הלכות בין המצרים - הלכות ארבע תעניות

"הלכות בין המצרים". "הלכות ארבע תעניות" ו-"הלכות ימי בין המצרים" המובאים בחוברת בהלכה ובאגדה של הרב דוד שלום נקי שליט"א. טעם התענית בשבעה עשר בתמוז, טעם התענית בשלשה בתשרי, טעם התענית בעשרה בטבת.

הלכות ארבע התעניות

 
שאלת הנביא זכריה להקב"ה:

בתחילת תקופת בנין בית המקדש השני, היה זכריה הנביא בבבל [מקום גלות ישראל לאחר חורבן בית המקדש הראשון], ושלח שליחים אל הכהנים והנביאים שבירושלים שישאלו מפי הקב"ה, האם עם ישראל ימשיך לבכות ולהתענות בתשעה באב, כפי שהתענו כן במשך עשרות שנים מאז חורבן בית המקדש, או שיפסיק כיון שעתה נבנה בית המקדש השני ותוקן ענין החורבן?

 

כמסופר בנביא (זכריה ז א): "וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ... וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל, שַׂר אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו, לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית ה' צְבָאוֹת וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר, הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי? הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים?" כלומר, זכריה שלח את אנשיו 'שר אצר' ו'רגם מלך' מבבל אל בית המקדש, שיתפללו אל ה' ויבקשו להשפיע נבואה על הכהנים והנביאים, כדי להשיב להם על שאלתם, האם להמשיך לבכות ולפרוש מאכילה ושתיה ושאר תענוגים כאשר עשיתי זה כמה שנים מזמן החורבן בתשעה לחודש החמישי הוא חודש אב. (אלשיך, מצודת דוד)


לא שאל זכריה את הקב"ה על שאר הצומות [י"ז בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת], כי עליהם ברור היה לו שיש לבטלם ולא לצום כי בית המקדש נבנה מחדש. אך תשעה באב שהוא חמור מכולם, שבו נחרב ונשרף בית המקדש עצמו, והוכפלו בו הצרות, ובו קבע ה' יתברך בכיה לדורות על עוון המרגלים שהוציאו דיבה על ארץ ישראל, עליו הסתפק הנביא ושאל, אולי ימשיכו לצום מפני חומרת היום?

 

תשובת הקב"ה לנביא זכריה
"כֹּה אָמַר ה', שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם... עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָיִם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם, גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא... הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ, וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה... וִהְיִיתֶם בְּרָכָה אַל תִּירָאוּ, תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם... אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה'. וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי [י"ז בתמוז], וְצוֹם הַחֲמִישִׁי [תשעה באב], וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי [צום גדליה], וְצוֹם הָעֲשִׂירִי [עשרה בטבת], יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמוֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. (זכריה ח ג)

כידוע, כי סדרת חודשי השנה על פי התורה מתחילה מחודש ניסן [ניסן, אייר, סיון, תמוז, אב, אלול, תשרי, חשוון, כסלו, טבת, שבט, אדר], שכן אמרה התורה (שמות יב ב) על חודש ניסן: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה". נמצא אם כן, שצום הרביעי שהוזכר בנביא לעיל, הוא שבעה עשר בתמוז, כי חודש תמוז הוא החודש הרביעי מניסן. וצום החמישי, הוא תשעה באב, כי חודש אב הוא החודש החמישי מניסן. וצום השביעי, הוא צום גדליה בשלשה בתשרי, כי תשרי הוא החודש השביעי. וצום העשירי, הוא עשרה בטבת, כי טבת הוא החודש העשירי. והשיב הקב"ה לנביאים שאינם צריכים לצום, ואדרבה כולם יהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים. (ו)

 

אחר חורבן בית המקדש השני
אחר שבעוונות הרבים נחרב בית המקדש השני, החזירו חז"ל את התעניות, מפני הצרות שהיו ונתחדשו שוב באותם זמנים כדלהלן. על כן, חובה על כל ישראל להתענות בימים אלו, וכנפסק בשלחן ערוך (סימן תקנ ס"א): "הכל חייבים להתענות ארבעה צומות הללו, ואסור לפרוץ גדר". וכשנזכה בעזרת ה' יתברך בקרוב לבנין בית מקדשנו ותפארתנו השלישי, אזי יתבטלו כל התעניות הללו, ויהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים. (יג)

 

טעם התענית בשבעה עשר בתמוז
מפני חמישה דברים קשים שאירעו בשבעה עשר בתמוז אנחנו מתענים, ואלו הם: א. נשתברו לוחות הברית, שהוריד משה רבנו בהר סיני, לסוף הארבעים יום וארבעים לילה שהיה בשמים ולמד את התורה מפי הקב"ה. ב. הופסקה הקרבת קרבן התמיד שהיו מקריבים בכל יום בבית המקדש הראשון. ג. הבקיעו האויבים את חומת ירושלים בתקופת חורבן בית המקדש השני. ד. שרף אפוסטמוס הרשע את התורה. ה. הועמד צלם בהיכל בית המקדש. (א)

טעם התענית בתשעה באב
מפני חמישה דברים קשים שאירעו בתשעה באב אנחנו מתענים, ואלו הם: א. נגזר על עם ישראל שהיו במדבר, שלא יכנסו לארץ ישראל, בגלל חטא המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ. ב. ג. חרבו בתי המקדש - הראשון והשני. ד. נפלה העיר הגדולה 'ביתר' ביד הרומאים, ונהרגו בה מיליונים מישראל. ה. חרש טורנוסרופוס הרשע את היכל בית המקדש. (ג)
טעם התענית בשלשה בתשרי
ביום שלושה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם [שהפקידו נבוכדנצר על מעט אנשים דלים ופשוטים שהותירם בירושלים, שמהם לא חשש שיתארגנו למרד עליו], ובכך נכבתה גחלת שארית הפליטה שנשארו בארץ הקודש אחר חורבן בית ראשון. (ג)

טעם התענית בעשרה בטבת
בעשרה בטבת הגיע נבוכדנצר הרשע מלך בבל לירושלים, וצר עליה סביב החומה. (ה)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏