תשעה באב- לבכות או לצחוק?!

"תשעה באב דבר תורה". ביאור נפלא של הרב סולומון בדברי שלמה המלך: "עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד" מעובד מתוך "שיחה של הרב ברוך רוזנבלום לתשעה באב"

לבכות או לצחוק?!

 

שלמה המלך אומר (קהלת ג, א):

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם {ב} עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ {ג} עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת {ד} עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד {ה} עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק {ו} עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ {ז} עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר {ח} עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.

 

מובן לכולם שעֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, מהו הזמן של בכיה ומתי של שחוק? או במילים אחרות - על מה צוחקים ועל מה בוכים?

 

משיב הרב ברוך רוזנבלום:

ההבנה שלי הייתה תמיד ש- עֵת לִבְכּוֹת זה באבל, ח"ו כשאדם נפטר. וְעֵת לִשְׂחוֹק זה בשמחה, שמשמחים חתן וכלה. עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד אותו דבר - עֵת סְפוֹד, זה באבל, וְעֵת רְקוֹד בשמחת חתן וכלה.

 

אבל מבאר רש"י:

עת לבכות. בתשעה באב,

ועת לשחוק. לעתיד לבא שנאמר (תהלים קכ"ז) אז ימלא שחוק פינו.

 

הגמרא אומרת במסכת סוכה מא, א.:

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, בזמן שבית המקדש היה קיים, היו לוקחים לולב שבעה ימים ובמדינה לקחו יום אחד, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש... מנא לן דעבדינן זכר למקדש, מה המקור לזה שצריכים לעשות זכר למקדש? אמר רבי יוחנן דאמר קרא (ירמיה ל-יז) כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה.

מזה אנחנו לומדים הלכה, שמסובבים כל יום את הבמה פעם אחת, ובהושענא רבה שבעה פעמים, הכל זכר למקדש.

 

שואל הרב סלומון שאלה נפלאה:

גמרא אומרת (מסכת בבא-בתרא ס, ב) – כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה, אמר רב חסדא כנגד הפתח. עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט, מאי היא אמר רב פפא כסא דהרסנא. עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט.

מהיכן לומדים שצריך לעשות זכר לחורבן?

אומרת הגמרא – מאי היא? אמר רב בת צדעא שנאמר (תהילים קלז-ה): "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי..."

 

שואל הרב סלומון:

אם זו הסיבה, מדוע הגמרא במסכת סוכה מביאה "ציון היא דורש אין לה דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה"?

אם הגמרא מחפשת מקור שצריך לקחת לולב שבעה, יש פסוק "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", כדי לא לשכוח את ירושלים.
למה אתה צריך להביא פסוק נוסף ש"ציון היא דורש אין לה"?!

 

מסביר הרב סלומון:

יש כאן שני דינים - יש כאן דין אחד שהוא אבלות על החורבן. אבלות על החורבן, זה לשייר אמה על אמה, ולשייר חלק מהאוכל , כל זה זכר לחורבן.


אבל יש דבר נוסף – זכר למקדש. זכר למקדש, זה לא זכר לחורבן. זכר לחורבן זה אבלות, זכר למקדש זה שמחה. השמחה שלנו שאנחנו שמחים בשמחת בית השואבה, שאנחנו לוקחים לולב, ואנחנו מסובבים איתו כל שבעת ימים, זכר למקדש. זה לא זכר לחורבן, זו הבעת התשוקה שלנו והרצון שלנו, לראות את בית המקדש בבנינו . אלו שני דינים נפרדים, כי אם הכול היה מאותו יסוד, הכול היה נלמד מ- "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

 

עת לבכות - בתשעה באב, על חורבן בית המקדש

ועת לשחוק – בחג הסוכות, שם יש לשמוח על ההבטחה לעתיד לבא שנאמר (תהלים קכ"ז) אז ימלא שחוק פינו...





© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏