במדבר- חזון של דף בודד

"פרשת במדבר דרשה". "איך התחיל הדף היומי?" סיפורו של ר' מאיר שפירא האיך הצליח בחזונו להפוך למפעל אדיר של הדף היומי בגלל משפט אחד של אימו: "לעולם לא תוכל להשלים את שהפסדת היום!"...

חזון של דף בודד

 

"פקד את בני לוי לבית אבותם למשפחתם כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם"

 

מבאר רש"י:

מבן חודש ומעלה – משיצא מכלל נפלים הוא נמנה ליקרא שומר משמרת הקדש.

 

כדי להבין כמה חשוב לשמור על לימוד קבוע ואיך חזון של דף אחד ביום קיבל עצמה נביא בפניכם "כיצד התחיל הדף היומי":

במשך שנים, חסכה האם מפת לחמה, כדי לאגור ממון שיספיק בידה לשכור מלמד מעולה לבנה היקר.


כאשר הגיע מאירק'ה לגיל בו מתחילים ללמוד תורה, האם לא חסכה ממון. עלתה אמו על כרכרה שיעדה העירה, ולאחר דרישות וחקירות ממושכות, סוכם, כי ביום שלישי בשבוע הבא, יגיע בנה למלמד אל העיירה ויתחיל ללמד תורה את מאירק'ה תוך שהיא קובעת בנחרצות: "ככל שתדרוש, תקבל. העיקר, שתיאות ללמד תורה את בני הפיקח.

 

היום, יום שלישי שנכפל בו כי טוב, הבוקר אור. מאירק'ה הולבש בבגדי חג, כיאה וכיאות ליום גדול ונשגב זה. השניים ניצבו מחוץ לפתח הבית והמתינו לכרכרה שתעצור בכיכר העיירה.

ההתרגשות הלכה וגאתה. היא נטלה את ידו של מאירק'ה ובצעדים חפוזים, התקדמו הילד ואמא מרוגשים עד עמקי נשמתם, לכיוון הכיכר. והנה, מרחוק, נראו ענני אבק מתמרים, ובתוכם זוג סוסים נמרצים, שועטים לעבר העיירה, העגלון משך את הרסן, והסוסים חרקו בפרסותיהם, מתאמצים לעצור את העגלה הכבודה, ואיש לא ירד מהעגלה.

 

כרכרה באה וכרכרה הולכת והמלמד איננו. הכרכרה הראשונה, הייתה כרכרת הדואר. השנייה, הייתה עגלת משא. השלישית, אכן הייתה עגלת נוסעים, אך המלמד לא ירד מתוכה.

צלילי ערב נטו, ואכזבה צורבת ניכרה על פני האם. "זהו, היום הוא כבר לא יבוא, כל כך חבל, כל כך חבל"... אמרה האם בעצבות.

 

לב רך לו למאירק'ה. הוא ניסה לנחם את אמו: "מדוע ולמה את כה עצובה? נכון, היום הוא באמת לא בא, אבל מחר הוא יבוא גם יבוא בעזרת ה'..."

"מאירק'ה שלי יקר", אמרה האם. "נכון, אתה צודק, הוא יבוא, אבל היום, היום הזה הלך לבלי שוב, מחר יום חדש, לעולם לא תוכל להשלים את שהפסדת היום!"...

 

ואכן למחרת בא המלמד היקר והחל ללמוד עם מאירק'ה, וזה עלה ונתעלה מיום ליום במעלות התורה והיראה...

 

למאירק'ה היה חלום שהציג לחבריו בכל עת. מאיר מספר היה להם על חלום שיש לו שיבוא זמן שכל עם ישראל בכל תפוצותיו ילמדו כולם את אותו דף גמרא, ולהיכן שיגיע יהודי ימצא שפה משותפת ויהיה לו על מה לדבר – על דף הגמרא.

 

והם לעומתו היו מזלזלים בדבריו ואומרים לו: שהוא חולם, תמיד מספר ומתלהב הוא על חלומו הגדול והם מבטלים את דבריו ומצננים את התלהבותו: " מאירק'ה 'מאירק'ה, מאירק'ה שב ותלמד ולפחות יצא ממך תלמיד חכם גדול... חבל שאתה מבזבז את כישרונותיך על חלומות שלא יהיו, וכי דבר שאף אחד לפניך לא הצליח לעשות חושב אתה שתצליח?!"...

 

שנים עברו, קול אדיר, שבקע קירות ולבבות, הדהד ברחבי האולם הגדול. רבבות יהודים האזינו בשקיקה לנאום שייזכר כאחד הנאומים ששינו את פני היסטוריה היהודית, כאשר הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל פרס את משנתו בפני הנאספים: "אם כל בית ישראל בכל אתר ואתר, ילמדו באותו יום אותו דף גמרא, כלום יש לנו ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העילאי והנצחי שבין קודשא בריך הוא וישראל?!"

 

היה זה ביום ראשון ז' באלול תרפ"ג, לפנה"צ, בישיבה החמישית של מליאת הכנסייה הגדולה שהתכנסה בווינה.

הרעיון נתקבל בהתלהבות עצומה ובמחיאות כפיים סוערות.

 

האווירה היתה מחושמלת, עת המשיך הגר"מ שפירא זצ"ל לתאר את רעיונו הכביר: עד הנה נשארו מסכתות שלא למדום ציבור גדול והיו כ"יתומים", שרק יחידי סגולה חמלו עליהם, וה"דף" יתקן את הכל.

 

הקהל הגיב במחיאות כפיים סוערות. האולם הענק שידע כינוסים אין ספור, געש ורעש. העולם היהודי התאחד וקיבל על עצמו ללמוד בכל יום דף אחד ידוע, החל ממסכת ברכות, בראש השנה תרפ"ד.

 

כן, אותו מאירק'ה קטן מהעיירה, היה זה שעמד על בימת הנאומים והנחיל לעם ישראל את רעיון לימוד הדף היומי. אמו, לא זכתה לחוות את המעמד הכביר. כאשר היה בן תשע עשרה שנה, נלקחה לבית עולמה. אך אותו משפט שאמרה לו בילדותו: "לעולם לא תוכל להשלים את שהפסדת היום", הכה שורשים בנפשו הרכה.

 

לכל היכן שנישא רבי מאיר שפירא זצ"ל על כנפי חזונותיו הנאדרים, ליווהו אותו משפט בן אלמוות שאמרה אמו הגדולה. גם כשתיקן את לימוד הדף היומי עמד הרעיון הזה במרכז שלכל יום יש את הדף שלו, וכל יום צריך לנצל זאת, ויום שלא נוצל אבד לנצח!

 

זכה הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, שגם גדולי הדורות נדבקו ברעיונו והתמידו בלימוד הדף היומי. גם האדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור הצטרף ללומדי הדף. בראש השנה אחרי עריכת שולחנו הטהור, אמר למקורביו "עכשיו אני נכנס ללמוד את הדף היומי"...

 

ומה איתך?...





© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏