אחרי מות- "צוחק - מי שצוחק אחרון"

"מוסר השכל לפרשת אחרי-מות". שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָל אֶחָד לַה', וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. בואו ננסה להיכנס לראשו של השעיר שהולך לעזאזל... ביאור נפלא של "הרשר הירש לפרשת אחרי מות". בו ניתן להבין את הביטוי הרווח בפי העם: "צוחק מי שצוחק אחרון...

"צוחק - מי שצוחק אחרון"


"וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת - גּוֹרָל אֶחָד לַה', וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל". 

 

בפרשת השבוע הקב"ה מצווה את אהרון לקחת שני שעירים זהים לחלוטין - על השעירים להיות דומים במראם (בצבעם), בגודלם ובדמיהם (בערכם הכספי), ויש לקנות את שניהם ביחד ולעשות גורל:


"וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת - גּוֹרָל אֶחָד לַה', וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.   וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-הַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לה', וְעָשָׂהוּ, חַטָּאת. וְהַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד-חַי לִפְנֵי ה', לְכַפֵּר עָלָיו--לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה"

 

שעיר שהוא לה' היה נשחט במהירות וללא סבל, ואילו השעיר לעזאזל היה סובל מאד: המשלח חותך לשניים את הלשון של זהורית, וקושר חצי בין קרני השעיר וחצי על הסלע, ואז דוחף את השעיר מהצוק, והשעיר מתדרדר ומת - "ולא היה מגיע לאמצע ההר עד שהיה נעשה איברים איברים".

 

רעיון נפלא של רבי שמשון רפאל הירש: 


בא ננסה לרגע להיכנס לראשו של השעיר המשתלח:

 

הוא רואה את חברו מובל לשחיטה, הוא צוחק ואומר בליבו: "מסכן חברי מובילים אותו לשחיטה... הוא הולך למות ולי עושים טיול, אני נהנה והוא בבית המקדש סובל..."


אך מה קורה באמת? 


דווקא השעיר לה' הוא התקדש וחייו הסתיימו בקדושה ובטהרה ללא סבל מיותר.


ואילו חברו השעיר לעזאזל - הלך לאבדון ובייסורי תופת...

 

מוסר השכל לכל יהודי:

 

אל תחשוב שאם אתה ספון בבית הכנסת בכל שבת וחג בעוד שכנך מתהולל עם ה"חבר'ה" הרי שסופו טוב משלך...

 

המציאות ביום הכיפורים מוכיחה דווקא ההפך...

 

זהו שאומרים העם:  "צוחק - מי שצוחק אחרון"...




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏