הלכות בין המצרים- מדיני התפילות בתענית

"הלכות בין המצרים". "הלכות ארבע תעניות" ו-"הלכות ימי בין המצרים" המובאים בחוברת בהלכה ובאגדה של הרב דוד שלום נקי שליט"א. מדיני התפילות בתענית: אמירת "עננו", הפטורים מן התענית, שכח, שכח ואכל, דיני חזרת השליח צבור בתענית, שליח ציבור מתענה, שליח ציבור שטעה, דין המתפלל עם השליח ציבור, טעה בחתימת הברכה, אם החתן או בעלי הברית נמצאים בבית הכנסת ביום התענית והדין בבית האבל.

מדיני התפילות בתענית

 
"עננו"
בתפילות שחרית ומנחה, אומרים "עננו" באמצע ברכת "שומע תפילה", אך בתפילת ערבית בלילה שקודם התענית אין אומרים, שכיון שבדעתו לאכול לאחר התפילה, היאך יאמר "עננו ביום צום התענית הזה". ובתשעה באב שהתענית מתחילה מהערב הקודם, אומרים "עננו" גם בתפילת ערבית של ליל התענית. (עא)

מנהג בני אשכנז בכל התעניות, שלא לומר "עננו" אלא בתפילת מנחה, כי חוששים שמא יארע לו אונס ויאכל קודם גמר התענית, והיאך יאמר "עננו ביום צום התענית הזה" אם אינו צם. ומכל מקום השליח ציבור אומר "עננו" בחזרת התפילה של שחרית ומנחה, שהרי אי אפשר שלא יתענו כל היום לפחות חלק מהקהל. (עא)

הפטורים מן התענית
הפטור מן התענית, כגון שהוא חולה, או בעלי שמחה בצום דחוי [אבי הבן, סנדק, מוהל, אבא הפודה את בנו והכהן], לא יאמר "עננו". שהרי הוא כדובר שקר, שהיאך יאמר "עננו ביום צום התענית הזה" ואינו צם.

חולה שחשקה נפשו לומר "עננו" בתפילה, ישים לב לאכול כל אכילה פחות משיעור "כותבת" [36 גרם], והיינו שיאכל 30 גרם ולאחר 10 דקות יאכל עוד 30 גרם, וכן הלאה, [כדין חולה שיש בו סכנה שאוכל ביום הכיפורים], ואז רשאי יהיה לומר "עננו" בתפילה. וכן נהג הגאון המרחשת כשחלה בתשעה באב. וכמו כן, ישתה מים במידה עד 35 גרם, וישהה כמה שניות וישתה שוב עד 35 גרם, ושוב ישהה מעט וישתה כפי צורכו. שכל עוד שלא אכל ולא שתה כמות המיישבת דעתו של אדם, נחשב לו שמתענה וכמבואר לעיל. (עו, כה)

שכח
שכח ולא אמר "עננו", ונזכר אחר שאמר ברוך אתה ה', אינו רשאי לסיים "למדני חוקיך", וכן אינו רשאי לומר "עננו" בין "שומע תפלה" ל"רצה", אלא בסוף "אלוקי נצור" יאמר "עננו" קודם שיאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון, ויסיים "ברוך שומע תפלה" בלבד, בלי שם ה'. ואם שכח לומר גם שם, אינו חוזר כלל. (עא. ת"ה עח)

שכח ואכל
שכח ואכל ביום התענית, אם אכל שיעור "כותבת" [36 גרם] לא יאמר "עננו ביום צום התענית הזה" בתפילת מנחה, אבל אם אכל פחות מזה יאמר "עננו". (כב, עו)

חזרת השליח צבור
בתפילת החזרה בשחרית ומנחה, אומר השליח ציבור "עננו" ברכה בפני עצמה בין "ברוך אתה ה' גואל ישראל" לברכת "רפאנו", וחותם: "ברוך אתה ה' העונה לעמו ישראל בעת צרה". והטעם שתקנו לומר ברכת "עננו" דוקא במקום זה, משום שבתהלים לאחר הפסוק (יט טו): "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי", נאמר מזמור (פרק כ): "יענך ה' ביום צרה", לכך סמכו "גואל ישראל" לברכת "העונה לעמו ישראל בעת צרה". (עח)
אין השליח ציבור אומר "עננו" בחזרה כברכה בפני עצמה, אלא אם כן ישנם לפחות ששה מתענים והוא בכללם, ויתר המתפללים שאינם מתענים, הינם פטורים מהתענית, כגון שהם בעלי שמחה שהתירו להם לאכול בתענית דחויה, או שהם חולים ואינם יכולים להתענות [וחולה שאוכל 30 גרם ולאחר 10 דקות אוכל עוד 30 גרם כנזכר לעיל, מצטרף לששה המתענים]. אך אם אין אפילו ששה מתענים, או שחלק מהששה כבר התפללו עם ציבור אחר, או שאותם המיעוט שאינם מתענים הם בריאים, ומחמת שהתענית קלה בעיניהם, מזלזלים בה ולא מתענים, יאמר השליח ציבור "עננו" בברכת "שומע תפלה". (עח, פ, פה, קי)

שליח ציבור מתענה
מי שאינו מתענה, לא יעלה שליח ציבור, כי היאך יאמר בחזרת התפילה "עננו ביום צום התענית הזה". אבל אם אין שליח ציבור אחר, יעלה שליח ציבור ויאמר "עננו" בברכת "שומע תפילה", ויחתום "ברוך אתה ה' שומע תפילה". והוא הדין לשליח ציבור בשחרית שמרגיש חולשה ואינו יודע אם יוכל להתענות כל היום, ואין שליח ציבור אחר, יעלה ויאמר "עננו" בחזרה בברכת "שומע תפילה". (פה)

שליח ציבור שטעה
שליח צבור שטעה ולא אמר "עננו" בין גואל ישראל לרפאנו, אם נזכר קודם שסיים ברכת "רפאנו", חוזר ואומר "עננו" וחותם "ברוך אתה ה' העונה לעמו ישראל בעת צרה", ומתחיל שוב ברכת "רפאנו". אבל אם נזכר אחר שאמר "ברוך אתה ה'", אינו רשאי לומר "למדני חוקיך", אלא אומר "עננו" כמו היחיד בברכת "שומע תפילה", ויסיים "ברוך אתה ה' שומע תפילה". ואם גם שם שכח, טוב שיאמר "עננו" אחר "יהיו לרצון" ויסיים "ברוך שומע תפלה" בלבד. (פח)

אם טעה השליח ציבור ואמר "עננו" לפני ברכת "ראה נא בעניינו", יצא. מאחר ואפילו אם לא אמרה כלל, אין זה מעכב, כל שכן שאם שינה בסדר הברכה, אין זה מעכב. (פח)

המתפלל עם השליח ציבור
המתפלל עם חזרת הש"צ, אינו אומר "עננו" כמו הש"צ בין גואל ישראל לרפאנו, אלא כמו היחיד בברכת "שומע תפילה". [ומה שאת הקדושה הוא אומר עם השליח ציבור, כי אינו רשאי לאומרה לבדו וזה מקומה, אבל "עננו" אין היחיד קובע ברכה לעצמו, ולכן אומרה בשומע תפילה ככל הציבור.] וישתדל להגיע עם הש"צ למודים, כדי להשתחוות עם כל הציבור. ואם לא הספיק, ישתחווה כשיגיעו הציבור למודים, כדי שלא ייראה כפורש מן הציבור. (צא, צג)

טעה בחתימת הברכה
האומר "עננו" באמצע ברכת שומע תפילה, ובמקום לחתום "ברוך אתה ה' שומע תפילה", טעה וחתם "ברוך אתה ה' העונה לעמו ישראל בעת צרה", יצא ידי חובה. ואין זה דומה לדין המשנה ממטבע הברכות שטבעו חכמים, שלא יצא ידי חובתו, כיון שכאן משמעות שתי החתימות היא אותו ענין. (עד)

תחנונים ידבר רש
מרבים בסליחות ותחנונים אחר חזרת השליח ציבור בשחרית. ויאמרם בנחת ובהכנעה ולא במרוצה, שכן נאמר (תהלים נא יט): "לב נשבר ונדכה, אלוהים לא תבזה" (ת"ה סא). וכתב מרן החיד"א: "ויכנע מאוד באמירת הוידוי, ויתחרט על מעשיו, ויהיה בדעתו לשוב מחטאיו, ולא יאמרהו בלי דעת וחרטה וכמדבר אל הדיוט, חס ושלום". (כמבואר בחוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה")

מזל טוב
אם החתן או בעלי הברית נמצאים בבית הכנסת בשחרית, אומרים לאחר החזרה וידוי [מה נאמר לפניך], וי"ג מדות ללא נפילת אפים [לדוד אליך], וממשיכים את הסליחות והתחנונים של התענית, ומדלגים את אמירת "והוא רחום" שאומרים בכל שני וחמישי. ומכל מקום בעלי השמחה עצמם [חתן ובעלי הברית] אינם אומרים סליחות ותחנונים כלל. (קיח)

בבית האבל, אין אומרים לא "וידוי" ולא "והוא רחום", אלא רק את הסליחות של התענית, כיון שמדת הדין מתוחה עליו, ואין ראוי להזכיר שם עוונות. (ת"ה צג)

הוא הדין בכל הנ"ל גם בתפילת המנחה של התענית, שאין אומרים בה וידוי ונפילת אפים. (חסד לאלפים. קיח)


 


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏