תשעה באב- מה אשם קמצא?!

"סיפור לתשעה באב". "שיחה לתשעה באב". "אקמצא ובר קמצא חרבה ירושלים" מה אשם קמצא הוא כנראה בכלל לא ידע מכל מה שארע?! תירוצו של המהר"ל המבאר מהי באמת אהבת ישראל שה' דורש מכל יהודי. "מה נקראת חברות"? ומהי החברות שאיננה רצויה לפני הקב"ה והביאה לחורבן...

מה אשם קמצא?!

"אקמצא ובר קמצא חרבה ירושלים" - על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים.

 

הגמרא במסכת גיטין (דפים נה:-נו(. מביאה סיפור:

פעם אדם שהיה חברו של קמצא ובעל ריב של בר-קמצא עשה סעודה.

אמר המארח לשמשו: "לך הבא לסעודה את קמצא!". הלך השליח והביא בטעות את בר-קמצא.

 

ראה בעל הסעודה שבר-קמצא יושב בסעודתו. אמר לו: "האם בעל הבית אתה? מה מעשיך פה?! קום וצא!"

 

אמר לו בר קמצא: כיוון שבאתי, הנח לי ואתן לך תשלום עבור מה שאוכל ואשתה. אמר לו: לא.

 

ניסה בר קמצא למנוע מעצמו בושות וניסה לשלם מעבר למה שאכל. אמר לו: אתן לך מחיר מחצית סעודתך. אמר לו: לא.

 

מתוך ייאוש, אמר לו: אתן לך את דמי כל הסעודה.

אמר לו: לא.

לקחו בידו והוציאו מהאולם בבושה גדולה.

 

אמר בר-קמצא: כיוון שהיו שם חכמים ולא מיחו בו, הרי שהם הסכימו לכך. אלך ואסית בהם את המלך.

 

אמר לקיסר: מרדו בך היהודים.

אמר לו הקיסר: מאין לך?

אמר לו: שלח להם קרבן, וראה אם יקריבו אותו. הלך ושלח להם עגלה בת שלוש.

 

כשהלך בר קמצא עם הקורבן, הטיל בה מום בשפתיו ויש אומרים - בעיניו, (אלו מקומות שאצלנו נחשב הפסול כמום בבהמה ואילו לגויים אינו נחשב מום).

רצו חכמים להקריבה משום שלום מלכות.

 

אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו שבעלי מומים קרבים למזבח!

 

רצו להרוג את בר-קמצא, שלא ילך ויספר למלך.

 

אמר להם רבי זכריה: יאמרו (עמי הארץ שאינם מכירים את הסיפור) שהמטיל מום בקדשים נהרג.

 

אמר על כך רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו.

 

במדרש איכה רבה, מסופר:

 שר' זכריה היה במסיבה שממנה נזרק בר-קמצא, וגם שם באה ענוותנותו לידי ביטוי - בכך שלא עמד לצדו של בר-קמצא, כדי שלא לעורר מהומה...

 

שואל המהר"ל:

מדוע מאשימה הגמרא את קמצא בחורבן ירושלים, והלא הוא לא עשה שום דבר?!

 

והוא מתרץ: 

שהייתה בעם ישראל שנאה חזקה ומושרשת, במצב כזה אנשים מחפשים בני ברית שיעזרו להם להילחם באחרים שהם שונאים אותם.

מדגיש המהר"ל שחברות מעין זו איננה חברות של אמת, אלא כזו הנובעת מרצון לנצח את השונאים (אחד עוזר לשני כדי לגבור על השלישי...).

 

כזו גם הייתה חברותו של בעל הסעודה עם קמצא – לכן אף הוא אשם בחורבן!

 

חברות שכזו איננה רצויה לפני המקום ולמעשה מעידה על המצב החברתי הקשה ששרר בעם ישראל באותה תקופה והביא לחורבן.

 




רדיפת הכבוד של קמצא>>>לחץ כאן


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏