הפיוט : "אָנָּא כֶּעָב"

הפתיחה: הַפִּסּוּק צָרִיךְ לִהְיוֹת: אָנָּא - כֶּעָב, זְדוֹנִי תִמְחֵהוּ, כְּלוֹמַר: אָנוּ מְבַקְשִׁים מְחִיַּת הַזָּדוֹן כְּמוֹ הֶעָב (=הֶעָנָן)  וְאִלּוּ  אִם נְפַסֵּק: אָנָּא כֶּעָב זְדוֹנִי – תִּמְחֵהוּ, אֵיזוֹ אֲמִירָה יֵשׁ כָּאן?

א)בפסקה  הראשונה.

בַּבַּיִת הָרְבִיעִי, חַיָּיִבים לְפַסֵּק כַּךְ: כִּי הַמִּכְתָּב - מִּכְתַּב אֱלֹקִים הוּא. (כִּי אִם נְפַסֵּק: כִּי הַמִּכְתָּב מִכְתָּב - אֱלֹקִים הוּא. תִּהְיֶה מַשְׁמָעוּת חֲמוּרָה מְאֹד, כִּי הַאִם יִתָּכֶן לוֹמַר עַל הַמִּכְתָּב, אֱלֹוקִים הוּא?!).

ב)בפסקה הרביעית.

בַּבַּיִת הָרְבִיעִי, הַפִּסּוּק צָרִיךְ לִהְיוֹת כך: וְנוּחַם, וְאִם - לֹא עַם בִּינוּת הוּא, וְהַכַּוָּנָה שֶּיְּנוּחַם  (וְאִם) = אַף עַל פִּי,שֶׁאֵינֶנּוּ עַם בִּינוֹת (=נָבוֹן).

אֲבָל אֵין לוֹמַר : וְנוּחַם וְאִם לֹא- עַם בִּינוֹת הוּא, כִּי פֵירוּשוֹ יִהְיֶה : וִינוּחַם , וְאִם לֹא – עַם נָבוֹן הוּא.  פָּשׁוּט גִּבּוּב מִלִּים חַסְרֵי מוּבָן.

ג)בַּבַּיִת הַחֲמִישִׁי

לְהַקְפִּיד וּלְפַסֵּק  "וְיִוָּדַע כִּי  -  מְשִׁיחַ אֱלֹקִים הוּא", (כִּי אִם הַפִּסּוּק יִהְיֶה "וְיִוָּדַע כִּי מְשִׁיחַ  - אֱלֹוקִים הוּא", הֲרֵי נֶאֱמָר דָּבָר חָמוּר שֶׁהַמָּשִיחַ אֱלֹקִים הוּא?!)