כשהשעה משחקת לרשע

מדרש לתשעה באב, מקורו באוצר המדרשים:

ירמיהו ונבוכדנצר, היו נערים חברים. הם היו בני אותו גיל. כנראה שגרו באותה שכונה, היכן שהיה גר ירמיהו הנביא, גר גם נבוכדנצר.

אומר המדרש – והוא עני ונבזה.

יום אחד פגש אותו ירמיהו הנביא, אמר לו נבוכדנצר – מי ייתן, והייתי מלך על כל העולם כולו.
שאל אותו ירמיהו – מה תעשה אם תהיה מלך העולם?
אמר לו – הייתי בא על ירושלים, שורף את בית המקדש והורג את כולם, ואת השאר שולח לשבי.

ראה ירמיהו ברוח הקודש, שהשעה עומדת לו, וכל היוצא מפיו עתיד להיות, אמר לו – תן לי את ירושלים.
אמר לו נבוכדנצר – לא אתן לך.

אמר לו ירמיהו – תן לי בית המקדש.
אמר לו נבוכדנצר – לא אתן לך.

אמר לו ירמיהו – תן לי תינוקות של בית רבן.
אמר לו נבוכדנצר – לא אתן לך.

אמר לו ירמיהו – אז מה תיתן לי?
אמר לו נבוכדנצר – כשאשרוף את ירושלים ואת בית המקדש, אם תגיע לירושלים, את מה שתוכל להוציא מהצהריים ועד צאת הכוכבים, שלך!

באותו יום, אומר המדרש, שנחרב בית המקדש, היה ירמיהו בענתות. עמד ג' מילין לפני ירושלים ראה את העשן עולה, והבין שנשרף בית המקדש, התחיל בוכה וצועק, ונזכר במה שהבטיח לו נבוכדנצר כשהיה נער.

היה ממהר להגיע לירושלים, ולא הגיע עד ששקעה חמה וכבר לא היה יכל להציל כלום.
אמר ירמיהו – אוי כי פנה היום כי נטו צלילי ערב.

הקב"ה ביקשו ללכת לענתות כדי שלא יוכל להציל מאומה,  זהו שאומר ירמיהו ( פרק כ, ז): " פִּתִּיתַנִי ה' וָאֶפָּת" – פיתית אותי ללכת מירושלים כדי שלא אציל משהו...