הלכות בין המצרים- אכילה ושתיה בלילה שקודם התענית

"הלכות בין המצרים". "הלכות ארבע תעניות" ו-"הלכות ימי בין המצרים" המובאים בחוברת בהלכה ובאגדה של הרב דוד שלום נקי שליט"א. מטרת התענית, הכרזת הצום, זמן התענית, צום עשרה בטבת שחל ביום שישי, תענית יחיד ביום שישי, אכילה ושתיה בלילה שקודם התענית.

מטרת התענית
כתב הרמב"ם: כל ישראל מתענים בימים אלו, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח את דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב דרכנו, שנאמר (ויקרא כו מ): "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם". (ה)

 

הכרזת הצום
בשבת שלפני צום י"ז בתמוז ועשרה בטבת, לאחר סיום קריאת התורה וההפטרה, מכריז השליח ציבור [באמירת "אחינו בית ישראל שמעו..." כמובא בסידורים], באיזה יום בשבוע יחול הצום, כדי שיזכרו להתענות בו. וכבר האריך בספר נהר מצרים לחזק מנהג זה להכריז, כי רבים ושלמים נכשלו ואכלו בי"ז בתמוז מחסרון ידיעתם, שהיה יום התענית, והתלוננו על החכמים ושליחי הציבור על שלא הכריזו בשבת להודיע להם אימתי יום התענית. והמערער על זה, עוונו ישא האיש ההוא, שהוא גורם מכשול לרבים שיאכלו ביום הצום מבלי דעת. ע"כ.

בשאר הצומות אין מכריזים בשבת הקודמת להם. מפני שהם ידועים לכל. כי תשעה באב, ידוע ומפורסם לכל מפני רוב החומרות שבו. ועוד שכבר כמה ימים קודם תשעה באב, לא אוכלים בשר, לא מסתפרים ולא מכבסים, לכך אין חשש שישכחוהו. וכל שכן יום כיפור שהוא מפורסם לכל ישראל. וכן תענית אסתר ידועה לכל, שהיא ביום שלפני פורים. וכן המנהג שלא להכריז על צום גדליה - ג' בתשרי, שגם הוא מפורסם לכל, כיון שהוא למחרת יום ראש השנה. (סימן תקנ ס"ד. ח)

מנהג בני אשכנז שלא להכריז על אף אחד מן הצומות כלל. (הרמ"א שם. ט)

 

זמן התענית
זמן התענית הוא מעמוד השחר ועד צאת הכוכבים, חוץ מתשעה באב, שהתענית מתחילה מהשקיעה של הערב הקודם ועד למחרת בצאת הכוכבים. (ט, יב)

עמוד השחר הוא: כדי שיעור זמן הילוך 4 מיל לפני הנץ החמה [הזריחה]. המיל הוא 2,000 אמה = 960 מטר, ומהלך מיל הוא: 18 דקות. אם כן 4 מיל הם: 72 דקות זמניות קודם הנץ החמה. [בבאור המושג "שעות זמניות", עיין בהרחבה בחוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה" בהלכות קריאת שמע]. כן דעת רוב הפוסקים, כמבואר בסידור רב סעדיה גאון, הראבי"ה, הרא"ה, המאירי, התרומת הדשן, מהרי"ו, וכן דעת מרן השלחן ערוך (סימן תנט ס"ב), הרמ"א (סימן רסא ס"א), הלבוש, הב"ח, הש"ך, אליה רבה, בית דוד, בן איש חי, החזון איש ועוד. (שו"ת יחוה דעת ח"ב סימן ח. יב)

 

צום עשרה בטבת שחל ביום שישי - מתענים כל הציבור עד צאת הכוכבים. ורק לאחר צאת הכוכבים, רשאים לקדש על היין ולסעוד סעודת שבת. (טו)

 

תענית יחיד ביום שישי - המתענה ביום השנה של פטירת אביו או אמו [כמבואר בשלחן ערוך (סימן תקסח ס"ח) שטוב להתענות ביום זה], וחל יום השנה ביום שישי, מתענה עד צאת הכוכבים. אולם אם בעת קבלת התענית ביום חמישי בתפילת מנחה, אמר שמקבל להתענות עד שיתפלל ערבית, רשאי להתפלל ערבית מפלג המנחה [דהיינו, שעה ורבע לפני צאת הכוכבים בשעות זמניות. בחורף בערך 15:50, ובקיץ בערך 18:40], ולקדש ולאכול. ולבני אשכנז רשאי לאכול לאחר ערבית אף שלא התנה כן מראש, אך טוב שיתנה כן. (סימן רמט סעיף ד. יט)

 

אכילה ושתיה בלילה שקודם התענית
בלילה שקודם התענית, כל שלא ישן עדיין, רשאי לאכול ולשתות עד עמוד השחר, אבל אם ישן שינת קבע וקם באמצע הלילה, אינו יכול לאכול או לשתות, שכיון שישן על מיטתו הרי הסיח דעתו מלאכול ולשתות עוד. אולם אם קודם שישן, התנה שבכוונתו לקום לאכול ולשתות קודם עמוד השחר, רשאי לאכול ולשתות. והוא הדין אם רק התנמנם, שרשאי לאכול ולשתות בלי שום תנאי. (ט, יב)

 

אם לא התנה קודם שהלך לישון, ועתה התעורר בלילה ומרגיש צימאון, המיקל לשתות יש לו על מה לסמוך. (יא)

בני אשכנז מקילים לכתחילה בשתיה בלבד אפילו בלי תנאי. (ט)

 

מי שהיה עייף והלך לישון בתחילת הלילה קודם שאכל, וקם באמצע הלילה, רשאי לאכול ולשתות, כי בודאי לא היה בדעתו בשינה זו להסיח את הדעת מלאכול ולשתות עוד. (יב)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏