תשעה באב- אוי לאותה בושה!

"תשעה באב משל ונמשל". הקב"ה החריב את בית המקדש השכינה גלתה ממקומה, "שפך חמתו על עצים ואבנים" והכל כדי להציל את כלל ישראל. המקדש היה מכפר על עוונותינו ובזכותו היה קיומנו... האם השכלנו להתבונן? או שמא מה שבעצם מעניין אותנו זה בעצם הנוחות שלנו...

אוי לאותה בושה! 

 

"עמי לא התבונן" - מתוך הפטרה לשבת חזון

 

כדי להבין מהי ההתבוננות הנדרש נביא משל למה הדבר דומה:

לזוג שלא היו להם ילדים הרבה שנים, סוף סוף לאחר הרבה שנים נפקדה האישה. הגיע זמן הלידה, הלכו לביה"ח, הבעל מחכה בחוץ, ועובר הרבה זמן, הבעל שם לב שהדלת נפתחת ונסגרת הרבה פעמים, רופאים יוצאים ונכנסים.

 

ניגש אליו רופא ואומר לו: "המצב חמור מאוד! אשתך בסכנת נפשות! יש אפשרות להציל את האישה אבל התינוק ימות! יש גם אפשרות להציל את התינוק אבל אז האישה תמות, תחליט מה לעשות?"

 

אמר הבעל: "רגע, זה דיני נפשות, אני צריך ללכת לרב לשאול!"

אומר הרופא: "אין זמן לרב, תחליט עכשיו!"

"טוב, אם כך צריך לשאול את האישה בעצמה - זה החיים שלה" – אמר הבעל המבולבל.

 

שאלו את האישה וזו אמרה בפרץ נרגש: "לחיות בלי הילד, זה לא חיים, לכן תצילו את הילד!"

תוך כדי כך פנתה ואמרה לבעלה: "אני מתחננת שתספר לתינוק מי הייתה אימא שלו! שמסרה את נפשה למענו"...

 

עשו הרופאים מה שעשו, ונולד בשעה טובה ומוצלחת תינוק חדש.

למחרת התקיימה לוויה רווית יגון ואנחה, רבנים הספידו, אנשים געו בבכייה, עצוב מאוד מאוד.

 

למותר לציין שהשמחה בחייו של הילד לוותה בצער ויגון: ביום הברית קמו מהשבעה, ביום השלושים לאימא נערך הפדיון ובכל יום הולדת הוזמנה כל המשפחה שכן הייתה זו גם האזכרה של האימא היקרה.

 

התינוק גדל וגדל, והגיע יום הבר מצוה. האבא קורא לחתן הבר מצוה ואומר לו: "בני, אתה יודע שהיום הוא יום האזכרה של אימא שלך? באותו יום שאתה נולדת אמך נפטרה! ולכן היום בערב כשיבוא האורחים תיגש להתפלל תפילת ערבית כי מהיום אתה 'חיוב', אני מבקש ממך תתפלל ברגש, תתפלל לאט.כיאה לגדולתה של אימך"

 

הילד ניגש לעמוד: "פרררר... 5 דקות הוא סיים את התפילה ואמר את הקדישים בזילזול... האבא התעלף.

 

לאחר שהתעורר, ניגש אל הבן ושואל אותו: "למה? למה אתה ככה מתפלל? הרי בקשתי ממך?!"...

 

עונה הבן: "אבא מה אתה רוצה ממני, רגש? איזה רגש? את אימא שלי לא הכרתי! לא ראיתי אותה מעולם! אני יודע שבבית קברות יש איזו אבן שמתחתיה נמצאת אימא שלי"...

 

להזדעזע מהבושה!

 

אומר רבי שבתי יודלביץ זצ"ל "האם אין אנו כאותו נער?":

הקב"ה החריב את בית המקדש השכינה גלתה ממקומה, "שפך חמתו על עצים ואבנים" והכל כדי להציל את הילד את כלל ישראל, ואנחנו הילדים.

 

מה שחשוב לנו הוא מתי מסיימים כבר את הקינות הייתכן?!

אלא התשובה היא שאין לנו רגש!... אוי לאותה בושה!



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏