לראות בשמחתה של ירושלים

"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה"

נשאלת השאלה:

מדוע אמרו חז"ל על המתאבל בלשון הווה: "זוכה ורואה בשמחתה"? הרי כרגע הוא מתאבל?!

ניתן לומר שכוונתם הייתה שיזכה לראות - בעתיד.  אך אם חז"ל כתבו רואה משמע שיש כאן כוונה אחרת. מהי?!

מבאר החתם סופר זצ"ל:

עצם זה שיהודי מתאבל על החורבן הוא כרגע זוכה שירושלים לא נשכחת מליבו.

יהודי שמצטער על החורבן ירושלים מראה הוא להקב"ה שלמרות כל התלאות והשנים שעברו - עדין כואב לו שבית המקדש חסר.

אם אלו הם פני הדברים, כעת ברור למה זוכה היהודי שמתאבל על ירושלים:

את שמחתה של ירושלים זוכים לראות באמצעות האבל ובתוך כדי האבלות...