ויחי- לדעת לפרגן לשני

"דבר תורה לפרשת ויחי". יעקב משכל את ידיו ומברך את אפרים ביד ימין ואת מנשה ביד שמאל. מה ניתן ללמוד על שני האחים הללו?! עד כדי כך שנאמר עליהם "בך יברך ישראל" מה יש בהם שכל ילדי ישראל מתברכים בהם בכל ערב שבת?! "סיפור מליצי לפרשת ויחי" המבאר זאת...

לדעת לפרגן לשני

 

"ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמור ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה"

 

נשאלת השאלה:

במה שונים אפרים ומנשה שכל אב בעם ישראל מברך את ילדיו שיהיו כמותם?! 

 

התשובה נעוצה בהנהגה שלהם:

כשהסבא יעקב משכל את ידיו ומברך את אפרים ביד ימין מנשה שותק ומפרגן לאחיו שיקבל את הברכה וגם לא פוצה פה שאיננו מדבר בפני גדולים ממנו למרות שיכל לטעון להפליה.

לעומתו אפרים כששומע את אביו מנסה לתקן את הסבא שיחליף את הידיים הוא לא מגיב (יכל לומר לאביו למה אתה מתערב?! תעזוב את סבא הוא יודע מה הוא עושה..) הוא שותק איננו מדבר בפני גדולים ממנו ומפרגן לאחיו שיקבל את הברכה

 

ילדים כאלו שאינם מדברים בפני גדולים ומפרגנים אחד לשני זו ברכה שכל אב היה רוצה... 

 

לפעמים אנשים סביבנו מעכירים את האווירה בחוסר הפרגון שלהם ומושכים אותנו בחבלי השווא והתסכול שלהם דוגמא לכך בסיפור מליצי הבא שיש ללמוד ממנו הרבה:

 

בחור יושב אצל הספר שלו ומסתפר לקראת טיול עם החבר'ה שלו לאמריקה. הוא הזכיר את הטיול לספר שהגיב, "לאמריקה?!!! למה שמישהו ירצה לנסוע לשם?! זה צפוף מלוכלך ומלא אמריקאים. אתה מטורף אם את נוסע לאמריקה… אז, איך אתה טס לשם?"

 

"אנחנו טסים בארקיע", הייתה התשובה, "קיבלנו מחיר מצוין" הפטיר המסתפר...

 

"ארקיע?!!! נדהם הספר, זו חברת תעופה נוראית. המטוסים שלהם ישנים והמושבים מרופטים והם תמיד מאחרים… אז, איפה אתם מתאכסנים באמריקה?"

 

"נהיה במקום קטן ואקסקלוסיבי המשקיף על הנהר הפטומק ברוקוויל". אמר בצניעות...

 

"אל תמשיך!!! אני מכיר את המקום", התפרץ שוב הספר, "כולם חושבים שזה הולך להיות מיוחד ואקסקלוסיבי אבל זה חור, המלון הגרוע ביותר בעיר. החדרים קטנים השירות חצוף והמחירים מוגזמים… אז, מה אתם מתכוונים לעשות כשתגיעו לשם?"

 

"אנחנו נלך לראות את נוי-יורק ומקווים לראות את נשיא ארצות הברית!" מתלהב הבחור 

 

"זה טוב...", צוחק הספר, "אתם ועוד מיליון אנשים מנסים לראות אותו. נראה לך שתצליחו?!. מה אני אגיד לך, בהצלחה בטיול שלך, אתה תזדקק לזה..."

 

לאחר כחודש הבחור חוזר למספרה לתספורת.

הספר שואל אותו על הטיול באמריקה. "זה היה נפלא", מסביר הבחור, "לא רק שיצאנו בזמן באחד מהמטוסים החדשים של ארקיע, אבל היה שם "אובר-בוקינג" ושדרגו אותנו למחלקה הראשונה.

 

האוכל והיין היו עולים ודייל מנומס שירת אותי כל הטיסה. המלון היה נהדר. הם רק סיימו שיפוץ של 5 מליון דולר והוא היה פנינה. המלון הטוב ביותר בעיר. גם הם היו מלאים ולכן הם התנצלו נתנו לנו את הסוויטה של הבעלים, ללא תוספת מחיר!"...

 

"נו", מילמל הספר, "זה טוב אבל אני יודע שלא הגעתם לראות את הנשיא"...

"

למען האמת", אמרה הבחור, "היה לנו מזל משום שכשסיירנו בבית הלבן, איש המשמר טפח לי על הכתף והסביר שהנשיא מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים, ואם אואיל בטובי להיכנס לחדרו הפרטי ולהמתין כדי שהנשיא יברך אותי אישית.

 

כמובן שחמש דקות אחרי זה, הנשיא נכנס ולחץ את ידי. אני כרעתי ברך והוא אמר לי מספר מילים"... 

 

"באמת? מה הוא אמר?" נלהב הספר...

 

הוא אמר, "מי עשה לך את התספורת הזוועתית הזאת?!..."

 

לדעת לפרגן לשני זו ברכה! לא בכדי מברכים במנשה ואפרים שידעו לעשות זאת...

 בואו ניצמד לאלו שעושים זאת ונלמד מהם...



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏