יום הכיפורים- השעירים והגורלות

"דבר תורה קצר לחיזוק בתפילת יום הכיפורים". רעיון נפלא בדרך של מטאפורה המנסה להביא להבנה שאלו ש"עושים חיים" ונהנים לא בהכרח גורלם שפר עליהם... יתכן ואנו נראים כ-"סובלים" וספונים בבית הכנסת יום שלם אבל הסבל יקבע בסופו של תהליך... "צוחק - מי שצוחק אחרון"

"וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת - גּוֹרָל אֶחָד לַה', וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל".


ביום קדוש זה מצווה הקב"ה את אהרון לקחת שני שעירים זהים לחלוטין - על השעירים להיות דומים במראם (בצבעם), בגודלם ובדמיהם (בערכם הכספי), ויש לקנות את שניהם ביחד ולעשות גורל:

"וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת - גּוֹרָל אֶחָד לַה', וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-הַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לה', וְעָשָׂהוּ, חַטָּאת. וְהַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד-חַי לִפְנֵי ה', לְכַפֵּר עָלָיו--לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה"

שעיר שהוא לה' היה נשחט במהירות וללא סבל, ואילו השעיר לעזאזל היה סובל מאד: המשלח חותך לשניים את הלשון של זהורית, וקושר חצי בין קרני השעיר וחצי על הסלע, ואז דוחף את השעיר מהצוק, והשעיר מתדרדר ומת - עד שאמרו חז"ל: "ולא היה מגיע לאמצע ההר עד שהיה נעשה איברים איברים".


בא ננסה לרגע להכנס לראשו של השעיר המשתלח:


הוא מבחין שחברו מובל לשחיטה, הוא צוחק ואומר בליבו: "מסכן חברי מובילים אותו לשחיטה... הוא הולך למות ולי עושים טיול, אני נהנה והוא בבית המקדש סובל..."

אך מה לבסוף קורה באמת? דווקא השעיר לה' הוא התקדש וחייו הסתיימו בקדושה ובטהרה ללא סבל מיותר.

ואילו חברו השעיר לעזאזל - הלך לאבדון ובייסורי תופת...


"מוסר השכל לכל יהודי ביום הכיפורים":

אף אחד לא יכול להבטיח לך שתפילותך יענו. רק אל תחשוב שאם אתה ספון בבית הכנסת ביום הכיפורים ללא אוכל ושתייה, בעוד שכנך מתהולל עם ה"חבר'ה" הרי שסופו טוב משלך...

 

חשוב לרגע על הסיכוי לאיך תראה השנה שלך ואיך תראה חלילה שלו...


זהו שאומרים ה"חבר'ה": "צוחק - מי שצוחק אחרון"...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏