חורבן ביתר

"תיאור חורבן ביתר" המובא בשער האגדה ארבע תעניות של הרב דוד שלום נקי שליט"א. אגדות החורבן של חורבנה של העיר ביתר לאחר חורבן בית שני. ותקנת חז"ל בברכת המזון את ברכת "הטוב והמטיב". הטוב - שהגופות לא הסריחו, והמטיב - שניתנו לקבורה לאחר שבע שנים...

"חורבן ביתר"


"
לא בחיל ולא בכוח"
לאחר חורבן בית המקדש השני, עדיין הייתה קיימת סמוך לירושלים עיר גדולה וחזקה, שלא הצליחו הרומאים לכובשה, הייתה זו העיר "ביתר".

 

המנהיג של ביתר היה גיבור עצום בשם "בר כוכבא" [הנקרא גם "בר כוזיבא"]. כשרצה להילחם באויב, היה שם אבנים בין שיניו וזורק אותן, וכך הורג בבת אחת כמה נפשות.

בתחילה טעו בו חכמי הדור וחשבו אותו למלך המשיח. 


בר כוכבא גייס לצידו צבא חזק ביותר - לא כל חייל זכה להיכנס לצבאו, אלא רק מי שעבר מבחן קפדני ביותר. מה היה המבחן? כל חייל שרצה להצטרף אל מחנה בר כוכבא - היה עליו לקטוע לעצמו את בוהן ידו, כדי להוכיח את גבורתו ואומץ ליבו.

 

כך אסף בר כוכבא מאתיים אלף חיילים מקוטעי אצבע. אמרו לו חכמים: עד מתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים?

אמר להם, והיאך אבדוק אותם לדעת את מידת גבורתם?

אמרו לו: תעשה להם מבחן אחר: ירכבו על סוס, ותוך כדי רכיבה יהיה עליהם לעקור ארז מהלבנון. מי שלא יצליח לעשות זאת, לא יכנס לצבא שלך.

אכן עשה בר כוכבא כדבריהם, ואסף עוד מאתיים אלף חיילים, שהצליחו לעקור ארז מהלבנון תוך כדי רכיבה.

 

כך נותרה ביתר העיר היחידה שלא נכבשה בידי הרומאים במשך חמישים ושתיים שנה לאחר החורבן.

 

מה היה סוד קיומה והישרדותה? במבט שטחי נראה כי צבאו האדיר של בר כוכבא הוא שהגן עליה, אולם המהלך בו התגלגלו הדברים מלמד אותנו "כי לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ה'..."

 

 

"מצור על ביתר"


בזמנם נהגו שכאשר נולד תינוק, שתלו לו עץ ארז, וכשנולדה תינוקת שתלו לה עץ שיטה.

בשעת הנישואין - היו קוצצים את האילנות הללו, ומהם היו עושים חופה.

 

פעם אחת עברה בת הקיסר ונשברה יתד במרכבתה. מיד קצצו עבדיה ארז, כדי לעשות ממנו יתד חדשה. חרה ליהודים מאוד על כך, ובאו עליהם והיכום.

 

הלכו הרומאים ואמרו לאדרייאנוס קיסר רומי: מרדו בך היהודים! חרה אפו של הקיסר, והוא החליט לחדש את המלחמה על העיר ביתר ולכובשה בכל מחיר, מיד שלח את צבאו שיצורו על העיר.

 

שמונים אלף מפקדי צבא היו צרים על ביתר. מלחמות רבות ניטשו בין צבאות אדרייאנוס לצבאות בר כוכבא.

 

פעם אחת כשיצאו למלחמה, פגש ביהודים זקן אחד, אמר להם: ה' יהיה בעזרכם! הכשיל אותם פיהם, ומרוב שהיו בטוחים בגבורתם אמרו: "הלוא אתה אלוהים זנחתנו, ולא תצא אלוהים בצבאותינו" - הקב"ה לא יעזור לנו, אלא רק גבורתנו תעמוד לנו.

 

היה בעיר ביתר צדיק גדול, דודו של בר כוכבא - רבי אלעזר המודעי.

היה רבי אלעזר עסוק בשקו ובתעניתו, ובכל יום ויום היה מתפלל ואומר: רבונו של עולם, אל תשב בדין היום! ואכן בזכותו לא נפלה העיר בידי האויב, שצר אותה במשך שלוש וחצי שנים.

 

לבסוף התייאש אדרייאנוס מלכבוש את ביתר והיה בדעתו לחזור. בא גוי אחד מתושבי האזור [-"כותי"] ואמר לו: כל זמן שתרנגולת זו מתפלשת באפר [היינו רבי אלעזר המודעי שעוסק בתפילה ובתעניות], אין אתה יכול לכבוש את העיר. אלא המתן לי, ואני אדאג לך שתכבוש את העיר עוד היום!

 

 

"אנשי אמונה אבדו"
מיד נכנס הכותי לביתר, ומצא את רבי אלעזר עומד ומתפלל.

ניגש הכותי אל רבי אלעזר ועשה עצמו כאילו הוא לוחש באוזנו דבר סוד. אולם רבי אלעזר כמובן לא הרגיש בכך.

 

הלכו ואמרו לבר כוכבא: דודך רבי אלעזר מבקש למסור את העיר לידי אדרייאנוס, ראינו בעינינו שיש לו דברי סתר עם איש כותי!

שלח בר כוכבא שיביאו לפניו את אותו כותי.

אמר לו: מה אמרת לרבי אלעזר, ומה אמר לך?

 

התחכם הכותי ואמר: אם לא אומר לך - תהרוג אותי, אולם אם אומר לך - הקיסר שלי יהרוג אותי.

 

אם כן מוטב לי להיות נאמן לקיסר ולשמור את סודות המלכות

הבין בר כוכבא מתשובתו, שאכן יש דברי סתר בין קיסר רומי לבין רבי אלעזר.

 

שלח מיד שיביאו לפניו את רבי אלעזר.

אמר לו: מה לחש לך הכותי הזה באוזניך?

אמר לו: איני יודע מה לחש באוזני, כי הייתי עומד בתפילה ולא שמעתי כלום

ומה אמרת לו? הוסיף בר כוכבא לשאול.

לא כלום, השיב רבי אלעזר.

התמלא בר כוכבא כעס גדול, בעט ברבי אלעזר ברגלו והרגו.

 

באותו רגע יצאה בת קול מן השמים ואמרה (זכריה יא, יז): "הוֹי רעִי הָאֱלִיל עזְבִי הַצּאן, חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ" - אתה שברת זרועם של ישראל וסימית את עין ימינם [גדול הדור], לפיכך: "זְרעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהה תִכְהֶה". מיד גרמו העוונות, ונלכדה ביתר ונהרג בר כוכבא.

 

ביום תשעה באב נכנסו שמונים אלף מפקדי הצבא עם חיילותיהם לעיר ביתר, והיו הורגים בה אנשים נשים וטף, עד שהתמלאה העיר כולה בדם.

יצא הדם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיו הסוסים שוקעים בדם עד חוטמיהם, והיה הדם מגלגל וסוחף אבנים כבדות במשקל של למעלה משלוש מאות ק"ג.

 

את ראשו של בר כוכבא הביאו לפני אדרייאנוס

אמר: מי הרגו? אמר לו כותי אחד: אני הרגתיו

אמר לו: לך והבא אותו אלי

הלך והביאו ומצא נחש כרוך על צוארו. בחן אדרייאנוס את גופו החסון של בר כוכבא, ואמר: אילולי אלוקים הרגו לזה, מי היה יכול להורגו?!

 

 

"הטוב והמטיב"


אדרייאנוס, שלא האמין שהעיר ביתר תיפול בידו אי פעם, היה שיכור גאווה וניצחון.

 

הוא החליט לא לאפשר לקבור את הרוגי ביתר, אלא כרם גדול היה לו שמונה עשרה ק"מ על שמונה עשרה ק"מ. הביאו את ההרוגים לשם והשכיבום בפישוט ידים ורגלים זה על גבי זה, וגדרו בהם את כרמו מכל צדדיו - סה"כ היקף של שבעים ושנים ק"מ.

 

וזאת כדי שיתענג תמיד למראה הגיבורים ההרוגים. כך היו הרוגי ביתר מוטלים בביזיון במשך שבע שנים, אולם נעשה נס שגופותיהם לא הסריחו.

 

עד שעמד מלך אחר ונתן רשות לקבור את ההרוגים. 


נאספו כל ישראל שהיו שם, טיפלו במתים והביאום לקבורה. אותו היום שהובאו הרוגי ביתר לקבורה - יום ט"ו באב היה, באותה שעה תיקנו חכמים בברכת המזון את ברכת "הטוב והמטיב".


"הטוב - שהגופות לא הסריחו, והמטיב - שניתנו לקבורה"



לעשרה הרוגי מלכות>>>לחץ כאן


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏