יתרו - לא כדאי לחמוד את של הזולת

"דבר תורה לפרשת יתרו". בפרשה זו אנו קוראים את "עשרת הדיברות" מדוע נקראו הם: "עשרת הדיברות" הרי יש 11 דיברות כיוון ש"לא תחמוד מופיע פעמיים?! במאמר תשובה נפלאה לכך. ובנוסף "משל יפה לפרשת יתרו" שהביא האדמו"ר מרופשיץ זצ"ל להסבר שהחמדנות אינה משתלמת...

לא כדאי לחמוד את של חברנו


בשבת זו אנו קוראים את עשרת הדיברות. 


נשאלת השאלה:

"כמה דיברות יש בסך הכל?"


אם נספור כמה דיברות אכן יש במקבץ הפסוקים נמצא אחד עשרה, שכן לא תחמוד מופיע פעמיים: 

"לא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶך לא- תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶך, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרו, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶך" 


אם כך מדוע נקראו עשרת הדיברות?!



התשובה היא: 

עשרת הדיברות, אינם נקראים כך על שם ההוראות - הציוויים (שהרי יש 11).


הם נקראו עשרת הדיברות כיון שהפסוקים הללו שבפרשתנו מחולקים בתורה לעשר פרשות וכל פרשה נקראת דיבר אחד.



מעניין לראות כי הציווי "לא תחמוד" שונה מיתר האחרים בצורה בו הוא נכתב, התורה כותבת פירוט ארוך על מה מדבר האיסור או במילים שלנו - את מה אסור לחמוד: "לא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶך, לא -תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶך, ועַבְדּוֹ ואֲמתוֹ ושׁוֹרוֹ וחֲמֹרוֹ.." 


ולאחר כל הפירוט התורה מסכמת: "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶך"



וכאן עולה מאליה השאלה: 

אם אסור לי לחמוד כל מה ששייך לחברי מדוע הפירוט הזה? הרי הכל נכלל ב"כל אשר לרעך"?!



אחד התירוצים היפים שראיתי לשאלה זו: 

התורה הביאה את הדברים כפי מחשבתו של אדם. 

תחילה הוא משווה בין הדירה שלו ל'וילה' של חברו – "בית רעך"...

 

אח"כ הוא עובר להשוואה בין אשתו לאשת חברו – "אשת רעך" ומכן הוא ממשיך ליתר הדברים עד שהוא משווה אפילו בין הרכבים שיש לשניהם – "שורו וחמורו" ואז הוא מתחיל להתאונן מדוע הורע מזלו... "ולמה גם לי אין כמו שיש ל..."


באה התורה ומזהירה את האדם: "וכל אשר לרעך" האם אתה חומד גם את הצרות של חברך?! המחלות? העצבים? הדאגות?!...


זכור!!! הדשא של השני לא בהכרח ירוק יותר...



האדמו"ר מרופשיץ זצ"ל אמר פעם: 

לעתיד לבוא ישב המשיח באולם גדול ויבקש מכל אחד להניח את צרור צרותיו ועושרו.


לאחר מכן יכניס כל אחד לפי תורו ויאפשר לו לקחת איזו חבילה שהוא בוחר, ולאחר שכל אחד סוקר את החולי והעשירות המצויים לפניו, בוחר הוא את הישן והמוכר – את החבילה שלו - אותה הניח לפני רגע...


מכאן שאין להתקנא באדם אחר ובוודאי שאין לנו לחמוד את של חברנו שהרי אינו שלנו.


זוהי הסיבה שאנו פותחים את היום בברכה מיוחדת לזה, ובכל בוקר מזכירים בברכות השחר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה לי כל צרכי"... 


הבה מעתה נשתדל ונכוון בברכה זו כדבעי.



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏