עשי"ת- מקום שבעלי תשובה עומדים

"חיזוק לעשרת ימי תשובה", "סיפור מצמרר לעשרת ימי תשובה" המובא בחוברת הימים הנוראים בהלכה ובאגדה של הרב שלום דוד נקי שליט"א המבאר את הטעם שבעלי תשובה דרגתם גדלה עד מאוד, כיון שבעלי תשובה יצרם מפתה אותם תמיד לחזור על העבירות שעשו והורגלו בהם, והם נלחמים תמיד עם יצרם ומתגברים עליו...

מקום שבעלי תשובה עומדים

 

בגמרא מסכת ברכות (דף לד עמוד ב), "אמר רבי אבהו מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". ופרשו במסכת יומא (דף פו עמוד ב) שמעלת התשובה גדולה כל כך, עד שאפילו העברות שעבר במזיד (בכוונה) נהפכים לו לזכויות, וכאילו עשה מצוות במקום העברות. ואמנם זה דוקא בעושה תשובה מאהבתו לה' יתברך להתקרב אליו על ידי קיום התורה והמצוות. אבל אם חוזר בתשובה מחמת יראה ופחד מהעונש שיקבל על העברות שעשה, אדם זה לא זוכה עד כדי כך שיהפכו לו העברות למצוות, אלא רק נהפכים לו לשגגות, שאע"פ שעשה במזיד, כיון שחזר בתשובה נחשב לו כאילו עשה בשוגג.

 

והטעם שבעלי תשובה דרגתם גדלה עד מאוד, כיון שבעלי תשובה יצרם מפתה אותם תמיד לחזור על העבירות שעשו והורגלו בהם, והם נלחמים תמיד עם יצרם ומתגברים עליו. לכן גדולה מעלתם, כי לפי צערו והתגברותו של האדם על היצר הרע, כך שכרו גדול יותר. וכמו שכותב הרמב"ם: אמרו חכמים, מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו. כלומר, מעלתם גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהם כובשים את יצרם יותר מהם.

 

האומר אחטא ואשוב

ואל יאמר אדם: אם כך הוא, למה לי לחזור בתשובה עכשיו בצעירותי?! אחכה עד שאתבגר, ובינתיים אחיה בהפקר ואעשה עוד עברות, ואח"כ אחזור בתשובה ויהפכו לי כל העבירות לזכויות! ידע האדם, כי רבות מחשבות בלב איש, וטענות אלו - של יצר הרע הם. ראשית, וכי יודע האדם כמה שנים יחיה, שכבר בטוח בעצמו שיספיק לשוב בתשובה מכל עוונותיו?! וכבר אמרו רבותינו במשנה (יומא ח משנה ט) "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, אין מספיקים בידו לעשות תשובה". וזו עצת היצר להטעות את האדם ולמושכו בטענות שוא כאלו, וגם אח"כ כשיזדקן יתפתה עוד אחר יצרו, עד שיטרידנו מן העולם הזה והעולם הבא לגמרי.

 

אל תאמר לכשאפנה אשנה

מעשה בבחור מנתניה שעלה לירושלים לשבת ושבת בישיבה חשובה, וראה היאך מענגים את השבת בדברי תורה וחכמה ונהנה מאוד, הוא החליט לחזור בתשובה ונשאר בישיבה בירושלים.

 

והנה כעבור שנה נזכר בחברי ילדותו שנשארו שם ללא תורה וללא מצוות, נסע אליהם כדי שיחזרו בתשובה, וביקש מהם לבוא עמו ולשבות בישיבה בשבת, כדי שיטעמו טעמה של תורה, כמאמר דוד המלך: "טעמו וראו כי טוב ה'".

 

אבל הם דחוהו לפעם אחרת, כי בשבת ההיא התקיים משחק כדורגל עם נבחרת רוסיה. לשבת הבאה חזר לבקשם לבוא עמו, אך שוב דחוהו בטענה שיש מסיבת יום הולדת של חבר במוצאי שבת, ואינם רוצים להיעדר משם, אך הבטיחו שיבואו עמו בשבת שאחריה. ושוב מצאו תרוץ בשבת האחרת שקרוביו של אחד החברים, חוגגים מסיבת בר מצוה לבנם, ואמרו לו שיבוא אליהם ביום ראשון בבוקר, ואז יבואו עמו לירושלים.

 

כשחזר ביום ראשון, לתדהמתו הוא רואה את הוריהם יושבים לארץ ובוכים. שאל מה קרה, אמרו לו: בלילה כשחזרו הבחורים מהמסיבה, סטתה מכוניתם מן הדרך והתנגשה בעמוד חשמל, וכולם נהרגו בתאונה. התאונן החבר ואמר: חבל, אילו היו באים עמי לירושלים היו נשארים בחיים... 


כי גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא.

 

 


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏