תשעה באב- רק המתאבל, ישמח!

"תשעה באב דבר תורה". "דבר תורה לערב תשעה באב" לעורר את הלבבות לחשיבות של אבל על החורבן. "בחן את עצמך האם תזכה לשמוח בבניין בית המקדש"?...

רק המתאבל, ישמח!

 

בגמרא במסכת תענית (דף ל:) אמרו חז"ל:

"וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר (ישעיהו, סו): שִׂמְחוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ, כָּל-אֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ, כָּל-הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ"

 

נשאלת השאלה:

מה הקשר? בין האבל לשמחה? מדוע רק אלו שמתאבלים על החורבן – הם יזכו לראות בבניינו?!

 

את התשובה לכך מביא הרב וולבה על ידי תיאור מחיי היום-יום:

 יהודי הולך בבוקר לבית הכנסת, לאחר תפילת שחרית הוא חוזר הבייתה. הוא לא שוכח לקחת עיתון בכדי שיוכל לעבור עליו בארוחת הבוקר.

 

הוא נוטל ידיו כהלכה, בוצע על הלחם כאשר העיתון פתוח לימינו. הקפה מונח לשמאלו והפת שחרית בידיו.


בין ביס לביס הוא קורא על תאונה מחרידה ואמר לעצמו: "כמה חבל!"... ועוד ביס הוא נפעם מהאיום הגרעיני ואומר לעצמו: "שטויות הכול קשקושים"... ובביס האחרון הוא מקנח עם מודעת אבל שהותירה עשרה יתומים מסנן: "ברוך דיין האמת", מברך ברכת המזון ורץ לעבודה.

 

ביום מין הימים הוא יגיע לארוחת הבוקר ויראה שהכותרת מבשרת: "משיח בא!" הוא ייקח ביס מהפרוסה ויגיד: "נו... ביג דיל!"... בדך השני הוא יראה כי הדרך לירושלים פקוקה מכל הארץ נוהרים אליה רבבות... הוא ייקח ביס נוסף ויאמר: "מזל שאני צריך לכיוון השני"...

 

אחד כזה איבד את חושיו – הוא הפך לאדם קר ונטול רגשות, תאונות מחרידות, יתומים ללא אב אינם משפיעים עליו... אחד כזה גם לא יתרגש כשיאמרו לו: "בית המקדש ירד באש מן השמים"...

ליבו יהיה אטום וסתום לא רק מפני הצרות אלא גם מפני השמחות...

 

אדם שלא מתאבל על ירושלים מראה שליבו כבוי טרגדיות כבר לא משפיעות עליו, לאחד כזה אין סיכוי לשוש ולשמוח בבניין ירושלים...

 

הבה נבחן את עצמנו האם זיק האבל עוד שם וכך נדע האם גם אנו נגיל ונשמח בבניין בית המקדש השלישי...    




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏