בין המצרים- זהירות ומנהגי בין המצרים

"זהירות ומנהגי בין המצרים". "הלכות ימי בין המצרים" המובאים בחוברת בהלכה ובאגדה של הרב דוד שלום נקי שליט"א. הזהירות והמנהגים בימי בין המצרים: הליכה יחידי, הכאה, כלי נגינה, "מוזיקה בקייטנה", "חוג נגינה בימי בין המצרים", "שירים וחוגי שירה בבין המצרים", ריקודים, "תספורת ונישואין בימי בין המצרים" ושלשת הפטרות הפורענות - "תלתא דפורענותא"

זהירות ומנהגי בין המצרים


הליכה יחידי
על כל אדם להזהר בימי בין המצרים שלא ללכת יחידי חוץ לעיר, מתחילת שעה רביעית מהבוקר [בערך 9:10 בבוקר] עד סוף שעה תשיעית [בערך 4:30 אחר הצהריים], מפני שיש מזיקים ששולטים בזמנים אלו. וכן יזהר שלא ללכת בין החמה לצל בשעות אלו. וטוב להזהר בכל זה כבר מראש חודש תמוז. (סימן תקנא סי"ח. קכו, קכז)

המזיק ששולט בשעות הנ"ל, נקרא: "קטב מרירי". ומי הוא זה ואיזה הוא? אמרו במדרש תהילים על הפסוק (צא ו): "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם", אמר רבי יוסי: קטב מרירי, כולו עשוי קליפות קליפות, שערות שערות, עיניים עיניים, ובעין אחת הוא רואה, ועינו בתוך לבו. ואינו שולט לא בצל ולא בחמה, אלא בין החמה לצל, ומתגלגל ככדור, ושולט מארבע שעות ועד תשע שעות, ושולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב. עי"ש. (ועיין עוד במדרש איכה רבתי א כט)

הכאה
כתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פ"ב ה"ב): תלמידים העושים מעשים שאינם הגונים, יכה אותם המלמד, אך לא מכת אויב ולא מכת אכזרי, לפיכך לא יכה אותם בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה קטנה. ע"כ. מכל מקום בשעות הנ"ל [מ-9:10 בבוקר עד 16:30] שבבין המצרים, יזהרו המלמדים שלא להכות את התלמידים כלל ועיקר אפילו ברצועה קלה, מפני שיש מזיק שבשעה שהמלמד מכה את התלמיד, הוא גם כן מכה אותו, והמכה יכולה להזיק לילד, על אף שהמכה היתה קטנה מאוד. וכן ההורים לא יכו את ילדיהם כלל ועיקר בזמנים אלו.

אמרו במדרש (איכה רבתי): מעשה ברבי אבהו שהיה יושב ומלמד תלמידים בבית הכנסת בקיסרין, ופתאום ראה אדם אחד שהרים מקל עץ כדי להכות את בנו, והיה מזיק אחד שעומד מאחוריו ומרים את ידו להכות את הבן במוט של ברזל שבידו, עמד רבי אבהו וצעק על אותו אדם, האם אתה רוצה להרוג את בנך? ענה לו, וכי במקל של עץ שבידי אפשר להרוג? אמר לו, אני רואה שעומד מזיק מאחוריך, ומרים ידו להכות במוט של ברזל, וממתין שאתה תכנו במקל של עץ, והוא יכנו במוט של ברזל וימות. (קכו)

כלי נגינה
יש להקפיד שלא לשמוע שירים המלווים בכלי נגינה בימים אלו, ומכל מקום בשמחה של מצוה כברית מילה, סעודות חתן וכלה בשבעת ימי המשתה, בר מצוה [ביום הולדתו בשנת ה-13], פדיון הבן, סיום מסכת וכדומה, מותר לשורר ולנגן בכלי נגינה ממש. (קנא, קנג)

מוזיקה בקייטנה
קייטנה לילדים שבמסגרת פעולותיה משמיעים מוזיקה וכלי נגינה, ובלעדי זה קשה לנהל את פעילות הקייטנה, יש להקל להם. (אמת ליעקב קמינצקי. קנח)

חוג נגינה
מורה לנגינה רשאי להמשיך ללמד את תלמידיו בבין המצרים עד שבוע שחל בו תשעה באב. (זכר שמחה, ציץ אליעזר, בצל החכמה, רבבות אפרים ועוד. קנו)

שירים. חוגי שירה.
שירה בפה ללא ליווי של כלי נגינה, מותרת בכל אופן אף ללא שמחת מצוה. על כן, חזנים המקיימים חוגי שירה ומלמדים את "שירת הבקשות", פיוטים ומקאמים, כדי שלא ישתכחו שירי הקודש על פי מסורת אבותינו ואבות אבותינו, ימשיכו בלימודם גם בימים אלו. וכמו כן, מצוה להנעים קולו בתפילה גם בימים אלו, ולא ימנע כלל, כמו שנאמר (תהלים ק ב): "עבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה". (קנא, קנו)

כתב הגאון בעל שדי חמד: מה שנוהגים בימי בין המצרים לשורר ולזמר בשירות ותשבחות בסעודת מריעות, שאינה סעודת מצוה, וכן נוהגים בסעודה שעושים בליל המילה [ברית יצחק] שמזמינים קרובים ואוהבים, נראה לי שמותר, כי רק על כלי שיר יש להקפיד בימים אלו, ולא עלה על לב לאסור שירה בפה. וכן כששואלים אותי על מנהג הנשים שבשעה שעוסקות בהכנת בגדי הכלה, מזמינות לקרובות הכלה ומזמרות בשירות ותשבחות הנהוגות ביניהן לכבוד הכלה, רשאיות לעשות כן. (קנו)

ריקודים
ריקודים אסורים בימים אלו, אפילו בלא כלי נגינה. (קמט)

ופשוט שמדובר בריקודים המתנהלים על פי תורתנו הקדושה וכללי הצניעות המקודשים לעם ישראל, אנשים לבד ונשים לבד, עם מחיצה המפסקת שאין הגברים רואים את הנשים כלל. אבל ריקודים מעורבים אנשים ונשים יחד, אסורים בהחלט באיסור חמור ונורא כל השנה. ואפילו אם אין ריקודים מעורבים ממש אלא אנשים לבד ונשים לבד, אך אין מחיצה המבדלת ביניהם, ורואים האנשים את הנשים רוקדות, הרי זה איסור חמור, שמגרה בעצמו את היצר הרע. (קמט)

צא וראה שכל ניסיונותיו של בלעם הרשע לקלל את ישראל לא עלו בידו, אך רק עצה רעה אחת עלתה בידו, שאמר לבלק מלך מואב לשלוח את בנות מואב אצל עם ישראל שיחטיאו אותם, וכבר הקב"ה יעניש אותם. וכן היה, כמו שנאמר (במדבר כה א): "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב... וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל... וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף" [24,000 יהודים].

ומה שיש כמה עמי הארץ המקילים ראש בעניינים אלו, שאין צורך במחיצה, בטענה כדי שיכירו הבחורים והבחורות זה את זו ויבואו בקשרי שידוכים, הרי זו טענת שוא הבל ורעות רוח. ופשוט שהן דעות משובשות פסולות ומגונות, ואינן על פי רוח תורתנו הקדושה כלל, ויצר הרע מדבר מתוך גרונם, שהרבה שלוחים יש לו להקב"ה לזווג זיווגים בהיתר ולא באיסור. ומיותר לומר, כי לצערנו הרב כמה מכשולים ואיסורים חמורים נגרמו מהנהגות גרועות אלו והדומים להם, וכמה נפלו מדרך התורה לגמרי בעקבות שיבושים כאלו, והלא אמרו חז"ל (מסכת כתובות יג ע"ב): "אין אפוטרופוס לעריות", "שהעריות נפשו של אדם מחמדתם" (מסכת מכות כג ע"ב). אשר על כן, שומר נפשו ירחק מכל הנהגה שכזו. ואף אם היה רגיל בעבר להשתתף בריקודים מעורבים, יפרוש מכל זה, כי נצטווינו בתורתנו הקדושה (ויקרא יט ב): "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוהיכם", ופירש רש"י: "היו פרושים מן העריות ומן העבירה". על כן, לא יבוש מפני המלעיגים עליו, שכבר אמרו חז"ל (מסכת עדיות פ"ז מ"ב): "מוטב שיקרא האדם שוטה כל ימיו, ואל יקרא רשע שעה אחת לפני המקום". והניסיון מורה שאותם משפחות שהתחזקו באמת והלכו בתמימות עם ה' יתברך ועמדו איתנים בדעתם שלא להשתתף במקומות אלו, וכל שכן שהם עצמם אינם מארגנים את שמחותיהם בצורה כזאת, הבינו אותם בני משפחתם וכבדו את דעתם. אשריהם ואשרי חלקם, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ואמרו בגמרא (מסכת מכות כג ע"ב): צא ולמד ממה שהזהירה התורה שלא לאכול דם, שנאמר: "רק חזק לבלתי אכול הדם, כי הדם הוא הנפש", ומה אם דם שנפשו של אדם קצה ממנו, בכל זאת הפורש ממנו ואינו אוכלו, מקבל שכר. גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאווה להם ומחמדתם, הפורש מהם על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות!" ע"כ.
וכתב בשו"ת זכרון יוסף (הובא במשנה ברורה סימן שלט בבאור הלכה) וזה תוכן דבריו: חיל ורעדה אחזתני, בכל צרותיהם לי צר, על דבר הפרצה הגדולה שעשו פריצי בני עמנו לעבור בשאט נפש על דת ודין תורתנו הקדושה, וחוללו במחולות נערים בני בלי תרבות עם בתולות, והתערבו בהם גם אנשים ונשי אנשים ושעירים ירקדו שם, אוי לנפשם כי גמלו רעה לעבור על דת בפרהסיא, והתורה חוגרת שק עליהם, וה' יצילנו מעונש זה. ובודאי שכבודו עשה יפה למחות בכל כוחו באנשים האלו. וכל רב ומורה בעירו חייב למחות ולבטל את הריקודים והמחולות של בחורים בני בלי תרבות ובתולות יחד, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לאספסוף אשר בקרבו ותערובות אנשים ונשים. וידוע שאין חילוק בזה בין נשואות לפנויות. ואין לך דרגה גדולה מזו להסתת היצר הרע לזנות, על ידי שמתבוננים ומביטים בני בלי תרבות האלה בפני הנשים והבתולות בעת הריקוד, ופעמים גם אוחזים בידיהם, וקורא אני עליהם "יד ליד לא ינקה מדינה של גיהנם". וידוע שרוב ככל הבתולות כבר הגיע זמנם לראות, והנוגע בהם לשם חיבה עובר על לאו מן התורה, שנאמר (ויקרא יח יט): "ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב", שאפילו קורבה סתם אסורה. ופשוט הוא, ומרוב פשיטותו לא ניתן לכותבו, ורק כדי להוציא מלב הבורים ועמי הארץ שחושבים שאין איסור בפנויה כלל, אך האמת שאין חילוק, וחס ושלום לא יעלה על הדעת לחלק כלל. כללו של דבר: אין לך גדר ערוה גדול מזה לבטל את המחולות והריקודים של אנשים ונשים יחד, בין נשואות ובין פנויות, ואנחנו שקבלנו את התורה הקדושה, מחויבים לעשות גדר וסייג שלא יעשה כן, והיֹה לא תהיה. וכשרצו מפריצי עמנו לערוך נשף וריקודים מעורבים, מחיתי בידם בכל תוקף, ופקדתי עליהם לבטל מיד את הנשף, ואז הלכו והלשינו עלי אצל השר המושל, וכששלח אחרי, הלכתי אליו וקיבל אותי בכבוד גדול, וכששאל מדוע יצא קצפי עליהם ומה חרי האף הגדול הזה, השבתי לו שזהו נגד דת ישראל וכו', והשיב לי, ראה דבריך טובים ונכוחים, ושיבח וקילס את דת ישראל ומנהגם, ואף הוא נתן פקודה לבטל את הנשף. עד כאן דבריו. ישמע חכם ויוסף לקח. (קנ)

תספורת
מנהג בני אשכנז שלא להסתפר ולא להתגלח משבעה עשר בתמוז עד יום עשירי באב. ומכל מקום אם חל ברית מילה או פדיון הבן בימים אלו, מותר לבעלי השמחה [המוהל, הסנדק, אבי הבן והכהן הפודה] להסתפר ולהתגלח, אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, אין להתיר אף לבעלי השמחה. (קנח, ריח. ת"ה קנז)

בנות אשכנז - מותר להן להסתפר בימים אלו. (פנים מאירות, עקרי הד"ט, אגרות משה, הגרש"ז אוירבך. קסג)

קטנים - מותר לבני אשכנז לספר את ילדיהם הקטנים שלא הגיעו לגיל חינוך, עד שבוע שחל בו תשעה באב. (חיי אדם. רכו)

בני ספרד - נוהגים להסתפר ולהתגלח עד שבוע שחל בו תשעה באב, כמפורש בתלמוד (מסכת תענית כו ע"ב), ברמב"ם (הלכות תעניות פ"ה ה"ו), ובשלחן ערוך (סימן תקנא ס"ג). ובני ספרד הלומדים בישיבות של בני אשכנז, רשאים להסתפר ולהתגלח, ואין בזה איסור משום "לא תעשו אגודות אגודות". כי מפורסם בכל תפוצות ישראל שיש מנהגים שונים בין הספרדים לאשכנזים, וכל עדה יודעת שכל המנהגים יסודם בהררי קודש, ואלו ואלו דברי אלוהים חיים. כמו שבזמן חז"ל נחלקו בית שמאי ובית הלל, וכל אחד היה מורה לפי דעתו, ולא היה חשש בזה, כיון שהיתה מחלוקתם ידועה ומפורסמת לכל ישראל. וכן פסק הגרש"ז אוירבך. (קנח)

נישואין
מנהג בני אשכנז שלא לשאת אשה בימי בין המצרים, אבל מנהג בני ספרד לשאת אשה עד סוף חודש תמוז, כדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, ואין צריך להימנע מזה כלל ועיקר, ובפרט בדור הזה שרבו המכשלות, שבודאי יפה שעה אחת קודם, וכבר אמרו חז"ל (מסכת אבות פ"ב מ"א): "הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה". ובמקום צורך, יש להקל גם לבני אשכנז. ופשוט שאשכנזי רשאי להשתתף בשמחת נישואין של בני ספרד בימים אלו. ומכל מקום מראש חודש אב עד תשעה באב, גם בני ספרד לא יערכו חתונות, כי לא סימן טוב לערוך נישואין בימים אלו, שמשנכנס אב ממעטים בשמחה. (קמ, קנג)

וזו לשון מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א (שו"ת יביע אומר חלק ו סימן מג) לפני כ-45 שנה: בבואי שנה זו (תשכ"ט) לשרת בקודש בעיר ואם בישראל, תל אביב רבתי והמחוז, הוריתי בסייעתא דשמיא לרבנים רושמי הנישואין ברבנות הראשית לתל אביב יפו, להרשות לעשות נישואין לספרדים ועדות המזרח גם לאחר י"ז בתמוז עד ראש חדש אב, כדעת מרן השולחן ערוך שקבלנו הוראותיו, וכמנהג עיר קדשנו ותפארתנו ירושלים תובב"א. ובפרט שרוב הנרשמים לנישואין, הם רווקים שעדיין לא קיימו מצות פריה ורביה. ואף על פי שעד כה לא נהגו לרשום לנישואין בימי בין המצרים גם לספרדים ועדות המזרח, הוריתי שמכאן ולהבא ינהגו להקל כאמור וכו'. ולאחר שהאריך מרן שליט"א בביאור טעמי ונימוקי ההלכה בטוב טעם ודעת, כיד ה' הטובה עליו, סיים כך: ועוד, שבהיות ועתה על פי הרוב, החופות נערכות באולמות, וכשהנישואין נדחים עד לאחר ט' באב, אין משיגים בנקל אולם לצורך החופה, ודוחים את החופה למספר חדשים עד שיתפנה אולם, ובינתיים החתן שרוי בהרהורי עבירה הקשים מעבירה, ומכל שכן בעוונות הרבים בדור הזה שהפריצות מרובה, והמשודכים נכשלים בעבירות חמורות מהתורה, אם כן אדרבה מצוה להשיאם, יפה שעה אחת קודם. ועל כיוצא בזה כתב בתרומת הדשן שהעולם נוהגים להקל, משום שבכל יום הפרוץ מרובה ורבו בעלי עבירות, ולכן טוב שלא לאחר להם הנישואין להצילם מן החטא. והמחמיר בזה יוצא שכרו בהפסדו, שמכשילן בעבירות חמורות אביזרייהו דגילוי עריות, ה' יצילנו. ואפילו עדות שנהגו להחמיר כדברי הרמ"א יש להקל להם בזמן הזה, כיון שיש תקלה במנהג זה. וכיוצא בזה כתב הגאון יעב"ץ (שאלת יעבץ ח"ב סימן טו), כי מר אביו החכם צבי ציוה לבטל מנהג המחמירות... משום שהיא חומרה המביאה לידי קולא, והרבה ממנהגי אשכנז הלוואי שלא היו ולא נבראו בארץ הלזו, שיוצא מהם חורבה, ותקלות גדולות ועצומות בגופי איסורי תורה החמורים, ולכן מצוה לפרסם ההיתר, בייחוד בדורנו שרבתה הפריצות בעולם. עכ"ד. וכיוצא בזה כתבו כמה אחרונים נודע ביהודה, תשובה מאהבה ועוד. וכל זה ראוי להצטרף כדי להתיר לבני אשכנז נישואין אחר י"ז בתמוז כשלא קיימו פריה ורביה, ויש צורך בדבר, וכמו שכתב הערוך השלחן. אבל לבני ספרד שנוהגים כדעת מרן שקבלו הוראותיו, יש להתיר בפשיטות עד ראש חודש אב.

ושמעתי שיש טוענים על דברי שמאחר שהרבנים הראשיים הספרדיים לתל אביב - יפו שקדמוני הניחו המנהג להחמיר, אין לשנות המנהג. אך אין זו טענה נכונה, כי ידוע שהרבנים הראשיים הספרדים שקדמוני היו כפופים לעמיתיהם הרבנים הראשיים האשכנזים, הגאון רבי בן ציון עוזיאל ז"ל היה כפוף להגאון רבי אברהם יצחק קוק זצ"ל. וכן הג"ר יעקב משה טולידאנו ז"ל בהיותו רב ראשי לתל אביב - יפו, לא היה יכול להרים ראש כלפי עמיתו הג"ר איסר יהודה אונטרמן זצ"ל ולחלוק עליו בהלכה. והם היו ממונים ושולטים על הרבנים רושמי הנישואין, והנהיגו הכל כמנהג בני אשכנז, ולמען השלום שתקו, שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם. וכל הדברים הללו מפורסמים בבירור גמור. וזה בודאי לא נחשב מנהג. אבל אנחנו שלא כפופים תהילות לאל יתברך, על משמרתי אעמודה להחזיר עטרה ליושנה להורות כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, ולהשוות מנהג עירנו תל אביב - יפו כמנהג עיר הקודש ירושלים דדהבא [של זהב]. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. וכן קיימו וקבלו הרבנים הגאונים רושמי הנישואין, ונקבע המנהג זה שנים רבות, להתיר נישואין לספרדים ועדות המזרח לאחר י"ז בתמוז עד ראש חודש אב. והבא לשנות ולהחמיר, חטא הרבים נשא, וידו על התחתונה. ושומע לנו ישכון בטח, ומה' ישא ברכה. ע"כ.

מחזיר גרושתו - מותר לישא שוב את גרושתו, אף לאחר ראש חודש אב, כיון שאין שם שמחה גדולה כל כך. (קמח)

שלשת ההפטרות
בשלשת השבתות של ימי בין המצרים, תקנו חז"ל להפטיר: "שלשה דפורענותא", דהיינו שלש הפטרות העוסקות בענייני פורענות. ואלו הן [ראשי תיבות דש"ח]: "דברי ירמיהו בין חלקיהו" (ירמיה א), "שמעו דבר ה'" (ירמיה א ד), "חזון ישעיהו בן אמוץ" (ישעיה א).

ראש חודש אב שחל בשבת - מוציאים שני ספרי תורה, בספר הראשון קוראים שבעה בפרשת השבוע. ובספר השני קורא המפטיר "וביום השבת... ובראשי חדשיכם...". ולא מפטיר "השמים כסאי" כבכל שבת וראש חודש, אלא מפטיר "שמעו דבר ה'" שהיא מההפטרות הנ"ל. ובסיומה קוראים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "השמים כסאי", כדי להזכיר לציבור שהיום ראש חודש. (בית יוסף ושלחן ערוך סימן תכה ס"א. ועיין סוכה נד סע"ב. תכא)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏