הלכות ודיני חצות היום ותפילת מנחה בט' באב

הלכות חצות היום ותפילת מנחה בתשעה באב המובאים בחוברת בהלכה ובאגדה של הרב דוד שלום נקי שליט"א. תיקון רחל, תפילת מנחה, דיני תפילין וקריאת שמע בתפילת שחרית ומנחה של תשעה באב, קריאת התורה במנחה וברכת כוהנים...

חצות היום ותפילת מנחה

 

תיקון רחל
ביום תשעה באב עצמו, אין אומרים "תיקון רחל" בחצות היום כנהוג בכל ימי בין המצרים, כיון שבבוקרו של יום כבר בכו והתאבלו בקינות ובקריאת איכה כמה שעות. ועוד, כי אחר חצות אנחנו בוטחים בחסדי ה' יתברך ורחמיו להתנחם, שאז נולד המשיח, ויש לחזק הדבר ולקבוע בלבנו ציפיה לגאולה. (מרן החיד"א ושכן מנהג ירושלים. הגר"ח פלאג'י, זכור לאברהם, תורת חיים סופר, והוסיף שיש הרבה טועים בזה.

חצי יום שכולו תורה
תהילות לאל יתברך, מה שנעשה נפוץ בשנים האחרונות בבתי כנסת רבים אשר מקיימים חצי יום שכולו תורה ומביאים תלמידי חכמים שעה אחר שעה שיזכו את הרבים בהלכה ובאגדה המותרים בתשעה באב, משעות הצהריים עד הלילה. אשרי חלקם ומה נעים גורלם.

 

תפילת מנחה
במנחה יושבים על הכיסאות, ומתפללים כבכל יום וכדלהלן.

 

תפילין וקריאת שמע
הנוהגים שלא להניח תפילין בשחרית בתשעה באב אלא במנחה, יקראו עם התפילין קריאת שמע. ואף על פי שעבר זמן קריאת שמע, ושכר הקורא עתה כקורא בתורה, ונמצא אפוא שלומד תורה בתשעה באב? מכל מקום כיון שרגילים לקרוא כן בכל יום, אין זה נחשב כעוסק בתורה ממש, כי המציאות מוכחת שאין הקריאת שמע מביאה לידי שמחת הלב כשאר לימוד תורה, והרי היא כשאר נוסח התפילה שמתפללים בתשעה באב.

 

קריאת התורה
אחר שאמרו "אשרי יושבי ביתך" אומר החזן חצי קדיש ומוציאים ספר תורה וקוראים בו שלשה עולים בפרשת "ויחל משה". ובבתי הכנסת שאינם מוכרים את העליות לתורה אלא מכבדים את הציבור, ישנם נוהגים שאותם שלושה אנשים שכיבדום לעלות לתורה בשחרית, עולים גם במנחה. והטעם לזה, כיון שבבוקר לא אמרו להם "מי שברך", מפני אבלו של יום, לכן מעלים אותם שוב ומברכים אותם. גם כיון שאמרו חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה", לכן מן הראוי שאותם שעלו בשחרית בפרשה המדברת בענייני פורענות, יעלו עתה בפרשה של ענייני נחמה.

העולה השלישי מפטיר "שובה ישראל עד ה' אלוקיך". ובני אשכנז מפטירים "דרשו ה' בהמצאו". ולא יאמר העולה חצי קדיש כלל, לא אחר קריאתו בתורה ולא בגמר ההפטרה, ודי בחצי קדיש שתיכף יאמר החזן קודם העמידה.

 

ברכת כוהנים
הכוהנים המתענים נושאים את כפיהם בחזרת השליח ציבור במנחה הסמוכה לשקיעה, וכמבואר לעיל בדיני תפילת

 

מנחה בתענית

אם נמשכה חזרת השליח ציבור אחר השקיעה, יישאו הכוהנים כפיהם. אבל אם הגיע כבר צאת הכוכבים, לא יישאו הכוהנים כפיהם. ועיין פרטי הדינים בזה לעיל בדיני ברכת כוהנים שבתפילת מנחה בתענית.

 

"נחמו נחמו עמי"
אחר החזרה אומרים פסוקי נחמה כמובא בסידורים. וכמה טעמים נאמרו בזה:

א. כי עד שעת המנחה אנו אבלים על החורבן ודומים לאדם שמתו מוטל לפניו, שאין מנחמים אותו, אבל במנחה, הרי זה דומה לאחר שקברו את המת, שכבר ראוי לקבל תנחומים, ולכן גם יושבים על הכיסאות (ראב"ן, אור זרוע).

ב. מפני שכאשר ראו עם ישראל שבתשעה באב בערב הציתו האויבים אש בהיכל, אמרו "מזמור לאסף אלוקים באו גויים בנחלתך", ולא אמרו "קינה" לאסף, כי מזמור לה' על ששפך את חמתו על העצים ועל האבנים ולא על עם ישראל, שאם לא כן, לא היתה תקומה לישראל חס ושלום, ובזה קבלו נחמה (שער הכוונות).

ג. כיון שבתשעה באב נולד המשיח שנקרא מנחם, לכן קוראים פסוקים בענייני נחמה, כדי לחזק את האמונה (רבי חיים ויטאל).

 

אהבת התורה
בתי הכנסת האוהבים את התורה ולומדיה, ושמחים מאוד לזכות את הציבור בקביעת עיתים לתורה, ועל כן מקיימים הם שיעור בהלכה ובאגדה בכל יום כרבע שעה או יותר בין מנחה לערבית, גם ביום זה ישימו לב שלא להפסיד את השיעור, ומאידך שלא לצער ולעכב את הציבור מלפתוח את הצום מיד בצאת הכוכבים, על כן יקדימו את תפילת המנחה מעט, ולאחר התפילה ימסרו את השיעור הקבוע, ויתפללו ערבית בשקיעה ובצאת הכוכבים יפתחו את הצום.

 

 


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏