תשעה באב- "שמחנו כימות עיניתנו""תשעה באב סיפור". סיפור המובא במעיין המועד של הרב וולך המקביל את פורים לתשעה באב. האבלות בתשעה באב משפיעה באופן ישיר על השמחה בחג הפורים..."שמחנו
כימות עיניתנו" בספר
מעיין המועד לתשעה באב מובא הסיפור הבא: בפורים,
עת שבני העיר היו בגילופין ושיכורים כלוט. נזכרו הם לפתע שמחר יום חול ועליהם יהיה
לשוב לשגרה.
עלה
בליבם רעיון גאוני לתקן את המעוות. נכנסו בכנופיה לחדרו של הרב ושאלו: "הרב
אמור לנו, מפני מה ראש השנה יומיים ופורים יום אחד - מפני מה סוכות שמונה ופורים
אך יום אחד!" יותן להם שבוע לחוג בו את פורים, ותהא השתייה כדת! "אולי שבועיים", הציע מישהו. הרב
הביט בהם בחוסר אונים, לך תדון עם שיכורים... ומצא פיתרון: "שימעו נא", "פורים תקנה
קדומה היא, למעלה מאלפיים שנה... אבל נעשה כרצונכם, רבותי" שבחים
הורעפו עליו מכל עבר. ידוע ידעו שהיכולת בידו. צריך היה רק לרצות להגשימה.
ועל
כן, מבינים אתם אם ברצונכם להרחיב את הפורים, אין מניעה. רק זאת, שתצטרכו כנגדו
להרחיב את צום תשעה באב. יומיים פורים- יומיים תשעה באב. שבוע פורים, שבוע תשעה
באב. כמה שתרצו, אף כל החודש כולו. שימעו מה הצעתי: צאו לחדר הסמוך, והוועצו ביניכם
לבין עצמכם. כל החלטה שתגיעו אליה, תתקבל!"...
נדחפו
לצאת, ובחפזונם שכחו לסגור את הדלת. הרב שמעם מתווכחים בלהט. זה אומר בכה וזה אומר
בכה, לבסוף שבו והתייצבו: "הרב", הודיעו, "החלטנו לשמר את המצב
הקיים, די לנו ביום אחד של פורים, ובלבד שתשעה באב יישאר אף הוא יום אחד"....
במאמר הגמרא המובא בשולחן ערוך "כל האוכל
ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחת ירושלים. וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה
בשמחתה".
|