תשעה באב- "שמחנו כימות עיניתנו"

"תשעה באב סיפור". סיפור המובא במעיין המועד של הרב וולך המקביל את פורים לתשעה באב. האבלות בתשעה באב משפיעה באופן ישיר על השמחה בחג הפורים...

"שמחנו כימות עיניתנו"

 

בספר מעיין המועד לתשעה באב מובא הסיפור הבא:

בפורים, עת שבני העיר היו בגילופין ושיכורים כלוט. נזכרו הם לפתע שמחר יום חול ועליהם יהיה לשוב לשגרה.

 

עלה בליבם רעיון גאוני לתקן את המעוות. נכנסו בכנופיה לחדרו של הרב ושאלו: "הרב אמור לנו, מפני מה ראש השנה יומיים ופורים יום אחד - מפני מה סוכות שמונה ופורים אך יום אחד!" יותן להם שבוע לחוג בו את פורים, ותהא השתייה כדת!

"אולי שבועיים", הציע מישהו.
"
עדיף שלושה" הרחיק אחר לכת...

הרב הביט בהם בחוסר אונים, לך תדון עם שיכורים... ומצא פיתרון: "שימעו נא", "פורים תקנה קדומה היא, למעלה מאלפיים שנה... אבל נעשה כרצונכם, רבותי"

שבחים הורעפו עליו מכל עבר. ידוע ידעו שהיכולת בידו. צריך היה רק לרצות להגשימה.


"
אז כמה, יום נוסף? שבוע? שמונה ימים, כסוכות? ואולי שבועיים, וחודש?"
"
כמה שתרצו", אמר הרב, וקצר תרועות ממושכות...


"
אבל", מיהר לומר, "יש תנאי בדבר". שקט השתרר, חיכו לשמוע. "דעו לכם", אמר הרב, "שכל הדברים שבעולם נבראו זה לעומת זה. אור וחושך, קור וחום, מצוות ועבירות, קדושה וטומאה. גם לפורים יש את הצד שכנגדו: פורים מצד זה, ותשעה באב מצד זה. וכשם שנכנס אדר מרבין בשמחה, כך משנכנס אב ממעטין בשמחה. כאן קוראים במגילת אסתר, ושם במגילת איכה. כאן משלוח מנות איש לרעהו ושם אין אדם שואל בשלום חבירו. ממש, זה לעומת זה...

ועל כן, מבינים אתם אם ברצונכם להרחיב את הפורים, אין מניעה. רק זאת, שתצטרכו כנגדו להרחיב את צום תשעה באב. יומיים פורים- יומיים תשעה באב. שבוע פורים, שבוע תשעה באב. כמה שתרצו, אף כל החודש כולו. שימעו מה הצעתי: צאו לחדר הסמוך, והוועצו ביניכם לבין עצמכם. כל החלטה שתגיעו אליה, תתקבל!"...

 

נדחפו לצאת, ובחפזונם שכחו לסגור את הדלת. הרב שמעם מתווכחים בלהט. זה אומר בכה וזה אומר בכה, לבסוף שבו והתייצבו: "הרב", הודיעו, "החלטנו לשמר את המצב הקיים, די לנו ביום אחד של פורים, ובלבד שתשעה באב יישאר אף הוא יום אחד"....


חכמתו של הרב הצילה אפוא את המצב. אבל בעיקרון נכונים דבריו: זה לעומת זה עשה אלוקים, ואין צורך להגיע לפורים מול תשעה באב, אלא להתכונן בתשעה באב עצמו.

 במאמר הגמרא המובא בשולחן ערוך "כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחת ירושלים. וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה".


ואנו מבקשים: "שמחנו כימות עיניתנו, שנות ראינו רעה" זה לעומת זה, שמחה תחת הצער, פאר תחת האפר. "תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר, ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור", במהרה בימנו אמן!



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏