הלכות תשעת הימים חלק ג'

"דיני חודש מנחם אב". "הלכות תשעת הימים" המובאים בחוברת בהלכה ובאגדה של הרב דוד שלום נקי שליט"א. סיום מסכת בתשעת הימים, סיום משניות וזוהר החל מראש חודש אב

סיום מסכת
סעודת סיום מסכת היא סעודת מצוה, ומותר לכל המוזמנים הקרובים והמכרים לאכול בה בשר, וכל שכן שמותר גם לתורמי הסעודה לאכול בשר. אבל אנשים שהגיעו רק כדי למלאות תאוותם באכילת בשר, אין להתיר להם. (קצח)

מעלה גדולה היא לסיים מסכת בימים אלו ולערוך סעודת מצוה, כמובא להלן. אך אם סיים את המסכת קודם ראש חודש אב, לא ידחה את הסעודה לאחר ראש חודש בשביל לאכול בשר. אולם רשאי ללמוד לאט יותר או מהר יותר, כדי לסיים בימים אלו. (קצח

כתב בשו"ת רבי ידידיה טיאה ווייל: עדותי זו כי אבא מארי הגאון בעל קרבן נתנאל, למד בימים אלו מסכת תענית, כשהוא מכווין לסיימה בשבוע שחל בו תשעה באב, ואחר כך היה סועד סעודת סיום מסכת בבשר ויין, ואני הייתי בין הקרואים. וכן כתב הגאון יעב"ץ, שאף הממהר בלימודו בימים אלו יותר מבשאר ימות השנה, כדי לסיים מסכת בימים אלו, הרי זה נחשב סעודת מצוה. וכן כתבו בשו"ת מנחת יצחק, שם משמואל העליר, בצל החכמה ובית אב, ושכן העולם מקילים בזה. וכן נהג הגאון מנחת אלעזר ממונקאטש לעשות סיום מסכת בימים אלו ולאכול בשר, ואמר שהמנהג הזה יסודתו בהררי קודש מגדולי החסידים תלמידי הבעל שם טוב. ובספר ערוך השלחן כתב: יש שלומדים לכתחילה מסכת, כדי לעשות סיום בימים אלו, וכדאי לעשות כן, כדי שעל ידי זה ישתדלו יותר בעסק התורה. וכן כתבו בשו"ת שואל ומשיב, מים חיים משאש, מקור חיים ועוד. [והגאון רבי אברהם סופר הביא מעשה רב אצל אביו הגר"ש סופר מערלוי, שנהגו אצלם ללמוד מסכת, ובכוונה תחילה השאירו מקצתה בסוף המסכת כדי לסיימה בימים אלו. אך רבים חולקים עליו.] ובשו"ת משנה שכיר כתב, שבסיום מסכת בימים אלו, יש ענין לעשות סעודה גדולה עם בשר ויין, בהשתתפות רבים. ולדעת הגאוהקדוש החוזה מלובלין, יש להביא לכל הקרואים גם דגים, ולשתות יין ולהרבות השמחה. ובספר שער יששכר כתב, נוהגים תלמידי הבעל שם טוב לעשות סיום מסכת אחר ראש חודש אב ולאכול בשר ויין. ואם כי אינם להוטים כלל אחר בשר ויין, אולם בהיות ובסעודת סיום מסכת מחלישים את כח הסטרא אחרא, שרו של עשו, סמא"ל, [ראשי תיבות: סיום מסכת אין לעשות או סעודת מצוה אין לעשות,] לכן טוב לעשות סעודת סיום מסכת, כדי להחליש את כוחו בימים אלו ולהכניעו.] (קצח)

 

סיום מסכת משניות
סיום מסכת משניות עם פירוש רבנו עובדיה מברטנורא, נחשב סעודת מצוה. אך רק המסיים עצמו, רשאי לאכול בשר.
וכתב בשו"ת אפרקסתא דעניא שכן ציוה הרב הקדוש רבי ישראל מרוזין לתלמידיו לסיים מסכת משניות ולסעוד בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן כתב בשו"ת בית ישראל. ובשו"ת בנין שלמה כתב לרמוז זאת בדרשת חז"ל (מסכת בבא בתרא קמה ע"ב) על הפסוק (משלי טו טו): "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים, וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד", "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים" זה בעל גמרא, "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד", זה בעל משנה. שבעל גמרא שוהה זמן רב עד שמסיים מסכת ועושה משתה, אבל סיום מסכת משניות אפשר בכל יום ותמיד שמח במשתה, ועל זה אמרו "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד". (שו"ת יביע אומר חלק א סימן כו אות ט, י. רב)


סיום מסכתות קטנות, חומש, נביא
סיום מסכתות קטנות, כמסכת סופרים או מסכת כלה, נחשב סעודת מצוה. וכן חומש אחד או נביא אחד, אך רק המסיים עצמו רשאי לאכול בשר. (יבי"א ח"א סי' כו אות י)

הבנת הענין
אין הסיום מועיל אלא דוקא כשלמד בהבנה, אבל אם קרא ללא הבנה, אין זה נחשב סעודת מצוה ואסור באכילת בשר. כיון שבקריאת דברי תורה בלי הבנה, לא מקיים מצות תלמוד תורה. (מגן אברהם סימן נ סק"ב. יבי"א ח"א סימן כו אות י)
כתב מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (חלק א סימן כו אות ט): אם לומד בגרסא בלבד, נראה ודאי שלא נחשב לו לימוד, כדי לסיים באכילה ושתיה, וכמו שכתב המגן אברהם שבקריאת דברי תורה בלי הבנה, לא מקיים מצות תלמוד תורה, וכן כתבו בשו"ת עמק הלכה, פני מבין, שמן ראש, מרן החיד"א ועוד. ומכאן תשובה לקצת אנשים שיש להם סגולה לגמור את כל הש"ס בתוך תקופה קצרה בלי הבנה כלל, והוא איבוד זמן, ואינו נחשב להם לימוד, ואין לך ביטול תורה גדול מזה. וכן כתב הגאון רבי גבריאל איספראנסה. וטוב מעט בכוונה מהרבות בלי כוונה. ועל כל פנים לבטל תלמידי חכמים מלימודם כדי שיגמרו את הש"ס גרסא בלי הבנה, הוא איסור גמור. וכיוצא בזה כתב בספר פלא יועץ (מערכת ידיעה) וז"ל: כתבו הפוסקים, שמי שיכול לפלפל בחכמה, ולקנות ידיעה חדשה, ומוציא הזמן בלימוד תהילים וזוהר, הרי זה נחשב לו ביטול תורה. ובשו"ת צל"ח בשם ספר שערי חיים נשאל על מי שהקדיש סכום לתלמיד חכם בתנאי שילמד בכל יום י"ח פרקי משנה, והתלמיד חכם שהתחיל לקיים התנאי, חזר בו בטענה שהוא לומד י"ח פרקים בלי הבנה, ונוח לו ללמוד שמונה פרקים עם פירוש הברטנורא והתוספות יום טוב, והמקדיש טוען שרצונו יותר שילמד י"ח פרקים, כדי שיסיים המשניות בכל חודש. והשיב, שמכיון שלימוד משנה בלי הבנה לא נחשב לימוד, יותר טוב שיקרא ח' פרקים בהבנה ולא באמירה בלבד. ע"כ. ואמנם מי שהוא פתי ואינו יכול להבין, יש לו שכר על קריאתו, אך אין זה נחשב סעודת מצוה, ומי שיכול להבין ואינו עושה כן, הרי הוא כמתרפה במלאכת שמים. עכת"ד.

ועיין בספר "נפש החיים" לגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל שכתב, כי ישנם שני סוגי ביטול תורה - בכמות ובאיכות. בכמות, כגון שיכול ללמוד חמש שעות ביום ולומד שלוש שעות, הרי זה ביטול תורה, אבל ישנו אדם שיכול ללמוד חמש שעות ולומד חמש שעות, ובכל זאת הוא נחשב מבטל תורה, הא כיצד? כגון שיכול ללמוד בהבנה טובה לעומק, ולומד בשטחיות. וראיה לזה ממסכת מגילה (ג ע"א) שאמרו שם: "מבטלים תלמוד תורה, מפני מקרא מגילה". ויש להבין, וכי מקרא מגילה אין זה לימוד תורה, הלא מגילת אסתר היא אחת מעשרים וארבעה כתבי הקודש? אלא כיון שיכול לעסוק בתורה בהבנה יותר ועוזב את לימודו לקרוא מגילה, יש כאן ביטול תורה באיכות, שהרי הוא רק קוראה ולא לומדה כשאר לימודיו שרגיל בהם בבית המדרש, אך בכל זאת חידשו חז"ל שמבטלים תלמוד תורה בשביל מקרא מגילה, כי זוהי עתה מצות היום לפרסם את ניסי ה' ברבים

 

זוהר הקדוש
סיום ספר אחד מהזוהר הקדוש, על אף שאינו מבין מה שקורא, נחשב סעודת מצוה. וכבר כתב הגאון החיד"א, שהקריאה בזוהר הקדוש מסוגלת להאיר את הנפש ואפילו אם יטעה בקריאתו, והוא תיקון גדול לנשמה. וכן אמר רבנו האר"י ז"ל לבעל תשובה אחד ללמוד בכל יום חמישה דפים בזוהר, על אף שאינו מבין מה שאומר. וכן הורה הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל לאנשים שהיה קשה להם להבין גמרא. (יבי"א ח"א סימן כו אות י, חזו"ע פסח ריא)

 


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏