דיני סעודת שבע ברכות

"דיני סעודת שבע ברכות" שכתב הרב בן ציון אלגאזי שליט"א, ראש מכון צורבא מרבנן בחודש כסליו תשע"ח. האם הסועדים בחתונה מחייבים בשבע ברכות בעצם אכילתם מסעודת חתנים?, האם מברכים את שבע הברכות כאשר הסעודה אינה נעשית בבית החתן והכלה? אם סעודת שבע ברכות לא מתקיימת בבית החתן האם ספרדי יכול לברך?

דיני סעודת שבע ברכות


 

בכל שבעת ימי המשתה מברכים ברכות הנישואין, הן בסעודה הראשונה שאחר החופה והן בסעודות שלאחריה, כמבואר בשולחן ערוך (אבן העזר סב, ה): "מברכין ברכת חתנים בבית חתנים אחר ברכת המזון, בכל סעודה וסעודה שאוכלין שם".

נכנסו החתן והכלה מבעוד יום אך התייחדו בלילה שלאחר החופה - מתחילים למנות את שבעת ימי המשתה משעת החופה, גם לשיטת הספרדים שאין עושים חדר ייחוד מיד לאחר החופה.

 

רבים וטובים המגיעים לשמח חתן וכלה אינם נשארים עד לסיום החתונה שאז מברכין ברכת המזון ברב עם.

נשאלת השאלה:

האם הם התחייבו בשבע ברכות בעצם אכילתם מסעודת חתנים?

 

השו"ת מנחת יצחק (ב, מג) חידש:

 שהחיוב הוא רק למי שסיים את הסעודה יחד עם הזוג

וסיכם את דבריו בשו"ת ציץ אליעזר (יא, פד):

"מי שיש לו ענין נחוץ יוכל ללכת לפני גמר הסעודה בלי שישמע ז' ברכות.

ונימוקיו בזה המה, שהמצווה היא למי שהוא בגמר סעודה, אבל אין חיוב להמתין עד גמר הסעודה, והראיה לזה שראינו גם בש"ס ופוסקים ושולחן ערוך שאסרו בפירוש קודם ברכת זימון ובברכת חתנים סתמו ולא פירשו שיש איסור בזה ללכת קודם ברכת חתנים.

ועוד הוסיף להסתמך על מה שמבארים שבברכת המזון עיקר שמחה רק חד יומא (יום אחד), ורק ממנהג מברכין שבע ברכות כל שבעת הימים ואם כן, כיון שהמנהג היום שלא לומר רק בסוף כל הסעודה ומי שיש לו ענין נחוץ ואי אפשר לו להמתין עד הגמר בשעה מאוחרת בלילה והולך לדרכו יש לו על מי לסמוך".

 

נחלקו הפוסקים האם מברכים את שבע הברכות כאשר הסעודה אינה נעשית בבית החתן והכלה, אלא בבית אחרים או באולם?

 

ישנם שלש דעות בפוסקים:

שיטת הריטב"א:

מברכים רק את הברכה השביעית - 'אשר ברא'.

 

הרמב"ן והרשב"א סוברים:

שאפילו ברכת 'אשר ברא' אין מברכים אם אין הסעודה בבית החתן. אך רוב הפוסקים סוברים: שמברכים את כל השבע ברכות בכל מקום שעושים סעודה לכבוד החתן והכלה.

 

הגאון הרב עובדיה יוסף והגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל סוברים:

שלספרדים מברכים רק ברכת 'אשר ברא' ותו לא.

 

 

 

פעמים רבות קורה, שמכבדים רבנים ספרדים בברכה למרות שהסעודה לא מתקיימת בבית חתנים,

ונשאלת השאלה: האם רשאים לברך?

 

כתבו כמה מגדולי הפוסקים: שיש להקל.

הרב חיים דוד הלוי כתב בתשובה: שמרן הביא דין זה בשם 'יש אומרים' משום שבבית יוסף הביא דברי הר"ן, לפיהם מברכים בכל אחד מבתי החתונה, והיות והר"ן מסתייג מדברי התוספות בחר השולחן ערוך לא לסתום כשיטת התוספות, אלא לכתוב 'יש אומרים'.

ובימינו, שאין כלל קביעות למקום החתן והכלה, הרי זה כאילו הותנה מראש שכל מקום בו יסבו החתן והכלה לסעודה הוא מקום החופה, ואפילו מרן יסכים לכך, שאם לאו כן, הרי ביטלנו לגמרי ברכת חתנים בשבעת ימי המשתה.

 

גם הרב יוסף משאש פסק בשו"ת שלו שמברכים היום אף שלא בבית חתנים.

ובשו"ת יביע אומר (חלק ו, אבן העזר, סימן ט) כתב:

"אף לפי מה שכתב בשו"ת הסבא קדישא מהרש"א אלפנדארי הנד"מ (סי' כח) שאין צריך שכל העשרה יאכלו פת, אלא כל שמקצתם אוכלים פת, מצטרפים לעשרה לברכת חתנים, ע"ש.

מכל מקום, כשהחתן או הכלה שהם עיקר הסעודה אינם אוכלים פת, מסתבר שאין לברך שבע ברכות. ולא יהא אלא ספק, הא קי"ל סב"ל.

אך אם הייתה הכלה שם בסעודה ואכלה עמהם, והלכה לפני שברכו ברכת-המזון ושבע ברכות, יש לסמוך על האחרונים הנ"ל ולברך שבע ברכות.

והמסקנא לדינא כי מה שנהגו להביא הכלה אצל החתן לשמוע שבע ברכות, הוא מנהג יפה, וייסודתו בהררי קודש, ונכון מאד לעשות כן. אבל אין זה לעיכובא".

 

ייתן ה' ונשמע תמיד קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏