"מגילת איכה מבוארת"

"ביאור מגילת איכה" בשפה פשוטה וברורה על פי פרשני התנ"ך. לקוח מתוך חוברת בשער האגדה ארבע תעניות של הרב דוד שלום נקי שליט"א. "מגילת איכה מבוארת בשפה פשוטה וברורה לילדים" ומבוגרים כאחד...

 

"ביאור מגילת איכה"

 

הקדמה


בתקופת בית המקדש הראשון, בזמן מלכותו של המלך יהויקים, אשר חטא והחטיא את ישראל, היה מצבם של עם ישראל חמור מאוד, וגזירת החורבן הלכה והתקרבה. חס הקב"ה על עם ישראל ורצה לתת להם איתות אזהרה ברור על מצבם הקשה, כדי שייטיבו את מעשיהם ובכך תבוטל הגזירה.

 

לכן ציוה על ה' ירמיהו הנביא ואמר לו (ירמיהו לו): "קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ... אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם, לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם". מיד קרא ירמיהו הנביא לברוך בן נריה הסופר, וביקש ממנו לכתוב את כל הדברים שאמר לו ה'.

 

לאחר שנכתבה המגילה הורה ירמיהו לברוך לכנס את כל העם ליום צום ולהשמיע בפניהם את המגילה, כדי שיתעורר לבם לתשובה ותיפול תחינתם לפני ה'. ואכן בשנה החמישית ליהויקים בחודש כסלו קראו צום וקיבצו את כל תושבי ירושלים ועוד עם רב מכל ערי ישראל, וברוך הסופר השמיע באוזניהם את המגילה.

 

 

היה איש ששמו מכיהו בן גמריהו, כששמע את המגילה הלך לשרי המלך וסיפר להם את אשר שמע. מיד שלחו שליח לברוך שיבוא ויקרא את הדברים שוב גם בפניהם. בשמוע שרי המלך את דברי המגילה פחדו מאוד. הם אמרו לברוך שברצונם לספר זאת למלך, ולכן כדאי שהוא וירמיהו ילכו להסתתר מבעוד מועד מפני זעם המלך

 

באו השרים ואמרו למלך את דברי המגילה. יהויקים התחיל לקרוא פסוק ראשון 'איכה ישבה בדד', אמר מה איכפת לי, העיקר שאני עדיין מלך. 'בכה תבכה בלילה' - אבל אני עדיין מלך

 

'גלתה יהודה מעוני'- ואני עדיין מלך. 'דרכי ציון אבלות' - אבל אני מלך. אך כשהגיע לפסוק החמישי 'היו צריה לראש', הבין שאם צריה לראש, אז הוא לא יהיה מלך, כעס מאוד וקרע את המגילה והשליכה לתוך התנור הבוער

 

במקום להתעורר לתשובה מדברי הפורענות, התמלא קצף ורוגז על ירמיהו וברוך, וציוה לאוסרם, אולם כאמור ירמיהו וברוך כבר הסתתרו. ואז היה דבר ה' אל ירמיהו לכתוב את המגילה שנית, בתוספת נבואות קשות נוספות, והיא היא מגילת איכה. זוהי דעה אחת בחז"ל.

 

אולם יש דעה כי אותה המגילה ששרף יהויקים היא מגילה אחרת, ואילו "מגילת איכה" נכתבה על ידי ירמיהו לאחר החורבן כדי לעורר את לב העם, שלא נראה את הגלות כדבר מורגל, אלא החי ייתן אל לבו.

 

ראשי הפסוקים של המגילה כתובים לפי סדר האל"ף בי"ת, לרמוז בזה על ישראל שעברו על התורה שנכתבה בעשרים ושתיים אותיות.

 

תקנו חכמים לקרוא את המגילה בכל שנה בתשעה באב, כדי שלא ניפול ליאוש, וכדי להשריש בלב ישראל את האמונה בביאת המשיח ובגאולה השלימה, במהרה בימינו אמן.


 

 

"מגילת איכה מבוארת"

 

פרק א

א אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד היאך ישבה שוממה הָעִיר רַבָּתִי עָם העיר המרובה בעם רב הָיְתָה כְּאַלְמָנָה כאשה גלמודה שבעלה הלך לארץ רחוקהרַבָּתִי בַגּוֹיִם העיר המתרברבת ומתגאה על הגויים שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת העיר השולטת במדינות הָיְתָה לָמַס נהייתה כבושה ומשועבדת:

 

ב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ, אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ, כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים ידידיה הגויים שעליהם סמכה היפנו לה עורף:

 

ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרב עֲבֹדָה שהכבידו עליה הגויים הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם בגלות לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ, כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים האויבים הצליחו לתפוס אותה, כאשר הייתה נתונה במיצר:

 

ד דַּרְכֵי צִיּוֹן הדרכים המובילות לירושלים אֲבֵלוֹת שוממות מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד אין בהן עולי רגלים כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים, בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת עטופות יגון וְהִיא מַר לָהּ:

 

ה הָיוּ צָרֶיהָ לְראשׁ הגויים הצוררים אותה נהיו חשובים אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ האויבים שלה יושבים בשלוה כִּי יְהוָה הוֹגָהּ ה' עטף אותה ביגון עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ בגלל חטאיה, עוֹלָלֶיהָ הילדים הרכים הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר נישבו על ידי האויב:

 

ו וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ כבודם של ישראל ירדהָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה שריה נחלשו מרוב רעב, כמו איילים שלא מוצאים מרעה ואין להם כוח לרוץ וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹוחַ לִפְנֵי רוֹדֵף אין בכוחם לברוח מפני חולשתם:

 

ז זָכְרָה יְרוּשָׁלַיִם זכר עם ישראל בגלותו יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ את ימי החורבן והצער כּל מַחֲמֻדֶּיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם את הגדולה שהייתה לה בימים עברו בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ, רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ הגויים שמחו על כך שהושבתה שמחתה:

 

ח חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַיִם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה נעה ונדה בגלות כָּל מְכַבְּדֶיהָ הגויים שכיבדו אותה הִזִּילוּהָ עכשיו מזלזלים בה כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ קלונה וחרפתה גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר נרתעה לאחוריה:

 

ט טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ חטאיה גלויים וידועים לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ בשעת החטא לא נתנה לב מה יהיה באחריתה וַתֵּרֶד פְּלָאִים כולם התפלאו על ירידתה אֵין מְנַחֵם לָהּ, רְאֵה יְהוָה אֶת עָנְיִי צערי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב האויב גדל וגבר עלי:

 

י יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עמון ומואב פרשו ידיהם עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ שרפו את ספרי התורה כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ הם עשו זאת משום שכתוב בתורה: לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה':

 

יא כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם, נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם נתנו חפצים יקרים בְּאֹכֶל תמורת אוכל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ כדי להשיב את נפשם, רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה רדופה להשיג אוכל:

 

יב לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ פונָה ירושלים ואומרת לעוברי הדרכים: אתם לא סבלתם את מה שסבלתי אני ולא תוכלו להבין את צערי הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אולם בהבטה אחת תוכלו לראות שאין דומה למכאוביאֲשֶׁר עוֹלַל לִי אשר נעשה לי אֲשֶׁר הוֹגָה יְהוָה אשר עטף אותי ה' ביגון בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ בעת שכעס על חטאי:

 

יג מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי ה' שלח אש בבתי המקדש וַיִּרְדֶּנָּה רדה אותי ביסורים פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי, הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר, נְתָנַנִי שׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה חלושה ועצובה:

 

יד נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ פשעי היו תמיד זכורים לפני ה' יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל צַוָּארִי העוונות טיפסו ועלו ונכרכו סביב צוארי הִכְשִׁיל כֹּחִי נחלש כוחי נְתָנַנִי אֲדנָי בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם נתן אותי ה' ביד הגויים, עד שאינני יכולה לקום:

 

טו סִלָּה רמס כָל אַבִּירַי את האנשים החזקים אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי, קָרָא עָלַי מוֹעֵד ה' זימן את היום המיועד לכך לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי, גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה ה' נתן אותנו להריגה ולמרמס, כמו שדורכים על הענבים בגת:

 

טז עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם עיני זולגות דמעות, כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי אין מי שינחם אותי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב:

 

יז פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ פרסה ידיה בצער אֵין מְנַחֵם לָהּ, צִוָּה יְהוָה לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו בציווי ה' הגויים הצוררים יושבים סביב ישראל הָיְתָה יְרוּשָׁלַם לְנִדָּה מורחקת ובזויה בֵּינֵיהֶם:

 

יח צַדִּיק הוּא יְהוָה כל מעשי ה' בצדק ובמשפט כִּי פִיהוּ מָרִיתִי, שִׁמְעוּ נָא כָל הָעַמִּים וּרְאוּ מַכְאֹבִי, בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי:

 

יט קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי לאותם שמראים עצמם כאוהבים הֵמָּה רִמּוּנִי רימו אותי ונהפכו לאויבים, כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּמתו ברעב כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם בקשו אוכל להשיב את נפשם ולא מצאו:

 

כ רְאֵה יְהוָה כִּי צַר לִי, מֵעַי חֳמַרְמָרוּ המעיים התכווצו מרעב נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי מרוב צער כִּי מָרוֹ מָרִיתִי כי המריתי את פי ה' ועברתי על מצוותיו מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בחוץ חרב האויב משכלת והורגת בַּבַּיִת כַּמָּוֶת ובתוך הבית יש אימת שדים ומזיקים:

 

כא שָׁמְעוּ הגויים כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי, כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ שמחו על מה שעשית ליהֵבֵאתָ יוֹם קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמֹנִי הלואי יגיע יום שתשפוך זעמך על הגויים:

 

כב תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ יזכרו חטאיהם לפניך וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עשה להם כפי שעשית לי עַל כָּל פְּשָׁעָי, כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי:

 

 

 

פרק ב

 

א אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי היאך החשיך ה' בכעסו אֶת בַּת צִיּוֹןהִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ השליך מרום המעלה אל שפל המדרגה תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל את הפאר והכבוד שהיה לישראל בין האומות וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו לא חמל על בית המקדש בְּיוֹם אַפּוֹ ביום כעסו:

 

ב בִּלַּע כילה אֲדֹנָי וְלֹא חָמַל, אֵת כָּל נְאוֹת מלשון נווה יַעֲקֹב הבתים של עם ישראל, הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ בכעסו מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה, הִגִּיעַ לָאָרֶץ השפילם לארץ חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ:

 

ג גָּדַע בָּחֳרִי אַף קיצץ בחוזק כעסו כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל את כל כבודם של ישראל הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ נמנע מלעזור להםמִפְּנֵי אוֹיֵב נגד האויב וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב:

 

ד דָּרַךְ מתח קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב, נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר ה' ניצב לימין האויבים וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן, שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ

 

ה הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב בִּלַּע יִשְׂרָאֵל הבליע את ישראל בין האומות בִּלַּע כילה כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ, שִׁחֵת מִבְצָרָיו, וַיֶּרֶב הִרְבָּה בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה צער ויללה:

 

ו וַיַּחְמֹס כַּגַּן כרת כמו שקוצצים ירקות בגן שֻׂכּוֹ את מעונו - בית המקדש שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ קודש הקודשים ששם נועד ה' לבני ישראל שִׁכַּח יְהוָה בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת, וַיִנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ הרג בכעסו מֶלֶךְ וְכֹהֵן:

 

ז זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ נִאֵר ביטל מִקְדָּשׁוֹ, הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ, קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית יְהוָה כְּיוֹם מוֹעֵד הגויים הריעו בקולות של שמחה:

 

ח חָשַׁב יְהוָה לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן, נָטָה קָו שפט את ישראל על עוונותיהם לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ לא חזר בו מלהשחית וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה יַחְדָּו אֻמְלָלוּ:

 

ט טָבְעוּ שקעו בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ, אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ, מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם בגלות אֵין תּוֹרָה אין לישראל מורי הוראהגַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן נבואה מֵיְהוָה:

 

י יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ שתקו בצער זִקְנֵי בַת צִיּוֹן, הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם חָגְרוּ שַׂקִּים, הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלָם:

 

יא כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי, חֳמַרְמְרוּ התכווצו מֵעַי, נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי מרוב צער עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי, בֵּעָטֵף התפתלו מרעב עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה:

 

יב לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ הילדים הרכים אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן, בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל התפתלו ומתו ברעב בִּרְחֹבוֹת עִיר, בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם בשעה שהתרפקו על אמותיהם לבקש אוכל:

 

יג מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלַיִם לא אוכל להעיד על עיר אחרת שדומה לירושלים בצרותיה מָה אַשְׁוֶה לָּךְ לא אוכל להשוות אליך עם אחר וַאֲנַחֲמֵךְ ובכך לנחמך בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן, כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ:

 

יד נְבִיאַיִךְ נביאי השקר חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל דברים שאין בהם טעם וְלֹא גִלּוּ עַל עֲוֹנֵךְ לא הוכיחו אותך על עוונותיך לְהָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ להחזירך למוטב וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִם הראו לך נבואות שוא שהדיחו אותך מן הדרך הישרה:

 

טו סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, שָׁרְקוּ נפחו בפיהם בהשתוממות כדרך אדם שרואה דבר חשוב שחרב וַיָּנִעוּ ראשָׁם בפליאה עַל בַּת יְרוּשָׁלָיִם, הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ:

 

טז פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם דברו אודותיך כָּל אֹיְבַיִךְ, שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן שמחו לאידם של ישראל, אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ הצלחנו לכלות אותם אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ מצאנו את היום שקיוינו לו, שנראה במפלת ישראל:

 

יז עָשָׂה יְהוָה אֲשֶׁר זָמָם הגויים לא גברו על ישראל על ידי כוחם אלא ברצון ה' בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶםביצע את מה שאמר למשה רבנו שאם לא ישמרו ישראל את התורה עתיד להיפרע מהם הָרַס וְלֹא חָמָל, וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ הרים כבודם של אויביך:

 

יח צָעַק לִבָּם אֶל אֲדֹנָי צעקו בליבם כי לא יכלו לפצות פה מרוב צער. חוֹמַת בַּת צִיּוֹן, הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה, אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אל תפסיקי לרגע לבכות בתפילה אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ לא יפסיקו עיניך לדמוע:

 

יט קוּמִי רֹנִּי קומי לרנן בבכי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת בתחילת הלילה שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ הכניעי לבך בתפילה נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי לפני ה', שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ התפללי ובקשי ממנו עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת:

 

כ רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה, אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם ילדיהן עֹלְלֵי טִפֻּחִים אשר טיפחו אותם במסירות, אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא:

 

כא שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת ברחובות העיר נַעַר וְזָקֵן, בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב, הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ:

 

כב תִּקְרָא כְיוֹם מוֹעֵד כמו במועדים שהיו נאספים אל ירושלים עולי רגלים מכל קצוי תבל מְגוּרַי מִסָּבִיב כך עכשיו נאספים אל ירושלים השכנים הרעים שמסביבה, וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף יְהוָה ביום כעסו של ה' על ישראל פָּלִיט וְשָׂרִידלא הצליח שום אדם לשרוד ולהימלט, אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם הילדים אשר טיפחתי וגידלתי - בא האויב וכילה אותם:

 

 

פרק ג

 

א אֲנִי הַגֶּבֶר ירמיהו הנביא רָאָה עֳנִי ראה בחורבן בית המקדש בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ שנחרב בחרון אפו של הקב"ה:

 

ב אוֹתִי נָהַג ה' מנהיג אותי וַיּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר והוליך אותי בחושך ובייסורים:

 

ג אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ רק בי הוא שב ומכה בידו כָּל הַיּוֹם

 

ד בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי עורי ובשרי בלו מצער הגלות שִׁבַּר עַצְמוֹתָי:

 

ה בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף הקיף אותי רֹאשׁ מרירות וּתְלָאָה וייסורים:

 

ו בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי הושיב אותי בחושך כְּמֵתֵי עוֹלָם כמו המתים:

 

ז גָּדַר בַּעֲדִי עשה חומה לנגדי וְלֹא אֵצֵא לא אוכל להימלט הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי הכביד את האזיקים שברגלי:

 

ח גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ כאשר אזעק בתפילה שָׂתַם תְּפִלָּתִי סתם חלונות הרקיע בפני תפילתי:

 

ט גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית חסם את דרכי בגדר אבנים חזקות נְתִיבוֹתַי עִוָּה גרם לי לברוח בדרכים מעוותות ועקלקלות ולא בדרכים הישרות מפני פחד האויב:

 

י דֹּב אֹרֵב הוּא לִי הקב"ה נהפך לי לדב אורב אֲרִי בְּמִסְתָּרִים ולאריה מסתתר:

 

יא דְּרָכַי סוֹרֵר דרכי מלאות קוצים וַיְפַשְּׁחֵנִי עלי להרחיב צעדי ולפסק רגלי בעוברי בדרכים משובשות אלו שָׂמַנִי שׁוֹמֵם:

 

יב דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ מתח את הקשת וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ העמיד אותי לנגד חיציו לירות בי כמטרה:

 

יג הֵבִיא בְּכִלְיֹתָי הכניס לתוכי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ את החיצים הנתונים בנרתיקו:

 

יד הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל עַמִּי הייתי לעג וקלס לכל העמים נְגִינָתָם שמחו לאידי כָּל הַיּוֹם:

 

טו הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים נעשיתי כבר שבע מצרות מרות הִרְוַנִי לַעֲנָה נהייתי רווי מיסורים מרים כלענה:

 

טז וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי שיבר את שיני באבני חצץ הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר טינף אותי באפר:

 

יז וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי שכחתי את ימי השלום נָשִׁיתִי טוֹבָה עזבתי את הטובה שהייתה לי:

 

יח וָאֹמַר מרוב צרות אמרתי בליבי אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵיְהוָה כי אבד עולמי ותקוותי:

 

יט זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי זיכרון מצבי העלוב והירוד לַעֲנָה וָראשׁ גורם לי להרגיש מרירות, כטעם עשבים מרים:

 

כ זָכוֹר תִּזְכּוֹר נפשי זוכרת זאת וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי ולכן היא שחוחה ועגומה:

 

כא זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי אולם בזאת אתנחם עַל כֵּן אוֹחִיל אייחל ואקווה לישועת לה':

 

כב חַסְדֵּי יְהוָה כִּי לֹא תָמְנוּ לא תמו כִּי לֹא כָלוּ לא נגמרו רַחֲמָיו:

 

כג חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים חסדיך מתחדשים מידי בוקר ובוקר רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ ולכן גדולה האמונה שלנו בך:

 

כד חֶלְקִי יְהוָה אָמְרָה נַפְשִׁי ה' הוא נחלתי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ ולכן אייחל ואקווה אליו:

 

כה טוֹב יְהוָה לְקֹוָו למקווים אליו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ למי שדורש ומחפש אותו:

 

כו טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם טוב לאדם שיקווה וישתוק ויצפה לִתְשׁוּעַת יְהוָה:

 

כז טוֹב לַגֶּבֶר טוב לאדם כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו שילקה על חטאיו בראשית הדרך:

 

כח יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם ישב יחידי וישתוק ויסבול הייסורים כִּי נָטַל עָלָיו כי ה' הטיל עליו צרות אלו לטובתו:

 

כט יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אפילו יגיע לשפל המצב שהוא מוטל על הארץ ובפיו יש עפר אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה עדיין עליו לקוות לישועת ה':

 

ל יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יושיט את הלחי למי שרוצה להכות אותו, דהיינו שיקבל הייסורים באהבה יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה:

 

לא כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי את אף אחד ה' לא מזניח:

 

לב כִּי אִם הוֹגָה אם אדם מביא על עצמו יגון בגלל חטאיו וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו ועדיין הקב"ה מרחם עליו:

 

לג כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ הקב"ה לא מענה את האדם ללא סיבה וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ ולא מביא יגון לחינם:

 

לד וכן לא עלה על לבו לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ לדכא את בני האדם בייסורים כדי לכפוף אותם אליו:

 

לה וכן לא עלה על לבו לְהַטּוֹת לשנות ולעוות מִשְׁפַּט גָּבֶר את דינו של האדם נֶגֶד פְּנֵי עֶלְיוֹן:

 

לו לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ לסלף לאדם את דינו אֲדֹנָי לֹא רָאָה זה לא כשר בעיני ה': 

 

לז מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי מי הצליח לבצע את מחשבתו אֲדֹנָי לֹא צִוָּה ללא רצונו וציוויו של ה'?!.

 

לח מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב אלא הכל נגזר בעקבות מעשיו של האדם:

 

לט ולכן מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חַי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו אין לאדם להתלונן על גזרות ה', אלא על חטאיו שגרמו לכך:

 

מ נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה נפשפש במעשינו וְנָשׁוּבָה עַד יְהוָה נחזור בתשובה:

 

מא נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם כשאנו נושאים את כפינו בתפילה נישא אף את לבבנו אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם אל ה' היושב בשמים:

 

מב נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אנחנו עברנו על דבריך אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ:

 

מג סַכֹּתָה עשית ה' סכך ומחיצה בינינו לבינך בָאַף על ידי כעסך וַתִּרְדְּפֵנוּ, הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ:

 

מד סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ עשית מחיצה של ענן בינינו מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה המונעת מתפילתנו לעבור ולהתקבל לפניך:

 

מה סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ עשית אותנו מאוסים בְּקֶרֶב הָעַמִּים:

 

מו פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם בדברי רשע כָּל אֹיְבֵינוּ:

 

מז פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ כשברחנו מפני הפחד נפלנו בפחת [בור[, הַשֵּׁאת השממון, ששממו ערינו וְהַשָּׁבֶר:

 

מח פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי דמעות זולגות מעיני כמו נחל מים עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי:

 

מט עֵינִי נִגְּרָה נוזלת דמעות וְלֹא תִדְמֶה לא תחדל לבכות מֵאֵין הֲפֻגוֹת ללא הפסקות:

 

נ עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא יְהוָה מִשָּׁמָיִם:

 

נא עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי העין שלי בוכה מעצמה על נפשי בכי גדול מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי יותר מאשר אם יבואו כל בנות העיר להבכיא אותי:

 

נב צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם:

 

נג צָמְתוּ אסרו בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ השליכו אֶבֶן בִּי:

 

נד צָפוּ מַיִם אומות העולם עַל ראשִׁי גברו עלי, אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי קיבלתי גזירת שמים באהבה:

 

נה קָרָאתִי שִׁמְךָ יְהוָה מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת:

 

נו קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם תאטום אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי בעת שאני מתפלל אליך שירווח לי:

 

נז קָרַבְתָּ אלי בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ בעת שאתפלל אליך אָמַרְתָּ אַל תִּירָא:

 

נח רַבְתָּ אֲדֹנָי רִיבֵי נַפְשִׁי גָּאַלְתָּ חַיָּי:

 

נט רָאִיתָה יְהוָה עַוָּתָתִי את העיוות שעשו לי שאינם דנים בצדק שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי ולכן אתה תשפוט אותי:

 

ס רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם כָּל מַחְשְׁבתָם לִי:

 

סא שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם יְהוָה כָּל מַחְשְׁבֹתָם עָלָי:

 

סב שִׂפְתֵי קָמַי דבוריהם של אויבי הקמים עלי וְהֶגְיוֹנָם מחשבתם עָלַי כָּל הַיּוֹם:

 

סג שִׁבְתָּם ישיבתם וְקִימָתָם הַבִּיטָה ראה שכל מעשיהם מכוונים במטרה להרע לי, אֲנִי מַנְגִּינָתָם אני סיבה לשמחתם:

 

סד תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל יְהוָה כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם:

 

סה תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב שבר לב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם קללתך תביא עליהם:

 

סו תִּרְדֹּף בְּאַף תרדפם בכעסך וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְהוָה:

 

 

 

פרק ד

 

א אֵיכָה יוּעַם זָהָב היאך כהה והועם ברק זהבו של בית המקדש יִשְׁנֶא והיאך שינה את מראהו הַכֶּתֶם הַטּוֹב כלי הקודש תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בנים המאירים כאבנים יקרות בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת נפלו ברחובות העיר

 

ב בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז מהוללים ומוערכים כמו זהב יקר אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ אבדו את ערכם ונחשבים ככלי חרס מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר:

 

ג גַּם תַּנִּים אף על פי שאכזרים הם התנינים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן, בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר ישראל כביכול התאכזרו לילדיהם ולא יכלו לספק להם אוכל

 

ד דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא, עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם אין מי שייתן להם אפילו פרוסה קטנה:

 

ה הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים הרגילים לאכול מעדנים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת גוועו ברעב בחוצות העיר הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע הרגילים ללבוש בגדי משי חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת עכשיו שוכבים על האשפות בחוץ:

 

ו וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם ועונשם של ישראל גרוע מעונשה של סדום, הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע הסבל של סדום היה קצר, כי העיר נהפכה בִּן רגע וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם ולא נכנסו אליה אויבים:

 

ז זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג השרים של ישראל היו יפים וזכים צַחוּ מֵחָלָב היו יפים ולבנים יותר מחלב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים מראיהם היה אדמדם ויפה יותר מפנינים סַפִּיר גִּזְרָתָם גופם חזק כמו אבן ספיר:

 

ח ועכשיו חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם מראיהם נהיה שחור יותר מפחם, לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת אף אחד לא הכירם, צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם נדבק עורם אל העצמות יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ:

 

ט טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב, שֶׁהֵם המתים ברעב יָזֻבוּ מְדֻקָּרִים היתה כרסם נבקעת מִתְּנוּבוֹת שָׂדָי מחמת שהתאוו לאכול את תנובת השדה, ולא מצאו:

 

י יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן, הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ הילדים היו למאכל לאמותיהם בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי כל כך גדול היה שברון ישראל:

 

יא כִּלָּה יְהוָה אֶת חֲמָתוֹ, שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ, וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסֹדֹתֶיהָ:

 

יב לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם:

 

יג מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ בגלל חטאי נביאי השקר עֲוֹנֹת כּהֲנֶיהָ ובגלל עוונות כוהני העבודה זרה הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים:

 

יד נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת כאשר הלכו העיוורים בחוצות העיר, החליקו הם על הדם השפוך על הארץ נְגֹאֲלוּ בַּדָּם בגדיהם התלכלכו בדם בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם עד שאי אפשר היה לגעת בבגדיהם

 

טו סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ הגויים קראו סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ סורו מעלינו אתם ישראל הטמאים, וזה הגיע לנו כעונש על כך שכִּי נָצוּ התקוטטו גַּם נָעוּ, אָמְרוּ בימי השלווה בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִפוּ לָגוּר בוודאי לא נוסיף לגלות ולגור בין הגויים:

 

טז פְּנֵי יְהוָה חִלְּקָם ה' פיזר אותם מעל פניו לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם, וזאת כעונש על כך שאף הםפְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ לא חסו עליהם:

 

יז עוֹדֵינוּ כשבאה עלינו הצרה עדיין תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ היו עינינו צופיות אל חיל פרעה שיבוא לעזרתנו,הָבֶל  אולם צפייתנו הייתה לשווא, בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי, לֹא יוֹשִׁיעַ לא עזרו לנו בעת צרה:

 

יח צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ האויבים ארבו את צעדינו ולא יכלנו ללכת ברחובותינו קָרַב קִצֵּינוּ יום מותנו מָלְאוּ יָמֵינוּ תמו ימי חיינו כִּי בָא קִצֵּנוּ:

 

יט קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם רדפו אותנו בקלות המרוץעַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ רדפו אחרינו בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ:

 

כ רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְהוָה יאשיהו המלך הצדיק נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם נהרג בהשחתתם, שירו בו חיצים הרבה עד שנעשה גופו ככברה אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם חשבנו שהוא יגן עלינו:

 

כא פונה ירמיהו למלכות רומי שעתידה להחריב את בית המקדש השני: שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם כעת אתם יכולים לשמוח יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ, אולם דעו לכם כי גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס בעתיד תבוא עליכם פורענות תִּשְׁכְּרִי עד שתהיו שכורים מרוב צרות וְתִתְעָרִי ותקיאו את הצרות:

 

כב תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן כבר לקית ונענשת על כל חטאיך לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ לאחר שיגאלנו בימות המשיח. ולעומת זאת פָּקַד זכר עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ יתנקם בכם על חטאיכם:

 

 

פרק ה

 

א זְכֹר יְהוָה מֶה הָיָה לָנוּ הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ:

 

ב נַחֲלָתֵנוּ ארץ ישראל נֶהֶפְכָה לְזָרִים נתונה בידי אומות העולם, בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים:

 

ג יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב אבינו שבשמים עזב אותנו אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת

 

ד מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ אפילו על המים היינו צריכים לשלםעֵצֵינוּ בִּמְחִיר בתשלום יָבֹאוּ:

 

ה עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ בעול עבודה קשהיָגַעְנוּ לאסוף ממון ונכסים וְלֹא הוּנַח לָנוּ לא ניתן לנו ליהנות מהם כי האויבים גנבו וחמסו לנו הכל:

 

ו מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד הושטנו למצרים יד שיבואו להקימנו מנפילתנו אַשּׁוּר לִשְׂבּעַ לָחֶם בקשנו מאשור שיתנו לנו לחם להשביע נפשנו

 

ז אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ:

 

ח עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ, פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם אין מי שיפדה אותנו מהם:

 

ט בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ העמדנו את נפשנו בסכנה כשהלכנו להביא לחם מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר שהרי היו עלולים האויבים להורגנו בחרב:

 

י עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ עור גופנו התחמם ולהט כחום התנור מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב מפני הרעב ששרף אותנו:

 

יא נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה

 

יב שָׂרִים בְּיָדָם בידי האויב נִתְלוּ, פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ לא נשאו פנים אפילו לזקנים:

 

יג בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ האויבים נתנו על כתפי הבחורים רחיים ומשאות, וּנְעָרִים בָּעֵץ בסחיבת עצים כָּשָׁלוּ נחלש כוחם

 

יד זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ הזקנים הושבתו מלבוא בשער הסנהדרין לדון, בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם בחורי ישראל לא יכלו להיכנס לחופה ולשמוע נגינות שבעת ימי המשתה:

 

טו שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ הושבתה שמחתנו, נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחוֹלֵנוּ:

 

טז נָפְלָה עֲטֶרֶת ראשֵׁנוּ נחרב בית המקדש אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ:

 

יז עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ

 

יח עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ

 

יט אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר מלכותך קיימת לעולם, ולכן:

 

כ לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ אל תשכחנו לעולםתַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים אל תעזבנו באורך הגלות:

 

כא הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:

 

כב כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ, קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאד למרות שמאסת בנו על חטאינו, אל תקצוף ותכעס עלינו עד מאוד:

  

  הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:

 


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏