הלכות אבלות- אבלות במועדים

"הלכות ודיני אבילות במועד". כיצד יש לאבל לנהוג בכל אחד ממועדי ישראל. ההבדל בין אם נפטר קודם החג לאם נפטר בתוך המועד...

אבלות במועדים

 

נפטר קודם החג ובתוכו

א.        הנקבר בערב יום טוב סמוך לערב, מברים אותו במוצאי החג כיוון שאבלותו רק אז מתחילה, וזוהי הסעודה הראשונה של אבלות. [הגרמ"א בצרור החיים: הנקבר לפני הרגל ולא נהגו עליו אבלות בפועל, שהדין הוא שהרגל אינו מפסיק השבעה וצריכים לשבת שבעה לאחר הרגל, יש לעשות לו סעודת הבראה כשמתחיל את השבעה].

 


סעודת הבראה

ב.         אין עושים אף פעם סעודת הבראה בשבת או ביום טוב.

 


ברכת המזון לאבלים

ג.         ביום טוב וחול המועד אין אומרים בברכת המזון ברכת אבלים כלל.

 


רגל מבטל גזרת שבעה

ד.         מי שנפטר ונקבר לפני כניסת חג פסח שבועות סוכות ראש השנה או יום הכיפורים, ונהגו עליו אבלות בחליצת מנעל וישיבה על הארץ, כמה רגעים ואף לא שעה שלמה, נפטרו בכך מלשבת עליו שבעה לאחר צאת החג.

 

 

להודיע לקרובי הנפטר לפני החג

ה.        אם נפטר אדם בערב הרגל, כדאי להודיע על כך לכל קרוביו, כדי שינהגו מעט אבלות וייפטרו מלשבת שבעה.  

 


מתי לא מבטל הרגל גזרת שבעה

ו.         אם לא התאבלו עליו אף לא רגע, בין בשוגג בין במזיד, לא בטלה גזרת שבעה, ויהיו חייבים לנהוג דברים שבצינעא בתוך הרגל, ולשבת שבעה לאחר הרגל. [הגרמ"א בצרור החיים: אם מחמת אונס או חולי לא התאבלו כלל לפני הרגל, די בכך שידעו והצטערו על הפטירה, ובכך ביטל הרגל את השבעה או השלושים].

 


רחיצה בערב החג

ז.         אבל שבתוך השבעה פגע בו הרגל, עד כניסת החג יהיה אסור לו להתרחץ שהרי נוהג אבלות, אך לאחר כניסת החג, לאחר החשכה, יהיה מותר לו להתרחץ באופן המותר לכל אדם ביום טוב (דהיינו כל גופו במים קרים, או במקלחת שבביתו כל גופו במים שהוחמו על ידי אש או חשמל לפני החג, או במקלחת שבביתו כל גופו במים שהוחמו על ידי השמש אף בתוך החג, או פניו ידיו ורגליו במים שהוחמו על ידי האש או החשמל בתוך החג).

 


טבילה בערב חג

ח.        [הגרמ"א בצרור החיים: לטבול בלא רחיצה יהיה מותר לפני החג].



רחיצה בערב חג הפסח

ט.        [הגרמ"א בצרור החיים: בערב פסח יהיה מותר לאבל להתרחץ מחצות היום כי ערב פסח הוא חג בפני עצמו].

 


פגע באבל הרגל תוך שבעה מתי מכבס

י.         מי שחל אחד מימי השבעה (חוץ מיום השביעי) בערב הרגל, מותר לו לכבס בגדיו כדי ללובשם בערב, ועדיף שיכבס רק לאחר חצות היום [הגרמ"א בצרור החיים: יכבס במועד בצינעא].

 


פגע בו הרגל תוך שבעה מתי לובש מכובס

יא.       [הגרמ"א בצרור החיים: מי שפגע בו הרגל בתוך שבעה מותר יהיה לו ללבוש בגד מכובס שעה לפני הרגל].

 


כיצד משלימים את האבלות לאחר פסח

יב.       מי שנקבר לפני חג הפסח ונהגו בו מעט זמן דיני אבלות, נחשב הזמן המועט שלפני הרגל לשבעה, והרגל עצמו עוד שבעה ימים, הרי ארבעה עשר, ומשלים עליהם עוד שישה עשר יום הרי שלושים, ואז קם מאבלות השלושים.

 


באב ואם יש למנות שלושים יום שלמים

יג.        וזהו בשאר קרובים, אך באב ואם צריכים לנהוג שלושים יום שלמים ובנוסף לכך גערה, וימי חול המועד מצטרפים למניין שלושים.


כיצד משלימים את האבלות לאחר שבועות

יד.       נהג אבלות מעט לפני חג השבועות, הרי שבעה והחג עצמו שבעה הרי ארבעה עשר ומשלים לאחר החג שישה עשר ובזה השלים השלושים. וזהו בשאר קרובים, אך באב ואם יש להשלים שלושים יום תמימים וגערה.

 


כיצד משלימים את האבלות לאחר סוכות

טו.       נהג אבלות מעט לפני חג הסוכות, שיש גם את שמיני עצרת, הרי שבעה שלפני הרגל, ושבעה ברגל עצמו, ולשבעה ייחשב גם שמיני עצרת, הרי עשרים ואחד, ומוסיף עליהם תשעה ימים לאחר הרגל ובכך משלים שלושים. ועל אב ואם שלושים שלמים וגערה. [הגרמ"א בצרור החיים: במקרה זה חג הסוכות מבטל שבעה ושמיני עצרת מבטל שלושים, ואם נפטר באמצע סוכות אין שמיני עצרת מבטל שבעה שהרי עוד לא התאבלו כלל, ולכן מתחילים לשבת שבעה ממוצאי שמיני עצרת שהוא שמחת תורה (צ"ע כי בהגהות הקיצור שלחן ערוך עמ' 624 כתב הגרמ"א שאחרי סוכות משלים תשעה ימים)].   

 


ריקודים בשמחת תורה

טז.      [הגרמ"א בצרור החיים: אם חג הסוכות פגע באבל בתוך השבעה, יכול האבל להגיע לריקודים בשמחת תורה ורק יעמוד ליד התיבה בלא לרקוד, ואם פגע בו הרגל לאחר השבעה, יכול אף להשתתף בריקודים].

 

 

רגל מבטל גזרת שלושים

יז.        אם השלים אדם על שאר קרובים שבעה לפני הרגל ופגע בו הרגל תוך שלושים, ביטל הרגל את השלושים ומותר לו להסתפר בערב החג, ואם לא הסתפר לפני החג אינו יכול בתוך החג, אבל מיד לאחר המועד יכול להסתפר שכבר בטלה ממנו גזרת שלושים. חוץ מאבל על אב ואם שצריך שלושים יום.

 


ביטול השלושים כשיום השבעה בערב הרגל

יח.       [הגרמ"א בצרור החיים: אפילו אם יום השבעה חל בערב הרגל, מתבטלת גזירת שלושים ומותר יהיה לאבלים אחרי שקמו מהשבעה להסתפר וליטול ציפורניים].

 


באב ואם מונים שלושים שלמים

יט.       וזהו דוקא בשאר קרובים אך באב ואם צריכים שלושים ממש וגערה, ואסור לו להסתפר בערב החג, ואם הושלמו שלושים בתוך חול המועד וגם גערו בו חבריו, יכול להסתפר בחול המועד.

 


ראש השנה פגע באבל תוך שבעה

כ.         נהג אבלות מעט לפני ראש השנה, בטלה ממנו גזרת שבעה, ויום הכיפורים מבטל גזרת שלושים, ומסתפר בערב יום הכיפורים, וכן מי שקבר מתו בג' תשרי, הרי השבעה מסתיימים בערב יום הכיפורים, שאז מתבטלים השלושים ומותר אז להסתפר. וזהו בשאר קרובים אבל באביו ואמו שלושים יום וכנ"ל.



יום הכיפורים פגע באבל תוך שבעה

כא.      נהג אבלות מעט לפני יום הכיפורים בטלה ממנו גזרת שבעה ומתרחץ לפני כניסת יום הכיפורים סמוך לחשיכה, כיוון שאי אפשר בלילה. וחג סוכות מבטל ממנו גזרת שלושים, ובערב החג מסתפר וזהו דוקא באבל על שאר קרובים ולא באבל על אביו ואמו שצריך שלושים יום ממש וכנ"ל. [הגרמ"א בצרור החיים: ערב יום הכיפורים שחל באמצע השבעה, מותר לאבל להתרחץ כשעתיים לפני הצום ולהחליף לבגדי יום טוב ולשבת על כסא לסעודה המפסקת].

 


נר נשמה בכל ערב יום הכיפורים

כב.      יש שנהגו בכל ערב יום הכיפורים להדליק נר לעילוי נשמת ההורים לכפר על נפשותיהם.

 


סיום מסכת בערב פסח

כג.       אבֵל תוך שבעה רשאי להשתתף בסעודת סיום מסכת בערב פסח ובכך להפטר מהתענית, וטוב שבשעה שמסיימים המסכת יאמר לעצמו דברי תורה שהוא מותר בהם וטוב שיתרום עבור סעודת סיום מסכת זו.

 


אכילה ושתיה בהסיבה בפסח

כד.      אבל תוך שבעה שפגע בו חג הפסח יכול לאכול ולשתות יין בליל פסח בהסיבה דרך חירות.

 

 

שליח ציבור בשבתות וימים טובים

כה.      האבל רשאי לשמש כשליח ציבור אף בשבתות וימים טובים, ראש השנה ויום הכיפורים, בפרט אם הוא שליח ציבור קבוע ומרוצה לקהל.

 


הספד סמוך לרגל

כו.       [הגרמ"א בצרור החיים: אין להספיד שלושים יום לפני הרגל, ולכן אם נפטר לפני שלושים יום שלפני הרגל, והסתיימו שבעה או שלושים בתוך שלושים יום סמוך לרגל, אין לעשות הספדים, וכל זה במי שנפטר לפני השלושים יום שלפני הרגל אך אם נפטר בתוך שלושים יום לרגל, מספידים אותו ואפילו בערב החג].

 


אזכרות למי שהחג ביטלו משבעה או שלושים

כז.       מי שקבר את מתו לפני הרגל וקם מהשבעה בערב הרגל כדין, בכל זאת אם יום השבעה יוצא בתוך ימי החג, יש לערוך עבורו אזכרה בלימוד השכבה וקדיש וכיבוד קל בתוך ימי החג. ורק לא יעשו הספדים. וכן הדין ביום השלושים אם חל בחול המועד. וכן מדליקים נר כל שבעת הימים שלאחר הקבורה, למרות שביטל הרגל גזירת שבעה. [הגרמ"א בצרור החיים: אין מדליקים נר בתוך הרגל כשנתבטלה גזירת שבעה וגם אפשר לעשות אזכרה של שבעה בערב הרגל למרות שלא נסתיימו שבעה ימים. (צ"ע כי בהגהות הקיצור שלחן ערוך עמ' 624 כתב שאין מקדימים את הלימוד של שבעה ושלושים אלא עושים אותם בזמנם בלא להתחשב בכך שהרגל ביטל שבעה והקדים שלושים)].

 


אזכרות למי שקבר מתו בחול המועד

כח.      וכן אם נקבר בחול המועד, שמתחילים השבעה לאחר החג, את האזכרה הסעודה והלימוד יעשו בשבעה שמיום הקבורה, אפילו שנסתיימו בְּאמצע ישיבת השבעה.

 



"נפטר בתוך החג"

 

קריעה, ברכה, בכיה

כט.      שמע בשבת או יום טוב שמת לו מת, אינו קורע, אבל מברך דיין האמת, ולא חלים עליו דיני אנינות, וישתדל מאוד שלא לבכות באותו יום.

 


נפטר בליל פסח

ל.         שמע בליל פסח שמת לו מת, ומתכוין לקוברו מיד בחול המועד, חייב בכל מצוות הפסח וליל הסדר, ורק מוטב כי ישמע מאחרים את הברכות ההגדה וההלל.

 


הספד ביום טוב

לא.      ביום טוב אין להספיד אפילו לתלמיד חכם בפניו, אבל אפשר לומר בפני העם תוכחת מוסר להחזירם בתשובה.

 


נפטר בחג, במה נאסר האבל

לב.       מי ששמע שמת לו מת בחג, מיד לאחר הקבורה שבחול המועד נאסר בדברים שבצינעא, דהיינו שאסור לו לרחוץ גופו ולשמש מיטתו (ובחשש זרע לבטלה יש להתיר התשמיש במועד, וכן אישה אבלה תטבול במועד במצב כזה, ותשמש מיטתה, ואם אין חשש כזה, לא תטבול, כי בעיקרון אסורים בתשמיש), לימוד תורה מותר מן הדין אך טוב לעיין בהלכות אבלות. לאחר המועד יושב שבעה, ואת השלושים מונים מיום הקבורה ולא ממוצאי הרגל.

 


"נפטר בחול המועד"

 

ברכה וקריעה

לג.       כששמע על המיתה בחול המועד מברך דיין האמת וקורע, אך מחליף מיד הבגד הקרוע, שאין אבלות בפרהסיא במועד. [הגרמ"א בצרור החיים: וחוזר במוצאי החג ללבוש את הבגד הקרוע]. (ובירושלים קורעים במועד על אב ואם בלבד, ומיד מחליפים, ואילו על שאר קרובים קורעים רק במוצאי החג), ועל כולם מברכים במועד עצמו דיין האמת.

 


קריעה לקטן במועד

לד.       ילד קטן שמת לו אחד מקרוביו, שבדרך כלל עושים לו קריעה מפני עגמת נפש, בחול המועד לא יעשו כן אפילו על מות אביו ואמו.



אנינות שלמה ואבלות חלקית

לה.      מי ששמע שמת לו מת בחול המועד, חלים עליו דיני אנינות לפני הקבורה, ומיד לאחר הקבורה חייב בדיני אבלות בדברים שבצינעא, דהיינו שאסור לו לרחוץ גופו ולשמש מיטתו (ובחשש זרע לבטלה יש להתיר התשמיש במועד, וכן אישה אבלה תטבול במועד במצב כזה, ותשמש מיטתה), ולאחר המועד יושב שבעה, ואת השלושים מונים מיום הקבורה ולא ממוצאי הרגל.

 


טורח גדול

לו.       אם נפטר אדם בחול המועד, ויהיה טורח גדול לקרוביו כאשר יצטרכו לנהוג דברים שבצנעא ולאחר הרגל לנהוג שבעה, עדיף שלא להודיעם.

 


לימוד תורה למי שנקבר מתו בחול המועד

לז.       במצב זה של פטירה בתוך הרגל, עדיף שילמד האבל במועד בדיני אבלות, אך אם יבא לביטול תורה אם לא ילמד כהרגלו, מוטב שילמד במה שחפץ לבו. כי מן הדין מותר.

 


תיקון הושענא רבה

לח.      אבל בתוך הרגל מותר ללמוד תיקון הושענא רבה ברבים.

 


הספד בחול המועד

לט.      אין להספיד בחול המועד, ואין מניחים מיטת הנפטר ברחוב, כדי שלא יבואו להספידו. ולכן לא ידליקו נר בחדר שהמת מונח שם אלא בחדר אחר שמא יבואו להספידו.



הספד לתלמיד חכם

מ.        הספד לתלמיד חכם בפניו מותר, אפילו הגיעה עליו שמועה רחוקה מארץ מרחק שמת.

 


סעודת הבראה בחול המועד

מא.     אבלים שנקבר מתם בחול המועד, מברים אותם בחול המועד בסעודה הראשונה בעוגות ושתיה, תה או קפה, ולא בביצים ועדשים כביום חול, מפני כבוד הרגל. (ובירושלים נהגו להברות את האבלים בחול המועד רק על אב ואם שנפטרו ומברים בעוגות וקפה וכד' ועל שאר קרובים מברים רק במוצאי החג, שאז מתחילים ימי האבלות).

 


ברכת המזון לאבלים

מב.      ביום טוב וחול המועד אין אומרים בברכת המזון ברכת אבלים כלל.

 


ניחום אבלים בחול המועד

מג.       מנחמים את האבלים במועד למרות שעדיין אינם יושבים שבעה, ואחרי הרגל יגיעו לנחמו כמספר הימים שלא ניחמוהו ברגל, כגון שברגל ניחמוהו יומיים, אחרי הרגל ישלימו חמישה, ואין צורך להמשיך לנחמו לאחר מכן (עוד יומיים) למרות שיושב שבעה ימים אחרי הרגל, אבל מגיעים כדי להראות לו פנים שמשתתפים בצערו.

 

 

הלל

מד.      מי שמתו נפטר ונקבר בחול המועד ביום, ולא הספיק האבל לומר הלל, לאחר הקבורה ולפני השקיעה יאמר האבל את ההלל בברכותיו.

 


תפילין ביום ראשון לאבלות

מה.     לאחר הרגל, ביום הראשון לשבעה, מניח האבל תפילין כרגיל, אלא אם כן נפטר ביום טוב אחרון, והרי לא נהגו עליו אבלות כלל, שביום שלאחר הרגל אינו מניח תפילין כלל.

 


הקובר מתו בחול המועד סוכות

מו.       הקובר מתו בחול המועד סוכות, חייב בכל המצוות, ויסיח דעתו מאבלו ויגונו ויאמר ההלל כרגיל עם ברכות אפילו אם מתפללים בבית האבל, ויקיף התיבה עם הלולב ויעשה הנענועים, ויתחיל השבעה מיד לאחר החג. וביום הושענא רבה רשאי ללמוד את התיקון בלילה יחד עם הציבור, ובבוקר יקיף התיבה שבע פעמים יחד עם הציבור, ואחרי התפילה יקרא כרגיל שניים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה.

 


השלמת אבלות למי שקבר מתו בחול המועד סוכות

מז.      הקובר מתו בחול המועד סוכות, נחשב לו שמיני עצרת לשבעה ימים ומוציאו מגזרת שבעה וישלים ימי השלושים, ומחשיב לשלושים את מה שישב בצנעא ברגל וכן מחשיב את שמיני עצרת לשבעה ימים, ומוסיף עליהם להשלים לשלושים. ובאב ואם צריכים שלושים יום שלמים מיום הקבורה.



אזכרות למי שקבר מתו בחול המועד

מח.     וכן אם נקבר בחול המועד, שמתחילים השבעה לאחר החג, את האזכרה הסעודה והלימוד יעשו בשבעה שמיום הקבורה, אפילו שנסתיימו בְּאמצע ישיבת השבעה.

 


הקמת מצבה בשבעה

מט.     הקובר את מתו בחול המועד יקים המצבה (או יתחיל היסודות) מיד ביום השבעה מהקבורה ולא בסיום השבעה שמתחילים לאחר הרגל.

 


"אבלות בחנוכה"

 

אבלות בחנוכה כרגיל

נ.         דיני אבלות נוהגים כרגיל בחנוכה, שיש לקרוע להברות לנחם וכו', ואומרים כרגיל קדיש.

 


עליה לקבר

נא.       בחנוכה לא עולים לקבר בשבעה שלושים ושנה אם יגיעו לידי בכי, ולכן בשבעה יאחרו לעלות אחרי חנוכה, ובשלושים ושנה יקדימו לפני חנוכה.

 


הספד

נב.       אסור להספיד בחנוכה.

 


שהחיינו על הדלקת נרות חנוכה

נג.        האבל בזמן שאסור בשמחה, לכתחילה לא יברך בבית הכנסת ברכת שהחיינו על נר חנוכה בלילה הראשון. ובביתו בודאי שמברך שהחיינו.

 



"אבלות בפורים"

 

אנינות בפורים

נד.       מת לו מת בפורים או לפני, ולא נקבר בפורים, אין לו דין אנינות וחייב בכל מצוות הפורים ובמצוות הרגילות בין בלילה בין ביום, אך אם יקברו את המת בשעה שלא יעבור לו זמן המצוה, עדיף שימתין עד לאחר הקבורה, ואז יקיים המצוה.

 


קריעה בפורים

נה.       בפורים עושים קריעה לאחר הקבורה, וכשיגיע לבית יחליף הבגד שקרע וילבש בגדיו העליונים לבגדים נאים של שבת וחג.

 


פורים כשבת באבלות

נו.        פורים, יום י"ד ויום ט"ו באדר, דינו כשבת לעניין אבלות, דהיינו שנוהגת בו אבלות בצינעא בלבד ולא בפרהסיא, ולכן לובש בגדי שבת ונעליים רגילות והולך לבית הכנסת להתפלל ולשמוע מגילה, ורק אסור ברחיצה ובתשמיש המיטה.

 

 

ההבדל משבת

נז.        ההבדל משבת הוא שבפורים עושים לו סעודת הבראה ולא יאכל משלו בסעודה הראשונה שלאחר הקבורה ויברוהו בשתיה קלה תה או קפה ועוגות, ולא בביצים ועדשים (ובירושלים נוהגים שאין מברים בפורים אלא את האבל על אב ואם בלבד, כמו בחול המועד). (בחזון עובדיה אבלות א כתב שבפורים מברים בבשר ויין).

 


הספד וקינה

נח.       אסור להספיד בפורים בי"ד וט"ו. ואסור לבכות על הנפטר ואסור לנשים לקונן עליו.

 


הספד על תלמיד חכם

נט.       על תלמיד חכם בפניו מותר, וכן הדין על תלמיד חכם גם בחול המועד ראש חודש וחנוכה.

 


שהחיינו על המגילה

ס.        האבל בזמן שאסור בשמחה עדיף שלא יצטרך לברך שהחיינו בציבור על המגילה, ומעיקר הדין מותר. ואם אין כמותו בקי בקריאת המגילה, יקרא הוא ויברך גם שהחיינו אפילו בתוך שבעה. והקורא לעצמו או בביתו לנשים בודאי שרשאי לכתחילה לברך שהחיינו.

 

 

 

מצוות הפורים, משלוח מנות

סא.     האבל חייב בכל מצוות הפורים, ולכן ישלח מנות לאחרים, וגם אחרים שולחים לו אפילו בתוך שבעה אך לא ישלחו לו מיני מתיקה ותפנוקים אלא בשר ודגים פירות וירקות וכיוצא בזה (חזון עובדיה אבלות ב). [הגרמ"א בצרור החיים: מן הדין מותר לאבל לשלוח וגם לקבל מנות בפורים אלא שנהגו שאינו שולח אלא למשפחה אחת ולא שולחים לו כלל, ורק לאשתו ובניו שולחים. ואם שלחו לו כבר, יכול לקבל וגם להחזיר למי ששלח לו].



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏