בין המצרים- "חסרה עוד דמעה אחת"

"דרשה לימי בין המצרים". כמה דמעות ספגו אבני הכותל שריד בית מקדשנו עד ימינו אנו? כולנו "מאמינים בני מאמינים", "ובכל יום אחכה לו שיבוא" אך לפעמים בצוק העיתים מתגנבות אלינו מחשבות של ייאוש "אם אבותינו שהיו כל כך צדיקים לא זכו אז איך אנחנו נזכה"?! "סיפור מרבי נחמן מברסלב" מספר דרשת המועד...

חסרה עוד דמעה אחת

 

"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי"


חשבתם פעם כמה פעמים ביום אנחנו מזכירים ומתפללים על בניין בית המקדש? בשלושת התפילות בברכת המזון בתיקון חצות...

 

אנו גם פעולות שיזכירו לנו את החורבן לדוגמה:

בכניסה לדירה נוהגים להשאיר מקום לא צבוע זכר לחורבן אפילו בשעת החופה אין אנו שוכחים את ירושלים ומעלים אותה על ראש שמחתנו על ידי שבירת הכוס ויש נוהגים לשים אפר על ראש החתן.

 

כמה תפילות ונחלי דמעות הורידו אבותינו שיזכרו לחזור בשוב ה' לציון אך לדאבון ליבם לא זכו לכך.

 

כמה דמעות ספגו אבני הכותל שריד בית מקדשנו עד ימינו אנו? כולנו מאמינים בני מאמינים "ובכל יום אחכה לו שיבוא" אך לפעמים בצוק העיתים מתגנבות אלינו מחשבות של ייאוש: "אם אבותינו שהיו כל כך צדיקים לא זכו - אז איך אנחנו נזכה?!" 

 

נכון לכתיבת שורות אלו עברו כבר 1947 שנים לחורבן הבית אך למרות זאת אין מקום לייאוש זה נביא על כך סיפור שמקורו מרבי נחמן מברסלב זכותו תגן עלינו:

 

מעשה בשני חברים יהודי וגוי שהלכו לטייל ברחבי העולם.

יום אחד הגיעו לשכונת יהודים שם עלתה באפם ניחוח מגרה של מאפה. היהודי נזכר כי היום מגיע חג הפסח לכן היהודים אופים מצות לכבוד החג הקרב ובא.


"היום תבוא איתי לאכול ארוחה דשנה אצל היהודים היום מארחים את כולם רק אלמדך מעט ממנהגי היהודים בלילה זה כדי שלא ישימו לב שאתה גוי גמור: בבית הכנסת עליך להסתכל בספר שאתן לך ותמלמל בשפתיך וכשיקומו תקום שישבו תשב גם אתה.

 

בסיום התפילה היהודים הרחמנים יזמינו אותך כאורח בליל הסדר שם יעשו קידוש ישתו יין על צד שמאל ייטלו ידיים...."

 

ואכן כך היה בסיום התפילה אחד המתפללים הזמין את הגוי לביתו ומתפלל אחר זכה להזמין את היהודי האמיתי לסעודת החג.

 

בטנו של הגוי קרקרה הוא לא אכל כל היום לכן שמח שנגמר הקידוש והלכו לנטול ידיים כי חשב שכעת יביאו את האוכל אך להפתעתו במקום הביאו לו ירק מטובל במי מלח.

 

הגוי המתין קימעה וחשב שעכשיו יגיע האוכל אך תקוותו נגוזה במהרה במקום אוכל כולם התפללו יחד והילדים שאלו כל מיני שאלות.

 

סבלנותו החלה לפקוע אך חישב במוחו כי אם ייצא לרחוב ממילא יישאר רעב לכן גמר בליבו שכדאי להמתין הביאו לו עוד כוס יין לשתות הוא שתה בשקיקה אך היין החריף רק צבט לו את קיבתו הריקה ורק הגביר את רעבונו.

 

לאחר יותר משעה של צפייה סוף סוף הגישו מן מאפה שמתקרב לאוכל אלא ברגע שטעמו כמעט ונחנק.

 

לאחר שהכריח את עצמו לכסוס כמה ביסים מהמצה היבשה החלה בטנו לכאוב כאבים עזים שמעודו לא הרגיש!

 

לאחר מכן הביאו לשולחן ירק לבן מגורד הנה הגיע הפיצוי על כל הסבל שעברתי עד כה חשב לעצמו. 

 

לקח את הכף וגדש אותה בירק הלבן (חזרת - מרור) והכניס ישר לתוך פיו פתאום נחנק הרגיש שגרונו כאילו עולה באש דמעות החלו זולגות מעיניו שהיו גם ככה מזות מרעב כמעט הגיע למצב של עילפון! 

 

זה כבר עבר כל גבול מבחינתו הוא קם מכיסאו וצעק: "יהודים משוגעים!" ומיד ברח משם כל עוד נפשו בו. 

 

הוא יצא לרחוב מסוחרר כשביטנו כואבת עוד יותר עיניו דומעות גרונו "שרוף" וידיו רועדות מרעב...

 

לאחר כשעה פגש בחברו היהודי ששאלו:" נו נהנית?"...

"נראה לך?!" – זעק הגוי - סבלתי מכל רגע עד שברחתי כל עוד נפשי בי לאחר שאכלתי ירק שקראו לו מרור לבסוף יצאתי משם יותר רעב ממה שהייתי. 

 

אמר לו חברו היהודי: "טיפש שכמותך אם היית מחכה עוד דקה אחת בלבד כבר היו מגישים את הארוחה הדשנה לו היית סבלן היית שבע לכמה ימים"!...

 

הסבלנות משתלמת! 

 

לפעמים מתפלל האדם על איזה דבר שצריך אך לא נענה למרות שהתפלל עשרות פעמים לכן מתייאש ומפסיק להתפלל על כך אך כאמור זאת טעות יסודית כי לפעמים נגזר משמים שאותו אדם צריך להתפלל מספר תפילות מסויים כדי שיענה משמים וכשיגיע למספר תפילות הדרוש לכך תמולא בקשתו. 

 

כמו שמצינו שמשה רבינו השתוקק להיכנס לארץ ישראל ולא הפסיק להתחנן על כך לפני הקדוש ברוך הוא משה רבנו התפלל 515 תפילות על כך מניין "ואתחנן" עד שביקש ממנו הקב"ה להפסיק להתפלל כי אם היה ממשיך להתפלל עוד תפילה אחת הקב"ה היה "נאלץ" לבטל את הגזרה ולהכניסו לא"י אין דבר העומד בפני תפילה!

 

במיוחד שהדבר שאותו אנו מבקשים הוא דבר רוחני - רוצים את בית המקדש השלישי. 

 

אבותינו התפללו שהדבר אותו אנו מבקשים בדמעות במשך אלפי שנים לגאולה לכן טעות היא לחשוב כי הלכו דמעותיהם ותפילות לריק חלילה. 

 

אלא יש לדעת שהם קירבו אותנו למספר התפילות הדרושות לכך. אבותינו כבר אכלו את "המרור" בשבילנו בייסורים שאותם חוו באש ובמים בחנק ובחרב 
כב"כל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו וקדוש ברוך הוא מצילנו מיידם"  וזאת כדי שאנו נאכל מין השלמים והזבחים בבית קודשנו ותפארתנו. 

 

לכן וודאי שאין מקום לייאוש אלא אדרבה קרובים אנו יותר מתמיד לקראת הגאולה השלימה! עלינו להבין שכל דמעה ודמעה שמורידים על חורבן הבית ספורה וגנוזה אצל הקדוש ברוך הוא כמו שאמר דוד המלך: "נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך"

 

כל שעלינו לעשות זה פשוט לשפר מעשינו ולהמשיך להתפלל אל אבינו שבשמים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו ושם נעשה לפניך את קורבנות חובותינו תמידים כסידרם ומוסיפים כהלכתם"...



סיפור לימי בין המצרים>>>לקריאה לחץ כאן


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏