ואתחנן- עולם הבא בשביל מצווה

פרשת ואתחנן דרשה". סיפור הממחיש שבכל מצווה על האדם לבדוק האם באמת כוונתו בקבלת השכר לשם שמים = לעשות נחת רוח לה' - ולמדנו זאת מפרשת השבוע בבקשתו של משה רבנו להיכנס לארץ...

עולם הבא בשביל מצווה

 

"אעברה נא"

 

במסכת סוטה י"ד: מובא:

"דרש רבי שמלאי מפני מה נתאווה משה להיכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה?

אלא, כך אמר משה: הרבה מצוות נצטווו ישראל והן מתקיימות רק בא"י. אמר הקב"ה: כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם".

 

שואלים המפרשים:

וכי משה רבינו קיים את המצוות כדי לקבל שכר?! הרי המשנה באבות אומרת "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס?"

 

מתרץ רבי חיים מוואלוז'ין:

הקב"ה ברא את עולמו על מנת להיטיב עם הבריות. לפי זה יוצא שהיה כדאי לקיים מצוות על מנת לקבל פרס, כי אז עובד את ה' על מנת שה' ייטיב לו ומזה יגיע נחת רוח לה'.

 

כל זה נכון אם באמת כוונתו בקבלת השכר לשם שמים = לעשות נחת רוח לה'.

אבל אם מתכוון להנאתו העצמית, אין בזה כל מצוה.

ולכן מזהיר התנא שלא לעבוד ע"מ לקבל פרס = שלא יהיה הרצון העצמי של האדם לקבל שכר.

 

מהו הסימן המודד כשאדם רוצה שכר, האם מתכוון לשם שמים או לרצון עצמו?

 

התשובה היא:

המבחן הוא, אם אדם יסכים לעשות את המצווה על מנת שחברו יקבל את השכר ולא הוא עצמו. כי הרי גם במקרה שחברו יקבל את השכר יהיה לה' אותה נחת רוח שהוא מיטיב לברואיו.

 

וזוהי בעצם המעלה הנעלה ביותר בעבודת ה': לעשות את המצווה על מנת שייטיב ה' לחברו.

 

משה רבינו לאחר חטא העגל היה מוכן למחוק את עצמו משני העולמות - "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" - זאת אומרת שמשה רבינו הגיע לדרגה הכי גבוהה: שרצון ה' להיטיב לעולם, יתקיים, גם אם הוא לא יקבל כל שכר.

 

ממילא ברור שאצל משה, הרצון לקבל שכר זה אך ורק על מנת לקיים רצון ה' לתת שכר, ועל כן אמר לו ה' (כאן בפרשת ואתחנן) שאם רצונו לעשות נחת רוח ולקבל שכר, הוא יקבל...

 

ובאותו עניין מובא סיפור:

בערב סוכות לא מצאו בכל העיר ברדיצ'ב אפילו אתרוג אחד על מנת שיוכלו לברך עליו בחג. והנה הגיע נוסע מעיר רחוקה ובידו אתרוג. אלא שהתברר שהוא מתכוון להמשיך ברכו ולא ישהה בחג בעיר.


החל עימו משא ומתן נמרץ כדי לשכנעו לשבות בחג בעיר. הוא סירב. הוליכו אצל הרב רבי לוי יצחק שביקשו להישאר בעיר וע"י יזכה את כל אנשי העיר במצווה. 

האיש סרב. 

בסופו של דבר הסכים רק בתנאי שהרב יבטיח לו חלק לעולם הבא. 


הרב הבטיח והוא נשאר בעיר.


בליל התקדש החג ציווה הרב על כל אנשי העיר לבל יהין איש לארח את האיש בסוכתו.

 

אחרי התפילה המתין האיש שמישהו יזמינו לסוכה, והנה התרוקן בית הכנסת והוא נשאר לבדו ואין לו היכן לקיים מצות ישיבה בסוכה.

סובב האיש על פתחי הסוכות וביקש רק לאכול כזית פת וסורב. במר לו, פנה האיש לסוכת הרב ושם שח את מה שקורה לו.

 

השיב הרב שיסכים לארח אותו בסוכתו רק בתנאי שיוותר על ההבטחה לחלק בעולם הבא...

שקל האיש את ההצעה והודיע שהוא מוכן לוותר על חלק העולם הבא בשביל קיום המצווה של ישיבה בסוכה.

הכניסו הרב לסוכה וכיבדו בסעודה.

 

לאחר הסעודה אמר הרב: "תדע לך שתקבל את מה שהבטחתי לך, רק רציתי שלא תקבל זאת בחינם. עכשיו כשהוכחת שאתה מוכן להפסיד את כל העולם הבא שלך בשביל מצוה, הרי שבדין הוא שתיטול את שכרך!"...





© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏