בין אדם לחברו- שמירת הלשון היא סם חיים

סיפור על רבי ינאי המובא במדרש. המבאר את הפסוק: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אוהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב? נְצר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה!" הפתרון שמצא ה"חפץ חיים" לכל אנשים רבים מחפשים סגולות להצלחה... והסברו הנוסף של רבי זלמן מלצר

שמירת הלשון היא סם חיים

מספר המדרש מעשה: 

ברוכל אחד שהיה הולך בעירות הסמוכות לציפורי ומכריז: "מי רוצה לקנות סם חיים? מי רוצה לקנות סם חיים?" עלה הרוכל לעיר עכו, ושמעה אותו בתו של רבי ינאי, הלכה וסיפרה זאת לאביה. קרא רבי ינאי לרוכל ואמר לו: "הראה לי את סם החיים שאתה מוכר", אמר לו הרוכל: "אתה והדומים לך לא זקוקים לזה". הפציר רבי ינאי ברוכל, והלה הוציא מתרמילו ספר תהילים, ופתח וקרא בו: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אוהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב? נְצר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה!" (תהלים לד יג). אמר רבי ינאי: "כל ימי הייתי קורא פסוק זה, ולא הייתי יודע למה כוונתו, עד שבא רוכל זה והודיעני!" הלך רבי ינאי, האכילהו והשקהו, ונתן לו ששה סלעים. אמרו לו תלמידיו: "לא היית יודע פסוק זה?" אמר להם: "הן, אלא שבא זה ובררו בידי". (מדרש רבה ויקרא טז. ילקוט שמעוני תהלים נב תשסז)

רבים מרבותינו תמהו: מה חידש הרוכל לר' ינאי? תשובות רבות יש לשאלה זו, ואחד ההסברים הוא: כאשר קוראים את הפסוק "מי האיש החפץ חיים...", רבים חושבים לעצמם: בוודאי לא דיבר דוד המלך להמון העם! אדם פשוט ורגיל שרוצה "לעשות חיים" ו"לחיות בכיף" מחפש לעצמו בילויים, כסף, דירה מפוארת, מסעדות וכו'. דוד המלך בוודאי התכוון רק לאנשים מורמים מעם ורוחניים, כלומר: מי האיש המרומם והנעלה החפץ חיים רוחניים ונעלים בדרגה גבוהה, ולהיות חסיד וקדוש, אוהב ימים לראות טוב, אין טוב אלא תורה - חיים של השראת השכינה, קדושה, טהרה, לזכות למעלות נשגבות, אם כן התנאי לכך - נצור לשונך מרע, שהרי כת מספרי לשון הרע, אינם רואים פני שכינה.

אבל לא רבים מבינים שהפסוק אכן מדבר אל המון העם, עבור כל אדם! כי כל אדם, אם לא ישמור את פיו, וחס ושלום מדבר על זה ומרכל על ההוא, חייו אינם חיים, אין הוא רגוע, כל הזמן בכעס על השכן ועל הגיס, על החבר ועל הבוס... אבל לעומת זאת, "שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו", השומר על לשונו מדיבורים אסורים הוא נינוח, רגוע, שלו ושמח, וזוכה לאריכות ימים ולאיכות חיים אמיתית גם בעולם הזה, מלבד רוב שכרו לעולם הבא. זה שחידש הרוכל לרבי ינאי: סם החיים הנפלא הזה מיועד עבור המון העם, אפשר לשווק אותו בחוצות ובשווקים לכל דורש!

והסבר נוסף מסביר רבי זלמן מלצר: יש אדם שמונע את עצמו מלשתות רעל, ודאי שזה טוב, אך עדיין הוא לא שותה סם חיים. כשאדם אינו רוצח, אינו גונב, אינו אוכל חזיר, וכו' - הרי הוא שומר את עצמו מלשתות רעל, אך עדיין לא שותה מסם החיים. אך בעניין לשון הרע זה לא כך, אדם שנוצר את לשונו אינו רק נמנע מעבירה כאותו אדם שנזהר מלשתות רעל, אלא עצם שמירת לשונו היא זכות בפועל, שמקדשת את האדם, בבחינת "סם החיים". 

אנשים רבים מחפשים סגולות להצלחה, החפץ חיים היה מייעץ לכל אותם אנשים: "שמירת הלשון היא סגולה טובה מכל הסגולות שמחפשים אנשים להצלחה". 

ומסופר על יהודי אחד שהיה פועל רבות בעניין הפצת התודעה לשמירת הלשון, פעם היה צריך לעבור ניתוח, ולפני שהכניסו אותו לחדר הניתוח שמעו אותו ממלמל מספר פעמים: "עורך דין". כששאלו אותו לאחר הניתוח לפשר דבריו, אמר שביקש שיתנו לו בשמים עורך דין טוב - את החפץ חיים... 


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏