דקדוק ברש"י לפרשת  מטות

במדבר פרק לב פסוק כד

"בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ"

לְצֹנַאֲכֶם, מבאר רש"י:

תֵּיבָה זוֹ מִגִּזְרַת צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם (תהלים  ח' ח') שֶׁאֵין בּוֹ אָלֶ"ף מַפְסִיק, בֵּין נוּ"ן לְצָדֵ"י, וְאָלֶ"ף שֶׁבָּא כָאן אַחַר הַנּוּ"ן בִּמְקוֹם הֵ"א שֶׁל צֹנֶה הוּא, מִיסוֹדו שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לָמַדְתִּי כֵן. 

ביאור:

רש"י רוֹצֶה לְהַסְבִּיר אֶת הַמִּלָּה "לְצֹנַאֲכֶם" שֶׁאַף שֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ זֵהָה לַמִּלָּה לְצֹאנְכֶם, אֵין הָאָלֶ"ף בָּאָה לִפְנֵי  הַנּוּ"ן אֶלָּא  לְאַחֲרֶיהָ.

לָכֵן הוּא מְצַיֵּין שֶׁהַמִּלָּה לְצֹנַאֲכֶם לֹא בָאָה מֵהַמִּלָּה צֹאן, כִּי אִם מֵהַמִּלָּה צֹנֶה שֶׁבַּתְּהִלִּים (וְשֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ  אָכֵן  זֵהָה לַמִּלָּה צֹאן) וְהָאָלֶ"ף הַמּוֹפִיעָה בַּמִּילָּה צֹנַאֲכֶם בָּאָה בִּמְקוֹם  הַהֵ"א שֶׁבְּסוֹף הַמִּלָּה צֹנֶה, וְאֵין הִיא בָאָה בִּמְקוֹם הָאָלֶ"ף שֶׁבַּמִּלָּה צֹאן.