אלול- התקווה שלך לכפרה

"סיפור עם הבעל שם טוב לחודש אלול". סיפור נפלא עם הבעל שם טוב המעורר לתשובה אמיתית...

התקווה שלך לכפרה

 

"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה"

 

היה זה בחודש אלול עת ישב הבעל שם-טוב בחדרו המיוחד כשהוא שקוע בהרהורים על עניינים עמוקים. הדלת נפתחה בלאט והשמש הודיע כי יהודי בלתי מוכר רוצה להיכנס אל הבעל שם טוב.

 

"ייכנס" – אמר הבעל שם טוב.


האורח היה יהודי במיטב שנותיו וניכר היה מבגדיו ומכל התנהגותו כי הנו סוחר עשיר, לשאלת הבעל שם טוב לשם-מה בא אליו, ענה האיש כי ברוך השם לא חסר לו דבר, אך כיון ששמע רבות על הבעל שם- טוב, הוא רצה לראות אותו ולקבל ברכה מפיו.

 

הבעל שם טוב שקע בהרהורים לשעה קלה, אחר כך אמר בארשת רצינית: כתוב כי "מה' מצעדי גבר כוננו". כל דבר, קטן או גדול בעולם הזה, הוא על פי השגחה פרטית...

 

אחר כך, פתח הבעש"ט וסיפר לאורח המשתומם סיפור בלשון זו:

היה היו פעם שני ילדים קטנים, שהיו חברים טובים, יחד למדו בגן יחד שיחקו בשעות הפנאי והיו קשורים זה לזה בלב ונפש.

השנים נקפו והנערים גדלו. הם התחתנו וכל אחד הלך לעיר בה גר חותנו. דרכיהם נפרדו ושניהם שלחו ידם במסחר, בו הצליחו בתחילה שניהם גם יחד.

 

אולם כעבור זמן-מה נתהפך הגלגל ואחד מהם איבד את כל הונו עד שהתרושש לגמרי ונהיה עני מרוד. הוא נזכר עתה בחברו הטוב והחליט לנסוע אליו ולבקש את עזרתו, אמר ועשה. נסע לעיר מגוריו של חברו העשיר ונכנס אליו, כדי לספר לו על מצבו העגום ולבקש עזרתו.

 

החבר העשיר קיבל את ידידו מוכה-הגורל בסבר פנים יפות. הם שוחחו שעה ארוכה, העלו זיכרונות מימים עברו ותוך כדי כך נודע לחבר העשיר על מצבו הדחוק של ידידו. עד כדי כך הוא ירד מנכסיו שאפילו הבגדים בהם בא לא היו שלו. מצב ידידו נגע ללב החבר העשיר. הוא ניחם את ידידו ועודדו באומרו כי השם יתברך לא יעזבנו ועל כן אל לו ליפול ברוחו.

 

הוא אמר לו: "הנה עזר לי השם ונתן לי רכוש לא מבוטל. עתה אני אעזור לך בשעת דחקך ואעמיד אותך על הרגליים"

באמרו זאת קרא למנהל החשבונות שלו וביקש לעשות חשבון מדויק של כל המוזמנים אשר ברשותו. כאשר נעשה כן, אמר לחברו: "הנה ידידי היקר, כשהיינו ילדים קטנים, היינו מתחלקים בכל דבר שהיה לנו. כל משחק וכל מיני מתיקה. עתה אני אתחלק אתך ברכושי, כדי שתוכל להתחיל הכול מחדש".

 

באומרו זאת הוציא סכום נכבד של כסף ונתנו לחברו. דמעות עמדו בעיני החבר העני, דמעות של גיל והכרת-תודה. הוא נטל את הכסף, לחץ את יד חברו ונסע הביתה.

 

והנה נתקיימה בו ברכת הידיד שחילק עמו את רכושו. הוא חזר ושלח ידו במסחר והפעם הצליח עד כי הכפיל ושילש את רכושו במשך זמן קצר והפך לעשיר מופלג.

 

"ומה אתה חושב, קרה לחבר השני?" – המשיך הבעל שם טוב לשזור את חוטי סיפורו – "איתו קרה בדיוק ההפך. החל להפסיד במסחרו וירד מטה-מטה עד שהתרושש ונהיה עני ואביון. עתה – חשב – הגיע תורו שלו ללכת אל חברו שיעזור לו בשעת דחקו.

 

הוא שאל בגדים ולווה כסף להוצאת הדרך ויצא לעיר בה גר חברו.

בהגיעו נוכח לדעת כי לא כל כך קל להיכנס אל החבר, כפי שדימה משרת במדים מצוחצחים עמד בדלת ושאל לשמו. משאמר לו את שמו, נכנס אל אדוניו, אך חיש מהר חזר ואמר לו כי האדון אינו זוכר שם כזה, ובכלל הוא עכשיו עסוק מאד, אולי יטריח את עצמו ויבוא בעוד כמה ימים...

 

עצוב ומבויש עמד החבר הטוב ליד דלת חברו שהתנכר לו. הוא לא ידע מה יעשה עתה, אחרי שאת כל תקוותיו הוא תלה בחברו זה, המשרת שראה בצערו, הסביר לו כממתיק סוד כי אדוניו איש קשה מאד ומאז שהתעשר נהיה קמצן גדול שאינו פורס מפתו לעני.

אין הוא מרשה אפילו שעני יעבור את סף ביתו, כאילו היה מפחד שמישהו ייקח ממנו את רוב עושרו – אמר המשרת.

 

שעה קלה עוד עמד החבר העני ליד דלת חברו העשיר, אחר הלך במפח נפש. הוא חזר לביתו בידיים ריקות, אולם יותר מכל ציערה אותו העובדה כי דווקא חברו הטוב היה זה שהתנכר לו בצורה מכוערת כל כך, ולא זכר כי כאשר מטה ידו הוא, התחלק אתו חברו ברכושו שווה בשווה. ולא נתנה לו מנוח עד שחלה וכעבור ימים מספר נפטר מן העולם.

 

באותו יום ממש קרה אסון לחבר העשיר ואף הוא נפטר והלך לעולמו.

שתי הנשמות הגיעו השמימה בעת ובעונה אחת והתייצבו בפני בית דין של מעלה. החבר העני לא היה צריך לחכות הרבה: מיד נקבע דינו ללכת ולתפוס את מקומו הראוי בגן עדן. נשמתו האירה עתה יותר ממלאך וכי דבר זה קל בעיניכם? בעל צדקה שכזה...

 

 אולם השני, זה שמת כעשיר כילי, נתבע למשפט קשה ביותר, האשמה הייתה כי לא רק שגירש עניים הרבה, שבאו כדי לקבל ממנו פרוסת לחם, אלא התנכר לחברו הטוב שעזר לו בשעת דחקו הוא נמצא אשם במיתת חברו ולעומתם נפתחו בפניו שערים אחרים.... אולם – הוסיף הבעל-שם טוב לספר – החבר הטוב לא נח ולא שקט.

 

הוא התייצב בפני בית דין-של-מעלה וביקש רחמים על חברו באומרו: "איך אוכל ליהנות מכל תענוגות גן עדן, שעה שחברי נמק שם באיזה מקום... ועוד בגללו..."

 

הוא ביקש וביקש עד שבית דין של מעלה החליט כי החלטה תימסר לידיו הוא. שיחליט בעצמו מה לעשות עם חברו שפשע נגדו. מבלי לחשוב הרבה, הוא הוציא את פסק-דינו באומרו: "ישלחו את שנינו למטה, לעולם הזה ויתנו לחברו הזדמנות לתקן את מה שעיוות". בית דין מעלה הסכים לכך.

 

והבעל שם טוב המשיך את סיפורו: "כך ירדו שתי הנשמות עוד הפעם לעולם הזה. החבר הטוב לא רק שהסכים לוותר על גן העדן, אלא קיבל על עצמו חיי צער ועוני כדי לאפשר לחברו לתקן את מעשיו ולחזור בתשובה.

 

ביום מסוים ובשעה מסוימת המשיך הבעל שם טוב – נולדו שני ילדים, להורים שונים ובערים שונות. אחד מהם נולד להורים עשירים, סוחרים בעלי הון רב ואילו השני נולד להורים עניים ומרודים החוזרים על הפתחים.

 

הילד העני גדל והיה לעלם – המשיך הבעל שם טוב את סיפורו – תוך סבל רב וחרפת עוני. הוא תפס אומנות אביו והחל לחזור על הפתחים כדי לשחר טרף. בדרך נדודיו ממקום למקום, הגיע הקבצן לעיר בה גר הילד השני שגדל אף הוא בינתיים והפך לעשיר מופלג.

 

בהגדילו את עסקי אביו ובהרבותו את הונו, בלכתו ממקום למקום, ומדירה לדירה, הגיע הקבצן שלנו אל דירת העשיר. לקול דפיקתו יצא בעל-הבית ובראותו את העני פנה אליו ואמר לו: "כנראה שאתה חדש בעיר זו ואינך יודע כי אצלי אין העניים מקבלים מאומה. קבצני העיר כבר יודעים זאת ואין הם מטרידים אותי כלל..."...

 

העני שלנו לא אכל כבר מזה שלושה ימים מאומה. בשמעו את דברי הרהב של בעלי-הבית. נפל במקום ומת ועתה – סיים הבעל שם טוב את סיפורו – ועתה אני שואל אותך מה דעתך על אותו אדם שנתן לעני למות לפני דלת ביתו?

 

עיני הבעל-שם טוב העמיקו לחדור, בהביטו על האדם העומד לפניו. והאורח שהיה עד כה שקט ושלוו ושמע את הסיפור בשוויון-נפש נזדעזע לפתע פתאום, החוויר כסיד ושפתותיו החלו רוטטות בלי הרף, הוא התאמץ וחזר והתאמץ לאמר משהו אך לא היה יכול להוציא הגה.

 

הוא נזכר עתה בהלך שדפק בדלתו, וכאילו ראה בעיני רוחו את דמותו המצומקת. היה זה רק לפני ימים אחדים ופניו המורעבות של העני נצטיירו עתה לפניו בבהירות מדהימה. כן, אז כשהעני נפל לפניו מת, לא נגע הדבר אל לבו כלל וכלל.

 

רק עתה עמד על משמעותו המלאה של הפשע המתועב הרובץ על מצפונו. מחשבה זו הוציאה אותו מכליו כליל והוא פרץ בפני הבעל-שם טוב בבכי מר.

 

הבעל שם טוב שקע בהרהורים ונתן לאיש העשיר לבכות שעה ארוכה.

הלז לא היה יכול להירגע ובקול חנוק מדמעות שאל את הבעש"ט:

"רבי האין עוד תקווה בשבילי"?

 

"כן, יש עדיין תקוה בשבילך" – השיב הבעל שם טוב – "עליך ללכת ולחפש את היתומים של אותו עני שמת לפני דלת ביתך, לחפש אותם ולדאוג לכל מחסורם לכל ימי חייהם. יתר הכסף שיש לך תחלק בין העניים ואל תהנה ממנו יותר. עליך לחזור בתשובה בכל לבך ולבקש את השם יתברך שיימחול לך על אותו עוון.

 

תשובה, תפילה וצדקה – אלה הם התקווה שלך לכפרהסיים הבעל שם טוב






© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏