דקדוק- ציווי, מָקוֹר ושֵׁם הַפֹּעַל

"כללי הדקדוק- ציווי, מָקוֹר ושֵׁם הַפֹּעַל". "מהו שם הפועל?". "מה נקרא מקור?" דוגמאות ציווי, מָקוֹר ושֵׁם הַפֹּעַל בצורה ברורה ובהירה מאת הרב פינחס כהן שליט"א

ציווי, מָקוֹר ושֵׁם הַפֹּעַל

 

מִלְּבַד עָבָר, הֹוֶה וְעָתִיד  יֵש שָׁלֹשׁ  דְּרָכִים  נוֹסָפוֹת, בַּפֹּעַל  וְהֵם:

 

1)       צִוּוּי: הַמְבַטֵּא הוֹרָאָה, פְּנִיָּה, בַּקָּשָׁה וְכַדּוֹמֶה

כגון: כְּתֹב, קְרָא, שְׁמַע (לזכר- יחיד)

לִמְדִי, שִׁמְרִי, עִמְדִי (לנקבה -יחידה)

בִּדְקוּ, שִׁמְעוּ , זִכְרוּ (לזכר - רבים)

לְמַדְנָה,  שְׁמַעְנָה, כְּתֹבְנָה (לנקבה – רבות).

 

הַצִּווּּי, כמובן, חָל רַק עַל גּוּף שֵׁנִי (נוֹכֵחַ). וְעַל פִּי רֹב מִשְׁתַּמְּשִׁים לְמַעֲשֶׂה, גַּם לְרַבּוֹת, בִּלְשׁוֹן  זָכָר כמו רַבִּים.

 

בְּצִוּוּי שְׁלִילִי מִשְׁתַּמְּשִׁים בִּזְמַן עָתִיד בְּתוֹסֶפֶת מִלַּת הַשְּׁלִילָה "אַל", כגון: אַל  תִּכְתֹּב, אַל תַּעַמְדִי , אַל תֵּשְׁבוּ.

לְעִתִּים, לְשֵׁם הַדְגָּשָׁה, מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּמִלַּת הַשְׁלִילָה  בַּל, כְּגוֹן : בַּל תַּחְשֹׁב  לַעֲשׂוֹת כַּךְ. 

 

2)     מָקוֹר: שֵׁם הַפֹּעַל שֶׁצּוּרָתוֹ אֵינָהּ מִשְׁתַּנָּה: שָׁמֹר, זָכֹר, שָׁמֹעַ.

 

3)     שֵׁם הַפֹּעַל: כַּאֲשֶׁר לִפְנֵי הַמָּקוֹר תָּבֹא אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת ב.כ.ל.ם, תִּנָּקֵד הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַמָּקוֹר בִּשְׁוָא, כְּגוֹן : בִּשְׁכֹן, כִּשְמֹעַ, לִלְמֹד, מִשְּׁמֹעַ.

אחרי אותיות ב.כ.ל.  לא יבוא  דגש  באות הראשונה  של  השרש.

 

לעומת זאת אחרי האות מ יבוא דגש באות הראשונה של השרש והסיבה לכך היא  שה"מ"  הינה  קיצור המלה מן ולכן בא הדגש למלאות מקום ה"ן" הנשמטת.

לצורה זו של הַמָּקוֹר  יש  הקוראים  מָקוֹר נָטוּי אוֹ שֵׁם  הַפֹּעַל




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏