כיבוד אב ואם- זהירות יתרה נודעת להם

"מהי מצוות כיבוד אב ואם"? מאמרי חז"ל בעניין מצוות כיבוד אב ואם. "חיבוב מצווה בכיבוד הורים" כפי שכותב הפלא יועץ זצ"ל. מעשה עם הגאון רבי צדקה חוצין זצ" והתייחסותו למצוות כיבוד הורים... והסבלנות הנדרשת במצוות כיבוד הורים... (בהלכה ובאגדה)

"זהירות יתרה נודעת להם"

אחת המצוות החמורות בתורה היא מצות כיבוד הורים. וכך נפסק בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רמא ס"א): צריך להיזהר מאוד בכבוד אביו ואמו ובמוראם, שהשווה אותן הכתוב למורא ה', שכשם שציוה על כבוד ומורא שמו, כך ציוה על כבודם ומוראם. שלושה שותפים הם באדם: הקב"ה, אביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם.

איזהו מורא? 

לא יעמוד במקומו המיוחד לו להתפלל, ולא ישב במקומו המיוחד לו להסב בביתו, ולא יסתור את דבריו, ולא מכריע את דבריו בפניו ["יפה אמר אבי, יפה אמרה אמי", מפני שמשווה עצמו אליהם שהוא ראוי להכריע]. עד היכן מוראם? היה הבן לבוש חמודות [בגדים יפים ונאים] ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו - לא יכלים אותם ולא יכעס כנגדם! אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שציווהו בכך!"

איזהו כבוד? 

מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא [סיפוק צורכי ההורים, בעת הצורך], ויעשה הכל בסבר פנים יפות".
"הא כל המבקש ימים ושנים, ועושר ונכסים, וחיים בעולם הזה, וחיים ארוכים לעולם הבא שאין לו סוף, יעשה רצון אביו שבשמים ורצון אביו ואמו! (תנא דבי אליהו רבה כד)

כתב הפלא יועץ זצ"ל: 
כבר מילתי אמורה, שיש מצווה שהיא בת מזל. שהרי כמה מעות אדם מפזר לעשות פתיחת ההיכל, או להיות סנדק וכדומה, אף שאין בזה לא מצווה דאורייתא ולא מצווה דרבנן, אלא חיבוב מצווה, אשריהם ישראל! ועל כל פעם ששומע בקול אביו ובקול אמו - מקיים מצווה רבה דאורייתא!"


הגאון רבי צדקה חוצין, תלמידו של הבן איש חי, מגדולי חכמי בבל. בשנת תרפ"ו עלה לארץ הקודש והשתקע בירושלים, בה הקים את בית הכנסת "שמש צדקה" המתנוסס לתפארת עד ימינו. גאון אדיר היה, וכל לימודו על מנת לעשות ולקיים. 

פעם למד בחברותא עם אחד מחשובי האברכים בירושלים, שהיה צעיר ממנו בכעשרים שנה. כשלמדו דיני כיבוד אב ואם, שאל את האברך, האם מקפיד הוא לקום מלוא קומתו בפני אמו כשהיא נכנסת לחדר, כפי שמחייבת ההלכה. 

השיב האברך שהוא קם מעט, אך לא מלוא קומתו.

בו ברגע סגר רבי צדקה את הספר שלפניו, ואמר: "סיימנו ללמוד להיום - לא יתכן ללמוד ולא לקיים!" כשתבוא ותודיעני שאתה אכן קם בפני אמך מלוא קומתך - יתחדש לימודינו!". 

וכך היה, למחרת בא האברך ובישר לרבו שאכן תיקן את המעוות וקם הוא מפני אמו מלוא קומתו, ורבי צדקה חידש את הלימוד עימו... 
(מעיין השבוע ב רצג)



אמר הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל: 
לפעמים אדם לא משתווה עם הוריו, וצוחק מהם, או שאומר להם אתם לא צודקים וכדומה, ידע שהוא עובר איסור חמור, והוא בכלל "ארור מקלה אביו ואמו, [שפירש רש"י מקלה - מזלזל. ולדעת ספר חרדים, אפילו מבזה בלבו עובר בארור הנ"ל]. 

על כן, צריך האדם להיזהר מאוד במורא אביו ואמו, והוא כעין המורא שמחייבים לנהוג למפקד בצבא, שאף אם אין דבריו נראים בעיניו, בכל זאת אסור לו לזלזל בו מחמת סדרי וחוקי הצבא. להבדיל, גם אביו ואמו - גם אם אין הצדק עמהם, צריך לשמוע להם, כי כך חוקת מלך מלכי המלכים עלינו, לבד אם רצונם נוגד חלילה את התורה הקדושה [שבזה יש את הציווי של "אתה ואביך חייבים בכבודי"]. 
וצריך לכבדם ממש, וירגיש שהם ככתר על ראשו, ולא רק במעשה אלא גם בלב, וכשאמו מבשלת או מכינה לו איזה דבר, ישבח אותה בפה מלא, כי זהו העונג שלה, ויכבדה בכך.

 וזאת כשהיא עושה מעצמה, אבל אין לו לבקש ממנה להכין לו דבר מה, או להגיש לו כוס תה וכדומה. וקל וחומר שאיסור גמור להעיר הערות על מעשי ידיה, ולא יתכן כדבר הרע הזה, שינהג באמו כמנהג שנוהגים עם משרת המחויב לבשל בשבילו. גם אם לא זכה האדם להורים כל כך נוחים, ואפילו נראה לו שמכעיסים אותו במקרים מסוימים, ידע שזה דבר שאי אפשר לשנותו, כמו אדם שנולד ארוך או קצר, היתכן שלא יאהב את עצמו?! 

הלא מחמת שאי אפשר לשנות דבר זה הוא משלים עמו. ויהי רצון שנזכה להיזהר בכבוד ומורא הורינו, אמן. 
(אור לציון)


כתב הגאון רבי חיים פלאג'י: 
"הנה שמעתי כמה אנשים ריקים ופוחזים, שאינם מקיימים מצות כיבוד אב ואם, בטענה כוזבת, שזאת המצווה נאמרה רק כלפי אב ואם שהם נוחים ומראים חיבה לבניהם, ולא לגבי אב ואם שהם קפדנים, ומכניסים עצמם בכל דבר, ועושים מריבה עם בניהם, ומכבידים עליהם. 
וכל דבריהם הבל וריק, שאילו כן, לא הייתה התורה צריכה להזהיר על כיבוד אב ואם, כי מאחר שהם הביאוהו לעולם וגידלוהו, האכילוהו, השקוהו והלבישוהו, עד כי גדל ונעשה חי הנושא את עצמו, כבר היה חייב לכבדם, כי אפילו אם היו אנשים זרים, היה חייב להחזיק להם טובה ולכבדם כל ימי חייו, משום הכרת הטוב אשר גמלו לו בימי נעוריו. 

וכבר אמרו חז"ל (משנת רבי אליעזר פרשה ז): 
"כל הכופר בטובתו של חברו, כאילו כופר בטובתו של מקום". ועל כרחך שהוצרכה התורה להשמיענו שאפילו אב ואם קשוחים וקפדנים, וקשים במידותיהם וזר מעשיהם, אף על פי כן צריך לכבדם ולירא מהם יראת כבוד, וכל שכן שלא להתריס נגדם ולצערם". עכ"ד.
 (הליכות עולם ח"ח עמוד קנא)

אשרי אדם שלוקח את הדברים לתשומת לבו, ונזהר בכבוד ומורא הוריו, ואם חס ושלום נכשל בעבר בכבודם או ציערם וכיוצא, יבקש מהם מחילה ויפייסם, ויקבל על עצמו להיזהר להבא שלא יכשל, וירבה בלימוד הלכות כיבוד אב ואם, ואשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ויזכה לאריכות ימים ושנים טובים, בעולם הזה ובעולם הבא. 

וכבר כתב הרמב"ם (הלכות שבת פרק ב הלכה ג): "אין משפטי התורה נקמה בעולם חס ושלום, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".


ובספר אור לציון (חכמה ומוסר רטז) כתב: 
"אין הקב"ה מנסה את האדם אלא כפי כוחותיו, ולכן אף שבדרך כלל הבחורים הם קצרי רוח וחסרי סבלנות, עד שמתחתנים וילדיהם מביאים אותם לידי סבלנות, אבל ידעו שאין ספק שאם לא היה ביכולתם לעמוד במצבים בהם הם נמצאים, לא היו מגיעים לידי כך". ע"כ.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏