ל"ג בעומר- תכל'ס מה הרווחת?!

לומר שיוכל הוא לפטור את כל העולם מן הדין?! ביאור נפלא על פי פירושו של האדמו"ר מרוז'ין זצ"ל לפסוק (תהילים סב'): "ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו"...

תכל'ס מה הרווחת?!

 

אמר רבי שמעון בר יוחאי: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין!"

 

נשאלת השאלה:

מה הביא את רבי שמעון בר יוחאי לומר שיוכל הוא לפטור את כל העולם מן הדין?!

 

מבארים חז"ל על פי מה שנחלקו בגמרא (בבא קמא כא.):

מה דינה של בהמה שאכלה פירות ברשות הרבים, האם בעל הבהמה משלם את שווי הנזק של הפירות שאכלה בהמתו,? או שמשלם רק את טובת הנאתו במה שהבהמה אכלה?.


רבי שמעון בר יוחאי סובר, שמשלם רק את מה שהרוויח באכילתה .וכן אפשר גם לחשב את חשבון עונשי העוונות של האדם לפי שני אופנים אלו, או לפי מה שהזיק חלילה או לפי מה שהרוויח.

 

נוסיף לזה את פירושו של האדמו"ר מרוז'ין זצ"ל:

על הפסוק (תהילים סב'): "ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו"

ומקשה שלכאורה יש בפסוק סתירה, כי "אם לך החסד", מה פירוש ההמשך "תשלם לאיש כמעשהו" שיש במשמעותו שתעניש אותו על מעשיו שזה לפי הדין?!

 

והוא מתרץ על פי משל למה הדבר דומה:

למלך שהיה לו ארמון מפואר, ושיא יופיו של הארמון היה נברשת מפוארת שהשתלשלה בטרקלין הארמון. בני המלוכה השתוקקו לראות את יופי ופאר הארמון.

 

פעם אחת פתח המלך את הארמון לכל נתיניו כדי שיוכלו לראות את כבוד מלכותו, הגיע לשם גם כפרי אחד וטייל בארמון עד לטרקלינו.

בראותו את הנברשת הבחין שהיא מחוברת לתקרה עם חבל עבה וטוב, הלה נזכר שברפת חסר לו חבל עבור עגל מסוים, מבלי להתמהמה טיפס וחתך את החבל...

 

כמובן שהמברשת נפלה והתנפצה לרסיסים על הרצפה והטרקלין הוחשך לגמריי.

השומרים תפסו את הכפרי והביאוהו אל המלך למשפט. שאלו המלך: "איך העזת בנפשך לשבור את הנברשת בזדון?!"

השיב הכפרי בתום לב: שכל רצונו היה רק ב"חבל" ולא התכוון לשבור את הנברשת.

 

המלך היה איש חסד וקבע כך: "אמנם מן הדין צריך היה להתייחס לתוצאה שהיא ניפוץ פאר הארמון - לחייבו, אך מכיוון שהלה לא התכוון ולא הבין את משמעות ותוצאת מעשהו, יקבל עונש כפי ההבנה שלו במעשה – גניבת חבל רגיל – שעונשו קטן...

 

והנמשל ברור:

כאשר אדם פוגם בעולם הזה ועושה עבירה, הרי הוא מחשיך את כל העולמות העליונים כתוצאה מהפגם (כיוון שבכל מעשה של יהודי יש קשר לעולמות עליונים, ואם האדם היה יודע כמה פוגם בעולמות, לא היה חוטא בשום אופן...

 

אבל אדם המתכוון ל"חבל – " תאווה קטנה, ולא לניפוץ הנברשת... הרי שעונשו בהתאם לכוונה ולא לתוצאה. שהרי אם היה נענש על התוצאה שהיא החושך שגרם כביכול בעולמות העליונים, לא היה קץ לעונשו...

 

אך הקב"ה הוא מלך חסד, ומשלם לאיש כמעשהו – היינו כהבנתו במשמעות המעשה .וזה הפירוש "לך ה' חסד" – "ולמה החסד?" – כי אתה תשלם לאיש כמעשהו - לא לפי התוצאה אלא לפי ההבנה שלו במעשה, וזה התכוון רק לחבל.

 

ולאור זאת תתבאר טענת רשב"י לפטור את כל העולם מן הדין, שהרי לשיטתו משלם בעל הבהמה רק מה שהרוויח באכילתה, היינו שאין להעניש אדם לפי הנזק שהזיק אלא לפי מה שהוא הרוויח במעשה זה.

 

והרי בעבירה כאמור אף שהנזק שעשה ופגם רב מאוד, אך מאידך הרווח הוא קטן ביותר, ואם נוסיף לזה את כאבי וייסורי המצפון נמצא אולי שאפילו לא הרוויח כלל. ופשוט שעל פי סברה זו יכול רשב"י לפטור את כל העולם ממידת הדין...



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏