בלק- הנהגה קבועה מעידה

"חיזוק פרשת בלק". מעשה של אדם גדול או ההיפך (– מעשה של אדם רשע) נבחן בשני תנאים. ראשית בעצם המעשה אם הוא גדול או להיפך. ועוד, שעושה מעשים אלו כסדר הנהגתו- חיזוק המובא בישורון חלק יז עמ' שעג.

הנהגה קבועה מעידה על האדם 

 

"ושני נעריו עמו"

 

רש"י מבאר:

מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים.

 

מעניין לראות כי את אותו לימוד מצינו גם לגבי אברהם אבינו, כמבואר ברש"י (בראשית כב, ג): "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו" - ויחבוש הוא בעצמו ולא ציווה לאחד מעבדיו שהאהבה מקלקלת השורה.

"את שני נעריו" מכאן שאסור לתלמיד חכם לילך יחידי.

 


נשאלת השאלה:

מדוע צריך להביא ראיה מבלעם הרשע שאסור לילך יחידי, כאשר יש לנו את הלימוד מאברהם אבינו?

ועוד, למה הדגישה התורה דין זה שאסור לאדם ללכת יחידי דווקא במעשים אלו?

 


ביאר הגאון רבי שלמה ברמן זצ"ל ראש ישיבת פוניבז':

מעשה של אדם גדול או ההיפך (– מעשה של אדם רשע) נבחן בשני תנאים. ראשית בעצם המעשה אם הוא גדול או להיפך.

ועוד, שעושה מעשים אלו כסדר הנהגתו, אבל אם אין זו הנהגתו הקבועה, אף שעושה לפעמים מעשה גדול עדיין אין זה מורה שהעושה הוא אדם גדול או ההיפך...

 

את זאת באה התורה להדגיש אצל אברהם ולהבדיל אצל בלעם. אברהם הלך לעשות את מעשה העקידה, המעשה הגדול ביותר, עד שצריך היה לבוא בזה לאהבה מקלקלת השורה, שהרי לכאורה הציווי על עקידת יצחק סותר את כל ההבטחה והקיום של עם ישראל ורק אהבה מקלקלת השורה. 

למרות זאת לא יצא ממסלול הנהגתו הרגיל ולא שכח למרות התכונה שהייתה בו לקחת את שני נעריו כדי לקיים את הדין שאסור לאדם חשוב לילך יחידי, זה מראה על עוצם גדלותו.

 

ולהיפך אצל בלעם, כשעשה את מעשה רשעותו הגדול, הרי מצד השכל, לא היה צריך לעשות זאת, כיון שראה שהקב"ה רוצה בטובתן של ישראל, אלא שהשנאה קלקלה אצלו את השורה והלך שובב אחר יצרו.


לכך מדגישה התורה דווקא אצל בלעם את הלימוד הזה לומר לך עד כמה היא רשעותו ושחיתותו שלא יצא ממסלולו הרגיל, אלא התנהג כרגיל שלקח את שני נעריו עמו. בזה רואים את קור רוחו בעת שביצע את העבירה, המראה את עצם מהותו...

 





© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏