דקדוק- הַשֵׁם - שֵׁם הָעֶצֶם

"כללי הדקדוק - שֵׁם הָעֶצֶם". שְׁמוֹת עֶצֶם שֶׁיֵּש לָהֶם נְטִיָּה כְפוּלָה גַם כְּזָכָר וְגַם כִּנְקֵבָה, שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שְׁתֵּי צוּרוֹת רִבּוּי, נִפְרָד ונִסְמָךְ, סוֹמֵךְ וְנִסְמָךְ. ביאור נפלא ומפורט של הרב פינחס כהן בצורה עניינית ושווה לכל נפש...

שֵׁם  הָעֶצֶם

 

שְׁמוֹת הָעֶצֶם מִתְחַלְּקִים לִשְׁנֵי מִינִים בִּלְבַד, זָכָר אוֹ נְקֵבָה.                                                 

מִין סְתָמִי (דְּהָיְינוּ אֵינוֹ זָכָר אוֹ נְקֵבָה, לְמָשָׁל גּוּף דּוֹמֵם) אֵינוֹ קַיָּים בְּעִבְרִית.                                   

אֲבָל, לְעֻמַּת זֹאת קַיָּימִים שְׁמוֹת עֶצֶם שֶׁיֵּש לָהֶם נְטִיָּה כְפוּלָה גַם כְּזָכָר וְגַם כִּנְקֵבָה, כְּגוֹן:  אֵשׁ, רוַּח, מַחֲנֶה וְעוֹד אֲחֵרִים. 

 

יֵשׁ שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שְׁתֵּי צוּרוֹת רִבּוּי, כָּל צוּרָה לְמַשְׁמָעוּת שׁוֹנָה, כְּגוֹן:

אוֹת– אוֹתִיּוֹת, (אוֹתִיּוֹת הָאָלֶ"ף בֵּי"ת) מִין נְקֵבָה, לְעֻמַּת אוֹת – אוֹתוֹת (בְּמַשְׁמָעוּת: סִימָן, מוֹפֵת) מִין זָכָר, יָד –יָדַיִם (שֶׁל אָדָם אוֹ שֶׁל בַּעַל חַי) , לְעֻמַּת יָד-יָדוֹת (שֶׁל כֵּלִים),

עֶצֶם-עֲצָמוֹת (שֶׁל גּוּף) לְעֻמַּת עֶצֶם - עֲצָמִים (=חֲפָצִים).  

 

מִסְפָּר: שְׁמוֹת הָעֶצֶם יְכוֹלִים לָבוֹא  בְּיָחִיד, בְּרִבּוּי זוּגִי, אוֹ  בְּרַבִּים.

שֵׁמוֹת הַמִּסְתַּיְמִים בַּהֲבָרָה: אָה, וְהַטְעָמָתָם מִלְּרַע הֵם מִמִּין נְקֵבָה.                       

שֵׁמוֹת הַמִּסְתַּיְמִים בַּהֲבָרָה: אֶת, וּת, אוֹ אִית, שֶׁהַתָּי"ו שֶׁלָּהֶם שָׁרְשִׁית, גַּם הֵם מִמִּין  נְקֵבָה.                                                                                                                                                     

שְׁמוֹת אֲרָצוֹת וְעָרִים הֵם מִמִּין נְקֵבָה.                                                                                            

גַּם שְׁמוֹת אוֹתִיּוֹת הָאָלֶ"ף –בֵּי"ת הֵם מִמִּין נְקֵבָה.

 

צוּרַת הָרִבּוּי הָעִקָּרִית שֶׁל מִין זָכָר הִיא, הַסִּיּוֹמֶת " ִים"  וְאִלּוּ צוּרַת הָרִבּוּי שֶׁל מִין נְקֵבָה הִיא הַסִּיּוֹמֶת "וֹת" (אֲבָל יֶשְׁנָם רַבִּים יוֹצְאִים מִן הַכְּלָל וְגַם יֶשׁנָם צוּרוֹת רַבּוֹת אֲחֵרוֹת לִשְׁנֵי הַמִּינִים).

 

נִפְרָד ונִסְמָךְ

כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם מוֹפִיעַ בִּפְנֵי עַצְמוֹ נִקְרָא ”נִפְרָד“, אַךְ כְּשֶׁהוּא קָשׁוּר לְשֵׁם נוֹסָף נִקְרָא ”נִסְמָךְ“, לְמָשָׁל: בַּיִת (נִפְרָד) בֵּית (נִסְמָךְ).

 

 מילת השייכות - "שֶׁל"

כְּשֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר שֶׁל שַׁיָּכוּת בֵּין שְׁנֵי שֵׁמוֹת, יֶשְׁנָהּ דֶּרֶךְ שֶׁל שִׁמּוּשׁ  בַּמִּלָּה "שֶׁל" בֵּין שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת, כְּגוֹן "הַבַּיִת שֶׁל שְׁכֵנִי".

 

סוֹמֵךְ וְנִסְמָךְ

אֲבָל יֶשְׁנָהּ צוּרָה הַנִּקְרֵאת סְמִיכוּת, הַמְאַפְשֶׁרֶת אֶת הַחִבּוּר בֵּין שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת (לְלֹא הּוֹסָפַת הַמִּלָּה "שֶׁל") עַל יְדֵי שִׁנּוּי מְסֻיָּם בַּשֵּׁם הָרִאשׁוֹן, למשל:

תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת 

[תַּחֲנַת= נִסְמָךְ, (עַל יְדֵי שִׁנּוּי הַהֵ"א שֶׁל תַּחֲנָה בְּנִפְרָד לְ-ת בְּנִסְמָךְ)  הָרַכֶּבֶת= סוֹמֵךְ].   

אוֹ  עַל יְדֵי חִבּוּר לְלֹא שִׁנּוּי, כְּשֶׁהַשֵׁם הָרִאשׁוֹן מְכֻנֶּה בְּשֵם נִסְמָךְ  וְהַשֵּׁם הַשֵּׁנִי מְכֻנֶּה סוֹמֵךְ,  לְמָשָׁל: דֶּלֶת הַבַּיִת [דֶּלֶת=נִסְמָךְ, הַבַּיִת =סוֹמֵךְ]  כּוֹס בְּרָכָה [כּוֹס=נִסְמָךְ, בְּרָכָה=סוֹמֵךְ].

 

לִפְעָמִים הַצֵּרוּף שֶׁל סוֹמֵךְ וְנִסְמָךְ יוֹצֵר מֻשָּׂג שֶׁמַּשְׁמָעוּתו שׁוֹנָה מֵהַמַּשְׁמָעוּת שׁל כָּל אֶחָד מִמַּרְכִּיבָיו בְּנִפְרָד, לְמָשָׁל : ”בֵּית הַסֵּפֶר“, הוּא מֻשָּׂג חָדָשׁ שֶׁאֵינוֹ זֵהֶה לְאַף אֶחָד מֵחֲלָקָיו.   

 

הֵ"א הַיְדִיעָה מִצְטָרֶפֶת לַסּוֹמֵךְ וְלֹא לַנִּסְמָךְ, לְמָשָׁל, בָּתֵּי הַחֲרֹשֶׁת, מְחִיר הַסֵּפֶר.

 

לְעֻמַּת זֹאת כַּאֲשֶׁר מוֹפִיעַ רִבּוּי בַּסְּמִיכוּת, הוּא מוֹפִיעַ בַּנִּסְמָךְ וְלֹא בַסּוֹמֵךְ, כְּגוֹן: רְחוֹבוֹת הָעִיר, מִגְדְּלֵי הַפִּקּוּחַ,  מְפַקְּדֵי הַיְחִידָה.



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏