הלכות בין המצרים- דיני קריאת התורה בתענית

"הלכות בין המצרים". "הלכות ארבע תעניות" ו-"הלכות ימי בין המצרים" המובאים בחוברת בהלכה ובאגדה של הרב דוד שלום נקי שליט"א. דיני קריאת התורה בתענית: קריאת התורה בשחרית ומנחה, רוב מנין מתענים, קורא מתענה, עולה מתענה, ויום השנה.

דיני קריאת התורה בתענית


קריאת התורה בשחרית ומנחה
הגם שבכל ימות השנה אין קוראים בתורה בימי החול אלא בתפילת שחרית שבימי שני וחמישי בלבד, מכל מקום בתעניות, קוראים בתורה בפרשת "ויחל משה" גם בשחרית וגם במנחה. (קב)

רוב מנין מתענים
אין מוציאים ספר תורה בשחרית ובמנחה, אלא אם ישנם לפחות ששה אנשים מתענים, אלא ששאר המנין חולים ואינם יכולים להתענות [וחולה שאוכל 30 גרם ולאחר 10 דקות אוכל עוד 30 גרם, מצטרף לששה המתענים, כנזכר לעיל], או שהם בעלי שמחה שהתירו להם לאכול ביום תענית דחוי.

אבל אם אין ששה מתענים, או ששאר המנין שאינם מתענים הם בריאים, אך מחמת שהתענית קלה בעיניהם, מזלזלים בה ולא מתענים, אזי אם הוא בימי שני וחמישי, בשחרית בלבד - יוציאו ספר תורה ויקראו שלשה עולים בפרשת השבוע, אבל בשאר הימים או בתפילת מנחה - לא יוציאו ספר תורה כלל. (עח, פ, פה, קי, קיג)

קורא מתענה
טוב להדר שגם הקורא בתורה יהיה מי שמתענה. אך אם אין קורא בתורה בקי אלא מי שאינו מתענה, רשאי לקרוא להם לכתחילה. מפני שאין הקריאה בתורה להוציא ידי חובה את האחרים כקריאת מגילה, פרשת זכור וכיוצא, שנצריך שיהיה אדם המחויב בדבר, אלא בקריאת התורה הענין הוא רק להשמיע לציבור, לכן די ששומעים אף ממי שלא מתענה. (קו)

עולה מתענה
אין להעלות לספר תורה אלא מי שמתענה דווקא. ואפילו אם קראוהו בשמו, יתנצל שאינו חש בטוב ואינו מתענה ויעלה אחר במקומו, כי יש בזה חשש ברכות לבטלה. אולם אם חלה התענית ביום שני או חמישי, שבלאו הכי יש חיוב ביום זה לקרוא בתורה בשחרית, רשאים להעלות בשחרית בלבד אדם שאינו מתענה. (כן פסקו: לקט יושר, מגן אברהם, גינת ורדים, נהר שלום, אמת ליעקב, מרן החיד"א, הגר"ח פלאג'י, ישיב משה שתרוג, חיי אדם, מטה אפרים, בית עובד, שמח נפש, פעולת צדיק, אמנות שמואל ועוד. ובפרט שאפשר לצרף את דעת רבים מהפוסקים שאפילו לא חלה התענית בימי שני וחמישי דוקא, מותר להעלות לספר תורה את מי שאינו מתענה, כיון שהוא יום שהתחייב בקריאה בתורה. נז, קח, קי, קיב)

לאור האמור, כהן או לוי או אדם מכובד ועשיר שתומך בלומדי התורה, שאינם יכולים להתענות, מעלים אותם לכתחילה בשחרית שביום שני או חמישי.

תענית שחלה בשאר ימי השבוע או בימי שני וחמישי במנחה, אם יש רק כהן אחד ואינו מתענה, טוב שיצא הכהן מבית הכנסת ויעלה ישראל במקומו. ואם לא נוח לו לצאת, יאמרו "אף על פי שיש כאן כהן, יעמוד ישראל במקום כהן". והוא הדין אם יש לוי אחד שאינו מתענה, יקרא הכהן פעמיים במקום הלוי, וטוב שיצא הלוי מבית הכנסת. (סימן תקסו ס"ו. קח)

והטעם שאין הכרח שיצאו הכהן או הלוי, כי הסיבה שראוי היה לצאת, כדי שלא יאמרו שיש בו חשש פסול כהונה, ולכן אינו עולה לעליית כהן, אבל בזמנינו שירדה חולשה לעולם ורבים יודעים שיש לחשוש שכהן זה אינו עולה מחמת שאינו חש בטוב ולא יכול להתענות, אין חשש שיאמרו שהוא פגום. והרי זה דומה למה שפסק מרן (סימן סו ס"ד): כהן הנמצא בקריאת שמע וברכותיה וקראוהו לעלות לתורה, לא יעלה. כי כל הסיבה שאמרו חז"ל להקדים את הכהן היא משום כבוד כהונתו, ולכן דווקא שכשהוא פנוי ומקדימים אחר בפניו, נמצאו מקילים בכבוד הכהונה, אבל כהן זה שאינו יכול לעלות מחמת שעסוק בקריאת שמע, אין כאן הקלה בכהונתו. וכאן גם כן, כולם יודעים שאין עולים לספר תורה אלא מי שמתענה. (קח)

בעלי שמחה שהתירו להם לאכול ביום התענית, לא יעלו לספר תורה אפילו בשחרית שעדיין לא טעמו כלום, כיון שבדעתם לאכול במשך היום. אולם אם חלה התענית בימי שני וחמישי בשחרית, רשאים לעלות לכתחילה, וכנ"ל. (קי)

יום השנה
מי שיום פקודת השנה של אביו או אמו חל ביום תענית ציבור, וחשקה נפשו מאוד לעלות לספר תורה לעילוי נשמתם, אך הוא חולה ואינו מתענה, יש לייעץ לו לאכול ולשתות בשיעורים מעט מעט, כדלהלן: יאכל 30 גרם, ולאחר 10 דקות עוד 30 גרם, וכן הלאה כפי צרכו. וכמו כן, ישתה מים במידה עד 35 גרם, וישהה כמה שניות וישתה שוב עד 35 גרם, ושוב ישהה מעט וישתה כפי צורכו, וכנזכר לעיל. ובאופן זה יוכל לעלות לספר תורה בין בשחרית [אף לא בשני ובחמישי] בין במנחה. שכל עוד שלא אכל ושתה כמות המיישבת דעתו של אדם, נחשב לו שמתענה. ויש מחמירים שלא לאכול בכל אכילה יותר מ-25 גרם, ויפסיק בין אכילה לאכילה כנ"ל. (קיא)
?


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏