השקפה ביהדות- לא לזלזל בשום דבר

אָסוּר לְזַלְזֵל בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם!. סיפור על דוד המלך המבאר שכל דבר נצרך בבריאה. מתוך דבריו של הרב רונן חזיזה, המובאים בחוברת לפחות 5 דקות תורה ביום...

אָסוּר לְזַלְזֵל בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם!

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי י"ג, י"ג):

"בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ, וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם"

אֲנָשִׁים הַיּוֹם אוֹהֲבִים לִצְחוֹק, רַק חֲבָל שֶׁהֵם לֹא מַבְדִּילִים בֵּין שִׂמְחָה לִצְחוֹק. וּבֶאֱמֶת, מָה הַהֶבְדֵּל? הַשִּׂמְחָה - נוֹבַעַת מִנְּתִינַת חֲשִׁיבוּת, כְּשֶׁאָדָם מַחְשִׁיב מַשֶּׁהוּ מְסֻיָּם - הוּא שָׂמֵחַ בּוֹ. וְאִלּוּ צְחוֹק נוֹבֵעַ מִזִּלְזוּל, כְּשֶׁאָדָם מְזַלְזֵל בְּמַשֶּׁהוּ - הוּא עוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ צְחוֹק. וְלָכֵן, הַשִּׂמְחָה נוֹסֶכֶת בָּאָדָם כֹּחוֹת מְחֻדָּשִׁים בְּעוֹד שֶׁהַצְּחוֹק מוֹבִיל לְרֵיקָנוּת. בָּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר אַל תְּזַלְזֵל בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְאִם תְּזַלְזֵל - סוֹף שֶׁתִּצְטָרֵךְ לוֹ. בָּז לְדָבָר - יֵחָבֶל לוֹ!

וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפֵּר הַמִּדְרָשׁ (תְּהִלִּים לד): 
אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ לַקָּבָּ"ה: "כָּל מָה שֶׁעָשִׂיתָ - יָפֶה עָשִׂיתָ, חוּץ מִן הַשְּׁטוּת. אֵיזוֹ הֲנָאָה יֵשׁ לָעוֹלָם מִן הַשְּׁטוּת? אָדָם מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק וְקוֹרֵעַ אֶת בְּגָדָיו, וְהַתִּינוֹקוֹת רָצִים אַחֲרָיו וְצוֹחֲקִים עָלָיו, זֶה נָאֶה לְפָנֶיךָ?", 

אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה: "אֶת הַשְּׁטוּת אַתָּה מְבַזֶּה? חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ שֶׁאֶתֵּן לְךָ מִמֶּנָּה". 

וְהִנֵּה, כְּשֶׁבָּרַח דָּוִד מִפְּנֵי שָׁאוּל הִגִּיעַ לְאָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת, רָאוּ אוֹתוֹ אֲנָשִׁים וְאָמְרוּ לְאָכִישׁ: "זֶהוּ דָוִד שֶׁהָרַג אֶת גָּלְיָת! תְּפֹס אוֹתוֹ וְתַהַרְגֵהוּ".

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּחַד דָּוִד, וְהִתְחִיל לְבַקֵּשׁ וְאָמַר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲנֵנִי".

אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה: "מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?" 

אָמַר לְפָנָיו: "תֵּן לִי מֵאוֹתוֹ הַשְּׁטוּת שֶׁבָּרָאתָ". 

אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה: "לֹא אָמַרְתִּי לְךָ: בָּז לְדָבָר - יֵחָבֶל לוֹ?", מִיָּד עָשָׂה עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה וְשִׁנָּה אֶת טַעְמוֹ, וְהָיָה כּוֹתֵב עַל הַדְּלָתוֹת: "אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת חַיָּב לִי מֵאָה רִבּוֹא, וְאִשְׁתּוֹ חֲמִשִּׁים רִבּוֹא". 

וּבִתּוֹ שֶׁל אָכִישׁ הָיְתָה הִיא וְאִמָּהּ שׁוֹטוֹת, וְהָיוּ צוֹעֲקוֹת וּמְשַׁטּוֹת מִבִּפְנִים, וְדָוִד הָיָה צוֹעֵק וּמִשְׁתַּטֶּה בַּחוּץ, אָמַר לָהֶם אָכִישׁ לַעֲבָדָיו: "חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי?" 

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׂמַח דָּוִד שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל הַשְּׁטוּת וְאָמַר לְהַקָּבָּ"ה: "כַּמָּה טוֹבָה הִיא הַשְּׁטוּת, דִּכְתִיב אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי, בְּעֵת חָכְמָה וּבְעֵת שְׁטוּת". 

מַסְקָנָה - אָסוּר לְזַלְזֵל בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם!

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏