הלכות יום תשעה באב

"הלכות יום תשעה באב". דיני ומנהגי יום ט' באב המובאים בחוברת בהלכה ובאגדה של הרב דוד שלום נקי שליט"א. נטילת ידים בבוקר, לגביי ברכת "שעשה לי כל צרכי" בתשעה באב, טלית ותפילין, סדר התפילה וקריאת התורה, קריאת מגילת איכה והקינות, דין תלמוד תורה ביום תשעה באב

יום תשעה באב

 

יום תשעה באב

 

נטילת ידים בבוקר
כבר בארנו לעיל שכאשר קם משנתו בבוקר, נוטל ידיו בכלי שלוש פעמים לסירוגין עד סוף קשרי האצבעות בלבד, ויברך "על נטילת ידים". ולא ירחץ פניו, אך אם יש איזה לפלוף בעיניו, מותר לרחוץ את המקום המלוכלך בלבד, כיון שאין זו רחיצה לתענוג אלא לניקיון.

 

"שעשה לי כל צרכי"
מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי" בתשעה באב. וכך היה המנהג כבר מזמן מרן השלחן ערוך רבנו יוסף קארו זצ"ל, כמבואר בספרו שו"ת אבקת רוכל. וכן מנהג בני אשכנז.

ואף על פי שברכה זו נתקנה על נעילת נעליים, והרי אין אנו נועלים נעלי עור בתשעה באב, בכל זאת:

א. כיון שברכות השחר נתקנו על מנהגו של עולם, ומנהג העולם שהוא כולל את אומות העולם נועלים נעליים, לכך מברכים (הרא"ש והר"ן).

ב. הלא רשאי כל אדם לנעול נעלי עור באופנים מסוימים, כגון כשיוצא לדרך רחוקה חוץ לעיר או כשיש חשש סכנה של נחשים ועקרבים, נמצא שהברכה שייכת גם ביום זה (העיטור).

ג. כיון שאנחנו לא הולכים יחפים אלא נועלים נעליים שאינן של עור (הרשב"ץ).

ד. ברכת "שעשה לי כל צרכי", כוללת כל צרכי האדם שהקב"ה מכין עבורו (חוות יאיר).

ה. ברכות השחר חוזרים על כל היום והלילה שאחריו, והרי במוצאי תשעה באב נועלים נעלי עור.


טלית ותפילין
מנהג ירושלים להתעטף בציצית ולהניח תפילין בתפילת שחרית, וכן העיקר להלכה. ויש נוהגים שלא להניח תפילין בשחרית אלא במנחה. ומכל מקום כיון שמנהג ירושלים זה קדום יותר מ-500 שנה על פי גאוני ישראל, מה טוב ומה נעים שגם בבתי כנסת במקומות אחרים שיש להם רב אשר בכוחו לשנות מנהגם, ינהיג כן לקהל עדתו בנעימות ובהסבר יפה. וכן הנהיג הראשון לציון הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל בבואו לכהן קודש בעיר תל אביב בבית הכנסת "אוהל מועד", להתפלל שחרית עם טלית ותפילין. (כן פסקו רב האי גאון, רב יצחק גאון, רב ששנא גאון, העיטור, אור זרוע, תוספות, הרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א, הרא"ש, הר"ן, נימוקי יוסף, הבתים, התניא ועוד. וכן פסקו הכנסת הגדולה, שלחן גבוה, ברכות המים, הגר"ח פלאג'י, בית עובד, הרש"ש, מהרי"ט אלגאזי, מהרח"א גאגין, ‏ועוד רבים).

 

החפץ להניח תפילין בבוקר כדעת רוב הפוסקים הנ"ל, אך בבית הכנסת שמתפלל נהגו להניח רק בתפילת מנחה, אזי קודם שילך לבית הכנסת בבוקר, יתעטף בציצית ויניח תפילין בביתו ויקרא קריאת שמע עימהם אחר שבירך ברכות התורה. ואם נוהג להניח גם תפילין של רבנו תם, יניח גם אותם, ויחלוץ את התפילין, וילך לבית הכנסת לתפילת שחרית בלי תפילין.

 

"קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך" - הנוהגים לקרוא פרשיות אלו עם התפילין, רשאים לקרוא כן גם בתשעה באב. וכן המניחים תפילין של רבנו תם, יקראו קריאת שמע עימהם, שכיון שרגילים כן בכל יום, אין זה נחשב כעוסק בתורה ממש שמשמח את ליבו, והרי זה כשאר נוסח התפילה שמתפללים בתשעה באב.

 

סדר התפילה
יושבים על הארץ ומתפללים כמו בכל יום, פרשת העקדה, קרבנות, פסוקי דזמרה ושירת הים וכו'. ויש נוהגים לומר שירת "האזינו" במקום שירת הים. ובחזרת השליח ציבור אומרים "נקדישך ונעריצך" וברכת כהנים, וקודם שיברכו הכהנים יחלצו את נעלי הבד מרגליהם.

"נחם", "עננו" - כבר התבאר לעיל שאומרים "נחם" בברכת "בונה ירושלים" גם בשחרית, וכן אומרים "עננו" בברכת "שמע קולנו". וכמו כן, אומר השליח ציבור בחזרת התפילה, "עננו" ברכה בפני עצמה בין "גואל ישראל" ל"רפאנו", וחותם "ברוך אתה ה' העונה לעמו ישראל בעת צרה". ומזכיר "נחם" בברכת "בונה ירושלים".

 

הגבהת ספר התורה
כשמגיע לתיבה עם ספר התורה, מגביה את הספר ומראה לעם את הכתב. כי ההגבהה הכרחית היא, כמו שאמרו בתלמוד ירושלמי על הפסוק: "ארור אשר לא 'יקים' את דברי התורה הזאת", וכי יש תורה שהיא נופלת? אלא מכאן שצריך להגביה את ספר התורה. (כנסת הגדולה, מרן החיד"א, דבר משה אמריליו, מהר"ח אלפנדארי, שלחן גבוה, מים חיים משאש ועוד).


על התיבה
המנהג פשוט להניח את ספר התורה על התיבה כדי לקרוא בו, ולא על ספסל נמוך, מפני כבודה של התורה.

 

קריאת התורה
קוראים בתורה בפרשת ואתחנן "כי תוליד בנים". והשלישי אומר חצי קדיש בסיום ברכות ההפטרה, ולא לאחר קריאתו בתורה.

אבל - בתוך השבעה, אינו רשאי לעלות לתורה בתשעה באב.

הגומל - מי שהתחייב בברכת הגומל, רשאי לברך בתשעה באב.

 

סיום התפילה
אחר קריאת התורה, יאמרו "אשרי יושבי ביתך", "ובא לציון", ולא יאמר החזן קדיש "תתקבל", אלא "יהא שלמא", בית יעקב, שיר של יום וכו', וימשיכו את התפילה כמו בכל יום.

 

מגילת איכה וקינות
אחר התפילה קוראים מגילת איכה וקינות, ובסיום הקינות אומרים פסוקי נחמה כמובא בסידורים, ולאחר מכן יאמר החזן קדיש "תתקבל", ויכוון גם על תפילת שחרית שתתקבל ברצון.

 

יש נוהגים לקרוא בספר איוב, והעיקר להשתדל להרבות בבכי ולהתאבל על חורבן בית מקדשנו ותפארתנו, ועל הריגת הצדיקים, ועל עשרה הרוגי מלכות שנהרגו בידי הגויים הרשעים שונאי ישראל במיתות משונות, ועל דם ישראל שנשפך כמים במשך שנים רבות בעוונותינו הרבים, וינצל את היום שלא לבזבז אותו בשיחה בטלה חס ושלום, ויקרא מדרשי חז"ל על מגילת איכה, ובפסוקים הרעים שבירמיה שהתנבא על החורבן, כמובא בהרחבה לעיל בשער האגדה. וישנה הבטחה מרבותינו שאם אדם בוכה על חורבן בית המקדש ועל מיתתם של הצדיקים, לא יבכה על בניו ולא ימותו בניו בחייו חס ושלום. וכבר אמר הנביא (ישעיה סו י): "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ".

 

תלמוד תורה
בהיות ומצות תלמוד תורה ישנה גם בתשעה באב, על כן, מה טוב ומה נעים מה שנהגו בבתי כנסת רבים, לארגן שיעור לאחר קריאת איכה והקינות בהלכות אבלות, אשר רבים לא חפצים ללמוד הלכות אלו במשך השנה. ובפרט שביום זה צריך למעט בשיחה ודיבורים בטלים, כדי שלא להסיח דעת מהאבלות, ומה בצע שילך לביתו בגמר התפילה ויפטפט על דא ועל הא. ואשרי המארגנים ומזכים את הרבים, שאין חטא בא על ידם.

 

 


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏