הלכות אבלות- דיני השבעה

"הלכות אבלות דיני השבעה". הלכות ודינים הקשורים למהלך שבעת ימי האבל. מה מותר ומה אסור לאבל בתוך ימי השבעה? מה מותר לאבל ללמוד בימי השבעה? האם מותר לכבס או ללבוש בגד חדש? בדיקת טהרה לאישה אבלה במהלך השבעה... התפילות בבית האבל בימי השבעה...

התנהלות במהלך שבעה


איסורי האבל

א.        איסורי האבל, בין לאיש בין לאישה: מלאכה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה, לימוד תורה, שאילת שלום, כיבוס, לבישת מכובס, ישיבה על כסא, תספורת וגילוח, הנחת תפילין ביום הראשון, יציאה מבית האבל.

 


היכן לשבת שבעה

ב.         [הגרמ"א בצרור החיים: העדיפות הראשונה היא לשבת שבעה בבית הנפטר, אמנם אם סביר להניח שלא יגיעו לשם מניין אנשים לכל תפילה, ויצטרכו האבלים לצאת בכל פעם לתפילה, עדיף לשבת בבית אחר, אליו יוכלו להגיע מניין אנשים לתפילות].

 


פילוג האבלים למקומות שונים

ג.         [הגרמ"א בצרור החיים: אם חלק מהאבלים רוצים בכל זאת לשבת בבית הנפטר למרות שלא יהיו מניינים ויצטרכו לצאת תמיד לתפילות, יוכל הוא לשבת שבעה במקום אחר, כי אין חובה שישבו כל האבלים שבעה באותו בית דווקא].

 


שאלת רב

ד.         (אם רוצה האדם לשבת שבעה שלא בבית הנפטר, או לא עם שאר האבלים, יעשה שאלת רב, כי כל מקרה לגופו).

 


אם יש צורך לסיים השבעה במקום אחר

ה.        [הגרמ"א בצרור החיים: ישנה חשיבות גדולה לסיים את כל השבעה בבית הנפטר, אך אם יש צורך משמעותי לסיים במקום אחר מותר, וכגון שהיום השביעי חל בשבת ורוצה האבל לנסוע לביתו לעשות שבת עם משפחתו ושם יקימוהו מאבלותו ביום שבת בבוקר, מותר הדבר].

 


אינו רוצה להטריח קהל מנחמיו

ו.         [הגרמ"א בצרור החיים: היושב שבעה במקום מרוחק מקהל מנחמיו ואינו רוצה להטריחם לנסוע עד אליו, יכול לעבור באמצע השבעה לביתו ושם ינחמוהו מכריו ושם יסיים את השבעה].

 


שבעה בבית כנסת

ז.         אין לשבת שבעה בבית הכנסת גם אם הבית צר מלהכיל את האנשים.

 


הבאת ילדי האבלים לבית האבלים

ח.        [הגרמ"א בצרור החיים: אין להביא ילדים קטנים של האבל לבית האבלים, ואם כבר הביאום, לא יחבק וינשק אותם].

 


ילדי המנחמים

ט.        אבל המנחמים מצוה שיביאו ילדיהם, בכדי לחנכם לגמול חסד וגם להחדיר בהם כי זה סוף כל האדם.



שחוק

י.         אסור לשחוק ולהתבדח בימי האבל.

 


הרמת תינוק

יא.       לא ירים בחיקו תינוק מפני שמביאו לידי שחוק.

 


ריבוי שיחה

יב.       אסור לאבל להרבות בשיחה ופטפוטים בשבעה גם אם אין בהם קלות ראש.

 


אכילת בשר ושתיית יין

יג.        מותר לאכול בשר ולשתות מעט יין בלא קלות ראש ושכרות בכל ימי האבל, והנוהגים להמנע מכך, לא יימנעו מכך בשבת. [הגרמ"א בצרור החיים: הרוב כיום נוהגים להמנע מבשר בשבעה זולת בשבת קודש].

 


מלאכה

יד.       מלאכה אסורה גם ע"י אחרים וגם ע"י גוי, וגם אשתו וילדיו הסמוכים על שולחנו אסורים במלאכה. ויש מקילים לאשתו של האבל שתהיה מותרת לעבוד כרגיל במקום עבודתה, אולם ברור הדבר שמותרת היא בעבודות הבית לנקות לבשל לאפות וכו', אף אם היא עצמה אבלה.

 

 

שכיר ורוצה לשלוח אחרים

טו.       אם הוא שכיר ורוצה לשלוח אחרים לעבוד במקומו רשאי.

 


לקבל הזמנה לעבודה

טז.      לקבל הזמנה לעבודה, כדי לעשות לאחר ימי האבל מותר, ובלבד שלא ייקח מידות או שאר הכנות לעבודה, ולא יצא מבית האבלים כדי לראות את העבודה או לגמור העיסקה.    

 


רוצה שיעבוד העסק

יז.        מי שיש לו חנות לעצמו או בשותפות, ורוצה שהיא תמשיך לעבוד בימי אבלו ע"י אחרים, יעשה שאלת רב כיצד הוא האופן המותר אך יש לעשות כן לכתחילה בזמן הגסיסה ועוד לפני הפטירה. [הגרמ"א בצרור החיים: ישאל בזמן האנינות ולפני הקבורה].



שותפים בחנות

יח.        [הגרמ"א בצרור החיים: אסור שתעבוד חנותו של אבל בימי השבעה גם אם יש לו שותף שאינו אבל, וכדי שיהיה היתר בכך, יש לו למכור את חלקו עוד לפני הקבורה לשותף שאינו אבל, ולתלות שלט בחזית החנות שחלקו של האבל נמכר לשותף. מכירה זו היא מיוחדת וחובה לעשותה אצל הרב].

 


בעל חנות עצמאי

יט.       [הגרמ"א בצרור החיים: וכן בעל חנות עצמאי בלא שותפים יכול למכור חנותו לאדם אחר לפני השבעה, דהיינו לפני הקבורה (במכירה אצל הרב כנ"ל), ולתלות שלט כנ"ל].



עצות ניהול

כ.         [הגרמ"א בצרור החיים: בעל החנות או השותף יכולים גם בתוך השבעה לתת עצות בנוגע לניהול החנות].

 


דבר האבד

כא.      מלאכת דבר האבד (ואפילו ספק דבר האבד) מותרת על ידי אחרים.

 


הפסדים לחנות

כב.      [הגרמ"א בצרור החיים: אם יהיו הפסדים של ממש (ולא רק מניעת רווח) לחנות או לעסק, יהיה מותר לפתוח את החנות ככל מלאכת דבר האבד המותרת על ידי אחרים בימי האבל].

 


סיוד

כג.       אסור לאבל לסייד את הבית בשבעת ימי האבל, לא את ביתו ולא את בית האבל וגם לא ע"י אחרים, ואחרי השבעה מותר.

 


כתיבה

כד.      כתיבה אסורה על האבל כמו בחול המועד, והמותר במועד מותר בימי האבל. ולכן אסור לכתוב אגרת לחברו אך חידושי תורה מותר.

 

  

תפירה וסריגה

כה.      [הגרמ"א בצרור החיים: אסור לאישה אבלה לתפור ולסרוג בשבעה].

 


שטיפת כלים, רצפה, סדר ונקיון

כו.       המנהג פשוט להקל לאבלים לטאטאות הבית לשטוף רצפה אפילו עם חומרי ניקוי ולהדיח כלים ולסדר הבית אפילו תוך שבעה, ואפילו נקיונות של פסח סמוך לפסח מותר להם לעשות כשאין שם מנחמים כרגע.

 


הכנת מזון

כז.       מותר לאבלים להכין מזון בעצמם.

 


להשקות עציצים

כח.      מותר לאבל להשקות העציצים שבביתו, אך עדיף שאחרים יעשו כן.

 


תספורת, גילוח ותסרוקת

כט.      תספורת וגילוח אסורים כל השלושים. כל מקומות השיער שבגוף אסור לגלח.

 


תספורת לאחרים

ל.         גם לעשות תספורת לאחרים אסור.

 


תסרוקת

לא.      להסתרק במסרק מותר [הגרמ"א בצרור החיים: נהגו להחמיר בתסרוקת לאיש, אך בתסרוקת לאישה אין מנהג להחמיר].

 


שיער השפם

לב.       גם את שיער השפם אסור לגלח. שיער השפם שמפריע לאכילה, בתוך השבעה אסור ולאחר מכן מותר. [הגרמ"א בצרור החיים: מה שמפריע מותר גם תוך שבעה].  

 


ציפורניים

לג.       אסור לקצוץ ציפורניים בכלי כל השלושים, בין של ידיו ובין של רגליו (ויקפיד לפני נטילת ידיים לנקות תחת הציפורניים לבל יהיה שם לכלוך החוצץ).

 


לקצוץ בשיניים

לד.       לקצוץ בשיניים מותר אף בשבעה.

 


לקצוץ ציפורניים בסכין, ציפורן סדוקה

לה.      [הגרמ"א בצרור החיים: וכן בסכין נחשב לשינוי ומותר. ציפורן שנסדקה או נשברה והדבר מפריע לו, מותר לקצוץ].

  

 

גזירת ציפורניים לצורך טבילה

לו.       [הגרמ"א בצרור החיים: לצורך טבילת מצוה של אישה מותר לה ליטול ציפורניה, כמובן לאחר השבעה כי בשבעה אסורה בתשמיש].

 


אופן האסור בכיבוס

לז.       אין חילוק באופן הכיבוס ולכן אסור לכבס בין ביד בין במכונה, בין בנוזלים בין בניקוי יבש, ואפילו במים בלא חומרי ניקוי אסור.

 


מצעים ומגבות סדינים ומטפחות

לח.      גם מצעים ומגבות וסדינים ומטפחות אסור לכבס.

 


בגדים פנימיים

לט.      גם בגדים פנימיים העשויים לספוג הזיעה כגרביים ולבנים אסור לכבס.

 


אם מותר שיכבסו אחרים את בגדיו

מ.        אסור לאבל לכבס בגדיו, ואסור גם שיכבסו אחרים את בגדיו, ואם היו בגדיו במכבסה לפני אבלו מותר לעובדי המכבסה לכבסם.

 

 

צחצוח נעליים

מא.     מותר לצחצח נעליים לכבוד שבת. וכן מותר לנקות נעליים של גומי או בד לצורך ימי החול וכן מותר לצחצח נעלי עור לצורך לאחר השבעה.

 


ניקוי כתם

מב.      כתם על בגדיו מותר לשפשפו ולהורידו במגבת לחה או מגבונים. [הגרמ"א בצרור החיים: לנקות כתם בלבד מעל בגדו במים מותר].

 


חולצה התלכלכה

מג.       הגרמ"א בצרור החיים: חולצה שהתלכלכה באופן שאי אפשר להמשיך ללובשה, מותר להחליפה באחרת, ואם הוא אבל על אביו ואמו יעשה בה קריעה מחדש. (צ"ע אם מדובר גם בחולצה מכובסת שמותר, או שיש לתת אותה לאחר שילבשנה שעה ואז ילבשנה הוא).    

 


כיבוס לצורך אחרי השבעה

מד.      גם לכבס בשבעה לצורך אחרי השבעה אסור.

 


לבישת מכובס

מה.     אסור לאבל ללבוש בגדים מכובסים כל השבעה, אך בגד של מצווה כגון טלית מותר, וכן בגד שינה (פיג'מה) שיש צורך להחליפו למכובס, מותר.



לתת לאחר שילבש

מו.       בשעת הדחק יהיה מותר לאונן או אבל לתת בגד מכובס למי שילבשנו לפחות שעה ואז ילבשנו הוא, ובכך אין הוא נקרא לובש בגד מכובס, ולכתחילה דבר זה אסור, ורק בשעת הדחק מותר.

 


מצעים ומגבות

מז.      אסור להשתמש במצעים ומגבות מכובסים, לא לניגוב ידיים ולא לישון על מצעים מכובסים.

 


סדינים מצעים מגבות מטפחות

מח.     אסור להחליף את הסדינים והמצעים והמגבות והמטפחות במכובסים.

 


מגבות ומטפחות לכבוד שבת

מט.     לכבוד שבת אפשר להחליף מגבות ומטפחות למכובס.

 


החלפת בגדים פנימיים כשיש צער או בושה

נ.         בגדים פנימיים שעל הגוף שספגו זיעה ולכלוך ויש בכך צער ללובשם, כגון גרביים וגופיות ולבנים, מותר להחליפם במכובסים. וכן אם יש שם עניין של כבוד הבריות כגון שנודף ממנו ריח שאינו טוב והוא מתבייש מכך, מותר להחליף במכובסים. וטוב יותר אם אפשר שאדם אחר ילבש את בגדו המכובס של האבל כשעה, ואחר כך יתן אותו לאבל שילבשנו.



בגד חדש

נא.       קל וחומר מבגד מכובס, שאסור לאבל ללבוש בגד חדש בשבעה, אולם לאחר מכן מותר, ומותר אף לברך שהחיינו. ויש מחמירים לא ללבוש חדש בשלושים על שאר קרובים וכל השנה על אב ואם. [הגרמ"א בצרור החיים: בכל שנת האבל (על הורים) אין ללבוש בגד חדש, אך אם יש צורך נחוץ כגון שנקרעה או נתלכלכה חולצתו או מכנסיו ואינו יכול עוד ללובשם, או בגדים חדשים בשביל החגים, או בגדים לאישה שיש לה צורך בכך ואין זה בגדר "לוקסוס" הכל מותר וגם מברכים שהחיינו ואין צריך לתת לאדם אחר ללבשם לפני שהוא לובש].

 


בגד לבן

נב.       בגד לבן חדש ומגוהץ אסור ללבוש שלושים יום כשאבל על שאר קרובים וכשאבל על אב ואם עד שיגיע הרגל לאחר השלושים וגם יגערו בו חבריו.

 


גיהוץ

נג.        גיהוץ כיום אסור בשבעה ומותר לאחר שבעה.

 


רחיצת כל הגוף

נד.       רחיצת כל הגוף אסורה אפילו במים קרים, ואפילו לקראת שבת אסור.

 

 

פנים ידיים ורגלים

נה.       רחיצת פנים וידיים ורגליים אסורה במים חמים או פושרים, ומותרת רק בקרים, וגם עם סבון מותר. [הגרמ"א בצרור החיים: לכבוד שבת מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו אפילו במים חמים].

 



רחיצה לצורך נקיון

נו.        רחיצה שאינה של תענוג, אלא כגון לנקות דם או טיט או צואה מגופו או שערו, מותר לרחוץ את המקום המטונף, ואם יש צורך במים חמים מותר.

 


זיעה  

נז.        גם בימי הקיץ כשהוא מזיע אסור לאבל להתרחץ אף לא במים צוננים, ואם יש שם עניין של כבוד הבריות כי מתבייש בריח הנודף ממנו, מותר לו רק להעביר מגבונים לחים על גופו לנקות הזיעה אך לא להתרחץ.

 


נטילות ידיים

נח.       נטילת ידיים בבוקר, ולאחר צרכים, ולסעודה, מותר האבל ליטול כל כף היד כרגיל.

 


הפסק טהרה

נט.       אישה אבלה יכולה לעשות בדיקת הפסק בטהרה בימי השבעה ויכולה לרחוץ אזור התחתון שבגופה לצורך בדיקה זו אף במים חמים.



איסטניס

ס.        מי שידוע שנוהג תמיד בנקיות רבה ואם לא יתרחץ יבוא לידי מיחוש, מותר לו לרחוץ כל גופו. ולא כל מי שאומר שהוא כזה מתירים לו.

 


לצורך רפואה

סא.     אם הרופאים חייבוהו להתרחץ בכל יום בשל מחלת עור ואחר כך למשוח גופו, יש להתיר זאת מיום שני של האבלות והלאה.

 


סיכה

סב.      שמנים וקרמים ומשחות למיניהן אסור למרוח על הגוף, ולצורך רפואה מותר. [הגרמ"א בצרור החיים: משחה נגד יובש מותר].

 


תכשיטים איפור ותספורת לאישה

סג.       תכשיטים ואיפור אסורים לנשים נשואות כל השבעה, ולאחר מכן מותר. ואם לא נשואות - כל השלושים אסור. כלה תוך שלושים יום לפני חופתה ושלושים יום לאחר חופתה - מותרת אף בתוך השבעה. ונערה שעוד לא התחתנה, משהגיעה לגיל 16 מותרת אף בשבעה.

 


תספורת לאישה

סד.      בכל מקרה מותר לאישה אבלה להסתפר לאחר השבעה.

 


תשמיש המיטה

אסור לאבל או אבלה א.        לשמש מיטתם בימי השבעה. האיסור הוא רק בתשמיש המיטה ושינה יחד באותה מיטה, ואפילו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור, אך שאר ענייני קירבה מותרים, אפילו חיבוק ונישוק. [הגרמ"א בצרור החיים: חיבוק ונישוק אסורים].

 


טבילה במקווה

ב.         אישה אבלה שהגיע זמן טבילתה תוך השבעה - אסורה לטבול, קל וחומר שאסור לאיש לטבול בימי אבלו אפילו לא אם ראה קרי.

 


נעילת הסנדל

ג.         אסור לנעול נעלי עור אפילו אם תחתית הנעל מגומי, אך נעלי בד או גומי או עץ (אפילו עם רצועת עור, הנקרא קבקב) מותר. [הגרמ"א בצרור החיים: אין צורך להחמיר לנעול נעליים שמרגיש בהן את קושי הארץ].

 


נעלי בד או גומי חדשות

ד.         אבֵל שאין לו נעלי בד או גומי עבור השבעה, יכול לקנות חדשות כאלה, וטוב שאדם אחר ינעלם למשך כשעה ואז ינעלם האבל.

 

  

ללכת יחף

ה.        [הגרמ"א: מותר לאבל ללכת בתוך ביתו יחף, אך לא יוריד גרביים].

 


ישיבה על הארץ

ו.         האבל לא יושב על כסא, אלא יושב על הקרקע, ואפשר לשבת על הקרקע ממש כשהיא מרוצפת, אך טוב להציע תחתיו שטיחים או מזרונים או שרפרף נמוך. וכן נהגו.

 


מתי חייב דווקא לשבת

ז.         האבל אינו חייב לשבת אלא יכול לעמוד או ללכת, אלא שכאשר ישב יהיה זה על הארץ כנ"ל. אמנם כשבאים מנחמים או בשעת הסעודות - חייב לשבת על הקרקע.

 


גובה המצע שעל הארץ

ח.        המצע עליו יושב האבל, אם הוא מזרון או פוך וכד' לא יהא גבוה מ-8 ס"מ, ולזקן ותשוש כח לא יותר מ-24 ס"מ.

 


חולים זקנים וכו'

ט.        זקן ותשוש כח או אישה מעוברת לא יהיה גבוה יותר מג' טפחים (24 ס"מ). [הגרמ"א בצרור החיים: חולה מעוברת מניקה זקנים וחלשים וכל מי שקשה לו באופן מיוחד לשבת על הארץ, יכול לשבת על כסא רגיל].

 


בבית כנסת

י.         באזכרה בליל השבעה בבית הכנסת, רשאים האבלים לשבת על כסאות (משמע שם שתמיד בבית הכנסת אין לשבת על הארץ אלא על כסאות).

 


שינה על מיטה

יא.       מותר כיום לאבלים לישון כרגיל על מיטה מוצעת. [הגרמ"א בצרור החיים: אין לישון על מיטה ויש לישון על מזרן שעל הרצפה בגובה פחות מ-24 ס"מ מהרצפה. הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: רק לחולה וזקן מותר לישון כרגיל במיטה].

 


סיגריות

יב.       האבל מותר בסיגריות בשבעה, אך באופן כללי ראוי ונכון מאוד להמנע כליל מעישון סיגריות.

 


תלמוד תורה

יג.        האבל אסור בתלמוד תורה בדברים המשמחים, אבל בהלכות אבלות ודברים שאינם משמחים מותר וחייב ללמוד.

 


ביטול תורה

יד.       איסור ביטול תורה שייך גם באבל, וכשאין מנחמים הוא חייב ללמוד במה שמותר לו.

 


הלכות אבלות ממקורן

טו.       מותר ללמוד בש"ס וראשונים הלכות אבלות וטור ובית יוסף ושאר פוסקים אך לא במטרה לחדש חידושים ולפלפל.

 


חידושים ופלפולים

טז.      גם מה שמותר ללמוד, זהו דווקא בלא פלפול ובלא מטרה לחדש חידושים.

 


עם חברותא

יז.        גם כשמותר, זהו דוקא לבד, ולא עם אחרים, מלבד עם תלמיד חכם שיורה לו כיצד לנהוג בדיני אבלות (מסתבר שעם אחָיו וקרוביו שיושבים איתו באבלות מותר ללמוד יחד אך בלא פלפול).

 


ספרי מוסר

יח.       ספרי מוסר המעוררים לתשובה מותר, וספרי מוסר המסתעפים לבאר פסוקים ולפלפל וכד' אסור.

 


תהלים

יט.       תהלים אסור חוץ מפרקים שאינם משמחים כגון "על נהרות בבל" (קלז), אך מי שאינו יודע ללמוד אלא יודע רק לקרוא בספר תהלים, מותר לאמרו בדרך תפילה ולא לימוד, בפרט אם בלא זה יגיע לשיחה בטלה וקלות ראש.

 


חוק לישראל, משניות

כ.         חוק לישראל ומעמדות אסור. משניות אסור. ח"י פרקי משנה אסור גם לנוהגים לומר כן בכל יום.

 


פרקי אבות, איוב וכו'

כא.      פרקי אבות מותר. ספר איוב מותר.

 


סדר התפילה, "שלום עליכם"

כב.      סדר התפילה הכל מותר. "שלום עליכם" ו"אשת חיל" בשבת מותר.

 


מדע, סיפורים

כג.       ספרי מדע ואנציקלופדיה וספרי סיפורים אסור, אפילו סיפורים על השואה, כי מסיח בכך דעתו מן האבלות (צ"ע בסיפורים על חורבן בית המקדש).

 


חשבונות

כד.      לחשב חשבונותיו - הוצאות והכנסות אסור, ובמקום הפסד מותר.

 


שבת

כה.      גם בשבת אסור ללמוד מלבד הלכות אבלות ושאר דברים המותרים.

 


חגים

כו.       באבלות שארעה בחג מותר ללמוד תורה.

 


שמו"ת

כז.       שניים מקרא ואחד תרגום יקרא בשבת ובלי פירוש רש"י. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: לא יקרא האבל שניים מקרא ואחד תרגום בשבת, אלא ישלים לאחר גמר האבלות].

 


תשובות לשואלים

כח.      מו"צ (מורה צדק) או דיין לא יענו באבלותם לשאלות בהלכה אם יש אחרים שיעשו זאת. אולם רב העיר באבלותו רשאי לענות לשאלות בהלכה, גם אם יש אחרים היכולים לענות.

 


מלמד תשב"ר

כט.      מלמד תינוקות של בית רבן אסור ללמד בשבעה, וישלח מלמד אחר במקומו, אלא אם כן אין אחר והתלמידים עלולים להתבטל, רשאי ללמדם.

 


מחנך כיתה

ל.         [הגרמ"א בצרור החיים: מחנך כיתה היושב שבעה ובאה לפניו שאלה חינוכית רשאי לענות].

 


תלמוד תורה לנשים

לא.      גם נשים אבלות אסורות בתלמוד תורה.



הרהור בדברי תורה

לב.       לא רק אמירת דברי תורה אסורה אלא גם הרהור בדברי תורה אסור לאבל, ואף בשבת טוב יש להחמיר בכך.

 


דרשות בבית האבל

לג.       דרשה בבית האבל בדברי מוסר ואגדה מותר, בפרט אם אומר בפירוש שיהיו הדברים לעילוי נשמת הנפטר.

 


שיעורים קבועים

לד.       תלמיד חכם הדורש לרבים בבית המדרש בקביעות, וארעה לו אבלות, יכול להמשיך בדרשותיו כרגיל ואף לשבת על כסאו כרגיל.

 


הושענה רבא

לה.      לימוד הושענא רבה ברבים מותר.

 


בירור יתרה ותשלום חובות

לו.       [הגרמ"א בצרור החיים: אסור לברר יתרה ושאר ענייני כספים לשם סקרנות ותעסוקה בלבד, שהרי אסור להסיח דעתו מהאבלות, אך לצורך תשלום חובות וחשבונות מותר, אך יעשה זאת בטלפון ולא יצא מהבית לצורך זה (לכאורה הוא הדין שמותר האבל בבירור יתרה לצורך קניית חפץ מצוה לעילוי נשמת המנוח וכד')].

 


קניית מצבה

לז.       [הגרמ"א בצרור החיים: וכן מותר לברר מחירי מצבות, שהרי עניין חשוב הוא להזדרז בהקמת המצבה, ומותר גם להזמין לבית האבלים נציגים של חברות למצבות].



שינוי מקום בבית הכנסת

לח.      כתוב בשלחן ערוך יורה דעה סי' שצג שיש לאבל לשנות את מקומו, ועיין שם פרטים בזה. ולכן אם הגיע האבל לבית הכנסת, יש לו לשנות מקומו. אך בשבת לא ישנה מקומו. [הגרמ"א בצרור החיים: הספרדים נוהגים לשנות מקומם כל השלושים יום (ע' בהגהות הקיצור שלחן ערוך להגרמ"א עמ' 615, שם כ' שלאחר שבועיים חוזר למקומו וצ"ע). ואם ירצה להשאר במקום זה לאחר השלושים רשאי].


 

שינוי מקום בבית

לט.      [הגרמ"א בצרור החיים: גם בבית יש לשנות מקום, אם הוא מקום מכובד].

 


שינוי מקום לאישה אבלה

מ.        [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: אישה אינה צריכה לשנות מקום כלל].

 


כמה להרחיק ממקומו הראשון

מא.     בספר פני ברוך (עמ' רלה) הביא דעות שדי בכך אם יעבור למקום הסמוך לו ואין חייב להתרחק ארבע אמות, אכן רבים נהגו להרחיק ארבע אמות.



לאיזה כיוון להתרחק

מב.      ועוד כתב שם שהשינוי לא יהיה למקום הקרוב יותר לארון הקודש אלא להפך, למרוחק יותר מארון הקודש.

 


שאילת שלום - האבל לאחרים

מג.       שלושה ימים ראשונים של האֵבל - אין האבל שואל בשלום אף אדם ואף אינו משיב אם שאלוהו (מי שאינו יודע שאסור לשאול בשלום האבל או שלא ידע שהוא אבל), משלושה ועד שבעה - יכול להשיב אך אינו שואל, ולאחר שבעה - אף שואל.

 


בטלפון

מד.      המתקשר בטלפון בימי אבלו לחכם לשאול שאלות בהלכה או לבקשו שיבוא לדרוש בבית האבלים לא יפתח ויסיים באמירת שלום כנהוג, אלא יאמר כל טוב.

 


שאילת שלום - אחרים לאבל

מה.     אחרים לא ישאלו בשלומו כל השלושים, ואם הוא אבל על אב ואם, לא ישאלוהו כל השנה. [הגרמ"א בצרור החיים: כיום נהגו להקל ולשאול בשלום האבל בתוך י"ב חודש, ובמיוחד יש להקל לשאול בשלום אבל שאינו יודע הלכה זו ועלול להיפגע אם לא ישאלו בשלומו].


 

האבל לא ירבה בדיבור

מו.       אסור לאבל להרבות בדיבור, וקל וחומר להקל ראש לשחוק או להתלוצץ. גם אחרים יזהרו מלהרבות בדיבור עם האבל תוך שבעה, ורצוי גם כל השלושים.



ברכה לאבל

מז.      לומר לאבל "כל טוב" "בוקר טוב" "ערב טוב" "תהיו בריאים" וכד' - מותר, שאין זו שאלת שלום אלא ברכה בלבד.

 


מזל טוב

מח.     אבל תוך שבעה שיש לו שמחה על שנולדה לו בת וכד', מותר לאחל לו מזל טוב או בהצלחה וכד'.

 


לחיצת יד

מט.     מותר ללחוץ יד לאבלים ולאחל להם אריכות ימים, ומותר גם לחבקם ולעודדם. [הגרמ"א בצרור החיים: אסור ללחוץ ידו של האבל].

 


לסמן לשלום

נ.         מותר לאבל להוריד מעט את ראשו, או לאותת בידו לשלום כששואלים לשלומו, כיוון שבפיו אינו אומר כלום.

 


החמרה בלחיצת יד

נא.       מי שהושיט יד ללחוץ לאבל את ידו, יושיט לו בחזרה, כי הדבר מותר מן הדין, ואין מחמירים על חשבון פגיעה בזולת, וכן בעניין מי שניגש לחבקו שהדבר מותר מן הדין.

  

 

שבת שלום

נב.       בשבת נותן האבל שלום לכולם ואומר שבת שלום וכך גם אומרים לו האחרים.

 


ברכת הלבנה

נג.        לא יאמר האבל ברכת הלבנה אם יכול לומר אחרי השבעה, ואם יעבור זמנה אחרי השבעה, רשאי אף לצאת מבית האבל כדי לאומרה בעשרה. [הגרמ"א בצרור החיים: האבל אומר ברכת הלבנה תוך שבעה, אפילו בחולצתו הקרועה ואף אומר ג' פעמים "שלום עליכם" כנהוג לומר בנוסח ברכת הלבנה].

 


קימה מפני הורים, רבו, זקן, ספר תורה

נד.       האבל אינו חייב לקום מפני אביו ואמו ורבו וזקן כשמגיעים אליו, ואם רוצה רשאי לעמוד מפניהם ותבוא עליו ברכה, אך הם לא יאמרו לו "שב" כי משתמע שישב חלילה באבלות. ובפני ספר תורה חייב לעמוד.

 


טלית ותפילין

נה.       ביום ראשון של האבלות שהוא יום מיתה וגם קבורה, כגון שנפטר וגם נקבר ביום ראשון בלילה, אין האבל מניח תפילין למחרת, שהוא יום שני (וראשון לאבלותו). וביום שלישי (שהוא שני לאבלותו) מניח רק לאחר הנץ החמה.

  

 

תפלין ביום קבורה שאינו יום המיתה

נו.        ואם נפטר ביום ונקבר בלילה מניח תפילין למחרת בצינעא ובלא ברכה. וביום שלישי (שהוא שני לאבלותו) מניח רק לאחר הנץ החמה.


 

תפלין ביום המחרת שאינו יום המיתה ולא הקבורה

נז.        ואם נפטר ביום ונקבר לפני השקיעה מניח תפילין למחרת בברכה כרגיל.

 


תפילין ביום שאינו יום המיתה וספק אם הוא יום הקבורה

נח.       אם היתה המיתה ביום אחד והקבורה ספק ביום אחר, לדוגמא: אם נפטר ביום ראשון ביום, ונקבר בבין השמשות, (דהיינו בין השקיעה לצאת הכוכבים במוצאי יום ראשון), צריך להניח תפילין ביום שני בברכה לאחר הנץ החמה.

 


מת בשבת ונקבר במוצאי שבת

נט.       מי שמת לו מת בשבת ונקבר במוצאי שבת, אסור לו להניח תפילין ביום ראשון כלל, וביום שני יניח לאחר הנץ החמה.

 


תפילין דרבינו תם

ס.        כשמותר לאבל להניח תפילין, מותר לו להניח גם תפילין דרבינו תם.

 

 

יציאה מהבית

סא.     אסור לאבל לצאת מפתח בית האבלים כל השבעה [הגרמ"א בצרור החיים: גם לא לדבר מצווה].

 


להתפלל במניין, לשמוע קריאת ספר תורה

סב.      בכדי להתפלל במניין, אם אין מנין בביתו, או לשמוע קריאת ספר תורה, מותר לצאת.

 


אין מקום בבית האבלים

סג.       מותר לאבל לצאת מבית האבלים בכדי לישון בביתו אם אין מקום בבית האבלים, אלא שיצא בלילה כשאין כל כך אנשים ברחוב. ויכול לשם כך לנסוע ברכב. וכן מותר לישון ברכב בשעת הנסיעה לביתו.

 


הפרעות רעש וצפיפות

סד.      אם מחמת הפרעות של רעש וצפיפות וכד' (קל וחומר הפרעות בצניעות ונבלות הפה) רוצה האבל ללכת לישון בביתו ולחזור למחרת בבוקר לבית האבלים מותר, ורק כדאי שיצא בצינעא מבית האבלים.

 


טיפול רפואי

סה.     [הגרמ"א בצרור החיים: הזקוק לטיפול רפואי, מוטב כי יזמינו רופא לבית האבלים למרות ההוצאות הכספיות הכרוכות בכך, וזה עדיף מאשר שיצא האבל מבית האבלים למרפאה].

 


תור לרופא בתוך השבעה

סו.       [הגרמ"א בצרור החיים: מי שקבע תור לרופא ובהגיע התור הוא יושב שבעה, אם הוא חולה שאין בו סכנה - מוטב כי ידחה את התור לאחר השבעה].

 


עליה לקבר בתוך השבעה

סז.      אסור לעלות לקבר בתוך השבעה שהרי בלאו הכי אסור לאבל לצאת מפתח ביתו.

 


לצאת להלוויית נפטר

סח.     [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: לאחר שלושה ימים מותר לצאת להלוויית מת מהמשפחה או השכונה].

 


סליחות וקינות

סט.     [הגרמ"א בצרור החיים: מותר לאבל לצאת מביתו בשבעה לצורך אמירת סליחות במניין, כמו כן מותר לו לצאת לצורך אמירת קינות בתשעה באב].

 


יציאה לשבת לביתו

ע.         אבל המרגיש צורך לנסוע לביתו לשבת שבתוך השבעה כדי לעשות קידוש למשפחתו ולסעוד עמהם, יש להתיר, ורק טוב שבנסיעתו ייקח עמו ספר בדיני אבלות ויעיין בו מדי פעם בנסיעתו, וטוב יותר שגם ייסע עם אנשים שאינו מכיר, כגון נהג מונית. 

 


המטופלת בילדים

עא.      [הגרמ"א בצרור החיים: אמא לילדים קטנים היושבת שבעה בבית האבלים ומרגישה שילדיה שנשארו בביתה זקוקים לה, מותר לה ללכת לטפל בהם בתוך השבעה, למרות שיש אחרים שיוכלו לטפל בהם, ורק כדאי שתצא אליהם בלילה ובצינעא. קל וחומר שאם אין אחרים שיטפלו בהם, שרשאית לצאת ולטפל בהם. ותוכל להכין להם אוכל, לשטוף כלים וכו', אך לכבס את בגדיהם אסור]. 

 


לדבר לפני המנחמים

עב.       כשבאים מנחמים, אסור להם לדבר לפני שהאבל מדבר, לכן כשיושבים לפניו מנחמים יפתח הוא בדיבור. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: והדיבור בו יפתח האבל יהיה "ברוך דיין האמת" ואחר כך ינחמו המנחמים].

 


מה לענות לאחר נוסח הניחום

עג.       לאחר שסיימו המנחמים את נוסח הניחום "מן השמים תנוחמו" או "תנוחמו מן השמים ולא תוסיפו לדאבה עוד" או "המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים", יענו האבלים "אמן".

 


לא לפתוח פה לשטן

עד.       לא יאמר האבל "לא נפרעתי כפי מעשַי" (לא נענשתי עדיין כפי המגיע לי) וכיוצא בזה, ש"אל יפתח אדם פיו לשטן".

 


בכייה על הנפטר

עה.      הצער והבכי על הנפטר מקילים מעונשו, לכן צריכים האבלים לבכות ולהצטער באבל, שלושה ימים לבכי, ויפשפשו במעשיהם ויחזרו בתשובה. אבל לא יבכה על המת יותר משלושה ימים וסכנה היא אם יעשה כן.

 


מידת הדין מתוחה

עו.       צריך האבל להרגיש כי גם הוא בסכנה גדולה אף במשך כל שנת האבל, ויפשפש במעשיו ויעשה תשובה, ולכן יש שאינם יוצאים לטיול שאין בו מצוה כל שנה זו.

 


שהחיינו

עז.       טוב להחמיר שלא לברך שהחיינו על פרי חדש בשבעה אף כי מותר מן הדין.

 


הרחת בשמים

עח.      מותר לאבל להריח בשמים ולברך עליהם, וכן במוצאי שבת מברך הוא על הבשמים בהבדלה.

 

 

לא לאבד קדיש

עט.      אין לאבד שום קדיש על הוריו במשך כל שנת האבל, והמאבד אפילו קדיש אחד הרי זה כמזלזל בכבוד הוריו.

 


כיצד לומר הקדיש

פ.         יאמר הקדיש בקול רם, בדקדוק המילים, ובקצב אחיד עם שאר האומרים קדיש, ויצמיד רגליו, ולא ימשיך לקטע הבא עד שיסיימו הציבור עניית אמן. (הרחבה בדיני הקדיש ראה לקמן).

 


צדקה

פא.      צדקה לעניים היא הדבר הגדול ביותר שאפשר לעשות לעילוי נשמת הנפטר.

 


להוציא דברים מבית האבל

פב.       יש נוהגים שלא לקחת שום דבר מבית האבל כל השבעה, ומי שלא מקפיד, לא מקפידים איתו משמים בעניין זה.

 


הדלקת נר נשמה

פג.       מדליקים נר בבית האבלים כל השבעה, גם אם אין זה בית הנפטר או שהמנוח נפטר בבית החולים או בבית אחר.

 

 

איזה נר להדליק

פד.       יותר טוב להדליק נר שמן, ואם לא, גם שעוה טוב, ואם אי אפשר, יוצאים ידי חובת המנהג גם בנר חשמלי. [הגרמ"א בצרור החיים: לא טוב להשתמש בנר חשמלי. ובבתי כנסיות מקילים בכך כדי להמנע מלכלוך].

 


מה לומר כשמדליקים

פה.      בשעת ההדלקה יש לומר: הריני מדליק נר זה לעילוי נשמת מר אבי פלוני בן פלונית (או מרת אמי פלונית בת פלונית).

 


נדבה עבור תאורת בית המדרש

פו.       טוב להתנדב לבית מדרש שלומדים שם תורה, עבור התאורה, ובודאי יועיל בכך לעילוי נשמת הנפטר.

 


לכסות מראות, להוריד תמונות

פז.       נוהגים לכסות את המראות בבית האבל. וכן להוריד את כל התמונות מהקירות, בפרט אם מתפללים שם [הגרמ"א בצרור החיים: אם לא מתפללים שם, אין צורך להוריד תמונות].

 


תפילות בבית האבל

פח.      מצוה להשתדל שיתקיימו תפילות כל השבעה בבית האבל או בבית הנפטר, ויש בזה נחת רוח לנפטר. [הגרמ"א בצרור החיים: גם אם נפטר בבית חולים, יתפללו בביתו או בבית אבלים].



לא לבטל מניין בבית כנסת

פט.      [הגרמ"א בצרור החיים: אם יתבטל המניין בבית הכנסת כאשר ילכו הציבור לבית האבל, מוטב כי ילכו האבלים להתפלל בבית הכנסת].

 


אם האבל רשאי להיות שליח ציבור

צ.        טוב שיהיה האבל שליח ציבור בעצמו אם הוא ראוי לכך, ומדובר באבל על אב ואם, אך באבל על שאר קרובים, עדיף שיהיה אדם אחר שליח ציבור בשבעה, ואם אין, יכול האבל בעצמו להיות שליח ציבור. [הגרמ"א בצרור החיים: אין האבל מתפלל כשליח ציבור בשבעה אפילו אם אבל על אביו ואמו, אלא אם כן אין אחר בקי כמוהו].

 


שעשה לי כל צרכי

צא.      האבלים מברכים בברכות השחר גם ברכת "שעשה לי כל צרכי" כרגיל.

 


נשיאת כפים

צב.      הכוהנים נושאים כפיהם בבית האבל בחול ובשבת, והאבל אם הוא כהן יוצא לפני "רצה" או לפני שהשליח ציבור קורא "כהנים", ובשבת אם אין כהן אחר, יעלה לשאת כפיו. [הגרמ"א בצרור החיים: גם האבל אם הוא כהן יעלה לשאת כפיו, גם ביום חול].

 

 

לא מדלגים

צג.       אומרים את כל סדר התפילה כרגיל ואין צריך לדלג דבר.

 


וידוי ונפילת אפים

צד.      אין אומרים וידוי ונפילת אפיים כל השבעה.

 


אם האבל פוטר את הציבור בבית כנסת מוידוי

צה.      אבל שבא להתפלל בבית הכנסת, אינו פוטר את הציבור מוידוי ונפילת אפיים. אולם אבל שבא לבית הכנסת בערב השבעה והתאספו לכבודו אנשים, לשמוע דברי תורה וחיזוק מפי תלמידי חכמים לעילוי נשמת הנפטר, אין לומר במנחה וידוי ונפילת אפיים.

 


קדיש תתקבל

צו.       קדיש תתקבל אומרים כרגיל בבית האבל.

 


הבאת ספר תורה לבית האבל

צז.       אפשר להביא ספר תורה לבית האבל, ורק יקפידו לייחד לו ארון מכובד במקום מכובד, ואפשר להביאו אף באותו יום של הקריאה לפני התפילה. ובאופן כללי אין חובה להביא ספר תורה לבית האבל. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך ובצרור החיים: כשמוציאים ספר תורה יפסלוהו על ידי התרת התפירות של אחת היריעות או שילווּהו עשרה אנשים מבית הכנסת לבית האבל ויניחוהו בתוך שני כיסויים ואם יש אפשרות להעבירו בתוך ארון המיועד לטלטול - כך עדיף].

 


מצוות של ספר תורה

צח.      מותר לאבל לעשות פתיחת ההיכל, הוצאה והכנסה לספר תורה בשבעה, גם בימות החול.

 


אם אין ספר תורה

צט.      אם אין ספר תורה בבית האבל, גומרים התפילה בימי שני וחמישי, והולכים הציבור לבית הכנסת לשמוע קריאת ספר תורה ואין האבלים הולכים עמהם.

 


עליה לתורה

ק.        האבל אינו עולה לתורה כל השבעה, אפילו אם אין שם כהן או לוי אלא הוא, ואפילו קראוהו בשמו, ואפילו בשבת אינו עולה לתורה, אבל בשבת אם קראוהו בשמו, או שאין שם כהן או לוי אלא הוא -  יעלה.

 


ברכת הגומל

קא.     אם צריך לברך הגומל - רשאי לברך, רק לא יעלה לספר תורה לשם כך, אלא יברך בלא לעלות לספר תורה.

 


להיות קורא בתורה

קב.      אם אין מי שיקרא לציבור בתורה, מותר לאבל לעשות כן אפילו ביום חול.



הלל בראש חודש וחנוכה

קג.       בראש חודש אומרים הציבור הלל והאבל לא יאמר. ואם המנוח נפטר בבית זה, יֵצאו הציבור לחדר אחר ויאמרו ההלל. ובחנוכה יאמר גם האבל את ההלל [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך ובצרור החיים: בכל מקרה לא יאמרו הלל בראש חודש בבית האבל, אלא ידלגוהו וישלימוהו הציבור אחר כך מחוץ לבית האבל או בבית כנסת. בחנוכה אומרים כרגיל אף בבית האבל ואף האבל בעצמו].

 


אם יום השבעה חל בראש חודש

קד.      אם יום השבעה חל בראש חודש, נכון שיקימו את האבל לאחר החזרה ויאמרו לו פסוקי נחמה, כדי שיוכל אף הוא לומר את ההלל.

 


ואני זאת בריתי 

קה.     ב"ובא לציון" ידלגו בבית האבלים על פסוקי "ואני זאת בריתי", ביום חול.

 


צידוק הדין

קו.       אומרים צידוק הדין והשכבה אחרי כל תפילה ואפשר גם אחרי ערבית.

 


דרשות ודברי תורה

קז.      מביאים תלמידי חכמים לדרוש בין מנחה לערבית בדברי מוסר והתעוררות. 



ברית מילה לבנו של האבל

קח.     אבי הבן בברית בנו או פדיון בנו, אם הוא אבל תוך שבעה, מברך שהחיינו על המצוה אך אינו מסתפר ולא מתגלח ולא מחליף בגדיו ונעליו. ואֵם הילד אם היא אבלה יכולה להחליף לבגדים נאים אך לא חדשים. ולא יושב לסעודת מצוה. ואם הוא לאחר שבעה יכול לשבת לסעודת מצוה שאין בה כלי שיר. [הגרמ"א בצרור החיים: אבי הבן תוך שבעה רשאי להחליף בגדיו לכבוד הברית אך לא נעליו ולא ישב לסעודה].

 


ברית דחויה

קט.     אם בלאו הכי נדחתה הברית מפני חולי התינוק, ונתרפא בתוך השבעה שיושב אבי הבן, יש למול מיד ואין לדחות הברית לאחר השבעה.

 


להיות סנדק

קי.       אבֵל תוך שבעה שהוזמן להיות סנדק לנכדו, רשאי לצאת מביתו לשם כך ולהיות סנדק, אך לא יחליף בגדיו ומנעליו. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: רשאי להחליף בגדיו אך לא לבגדי שבת, ולא יחליף נעליו, וכשחוזר לביתו לובש בגדי אבלות בחזרה. ועדיף יותר שלא יהיה סנדק].


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏