השקפה ביהדות- התמימות ושכרה

"סיפור על תמימות" סיפור המלמד כיצד ביהדות יש לתמימות ערך עליון ונחת רוח גדולה לה' יתברך.

התמימות ושכרה

 

בספר 'עוד יוסף חי' (פרשת מטות) מביא מעשה ששמע:

על אודות יהודי אחד תם ועם הארץ, שלא ידע אפילו את פירוש המילים של הפסוקים, ולא ידע להתפלל.

וכשהיה הולך לבית הכנסת לא היה אוחז את הסדור בידו, שהרי לא ידע להתפלל, רק היה מאזין לשליח צבור.

 

היה שם בבית הכנסת אדם אחד, שהיה קולו ערב, והיה מתפלל בקול מפרשת העקדה. וכשהגיע למשניות 'איזהו מקומן של זבחים' היה קורא בנעימה ערבה, ובמילים "אלו ואלו נשרפין בבית הדשן" היה מאריך בניגון ובסלסול.

 

אותו בור לא ידע את פירוש המילים, וחשב לעצמו שאותן חמש תיבות הן לבטח ברכה גדולה ונשגבה, ולכן אותו אדם מגביה בהן את קולו...

 

על כן, מאותו זמן, בכל ליל שבת כאשר היו כל בניו מתקבצים סביבו לקבל את ברכתו, היה מניח את ידו על ראש כל אחד וקורא בקול גדול ובשמחה: 'אלו ואלו נשרפין בבית הדשן'! והיה בטוח שאין ברכה גדולה מזו.

 

פעם בליל שבת התארח בביתו תלמיד חכם אחד, וכששמע את דברי ברכתו נזעק ואמר: "מה אתה עושה?! מקלל אתה את בניך בליל שבת קדש ומביאם לשריפה בבית הדשן!!!"

 

נבעת האיש ולא ידע את נפשו מרוב חרדה...

 

בלילה אמרו לאותו חכם בחלום 'לא טוב עשית שבטלת אותו ממנהגו, כיון שאמר את הדברים לפי תומו, והתכוון לברכה שלמד, היה הקב"ה נוטל חמש תיבות אלו ועושה בהן צרופים של ברכות...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏