דקדוק ברש"י לפרשת  מטות

 במדבר פרק לב פסוק לט

"וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ"

וַיּוֹרֶשׁ, מבאר רש"י:

כְּתַרְגּוּמוֹ וְתָרִיךְ. שֶׁתֵּיבַת רֵישׁ מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁתֵּי חֲלֻקּוֹת לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה וּלְשׁוֹן הוֹרָשָׁה שֶׁהוּא טֵרוּד  וְתֵרוּךְ

ביאור:

בְּפָסוּק זֶה נֶאֱמַר: ”וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי“ כַּאֲשֶׁר הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁבְּנֵי מְנַשֶּׁה גֵּרְשוּ אֶת הָאֱמוֹרִי, אֲבָל  מִצַּד  שֵׁנִי לְהוֹרִישׁ מַשְׁמָעוּתוֹ לְהַעֲבִיר בִּירֻשָּׁה (לְהַנְחִיל) אֶת הָרְכוּשׁ.

וְלָכֵן רש"י מְצַיֵּין תְּחִלָּה שֶׁ"וַיּוֹרֶשׁ" בִּפְסוּקֵנוּ זֶה פֵּירוּשָׁהּ גֵּרוּשׁ, וּמְצַיֵּין שֶׁהַמַשְׁמָעוּת כָּאן הִיא כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב הַתַּרְגּוּם וְתָרִיךְ (שֶׁהוּא וַיְגָרֶשׁ בָּאֲרַמִּית).

וּמוֹסִיף שֶׁתֵּיבַת רֵישׁ (כְּלוֹמַר לְהוֹרִישׁ,בְּבִנְיַן הִפְעִיל) יֵשׁ לָהּ שְׁתֵּי מַשְׁמָעוּיוֹת, הָאַחַת -  לְשׁוֹן  יְרֻשָּׁה (הוֹרָשָׁה) וְהַשְּׁנִיָּה לְשׁוֹן גֵּרוּשׁ, (גַּם כֵּן בִּלְשׁוֹן הוֹרָשָׁה).