קדושים- המתווך השקרן

"פרשת קדושים דין תורה". דין תורה שפסק הגאון יצחק זילברשטיין שליט"א על מתווך דירות שניסה לשקר ובתחבולה לשלשל לכיסו סכום גדול...

המתווך השקרן

 

"לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו"

 

בספר 'ופריו מתוק' מובא דין תורה מעניין:

מעשה שהיה בראובן, שפנה אל מתווך, וסיפר לו אודות דירתו המרווחת, שמעוניין למכרה תמורת 2 מיליון שקלים.

 

המתווך הציע: "ירשה לי כבודו לטפל במכירת הדירה, ולא אטול ממך כלל דמי תיווך וטרחה, אלא אתה תקבל את ה-2 מיליון, ואם אצליח למכרה ביותר, התוספת על ה- 2 מיליון תהיה שלי".

ראובן הסכים לעסקה, והלך המתווך ופרסם מודעת תיווך אודות דירה למכירה 'ללא תשלום דמי תיווך'.

 

הגיע אל המתווך יהודי בשם שמעון, והתרשם מאוד מהדירה. שאל אודות מחירה, והמתווך השיב: '2,200,000 שקלים, ממש מחיר מציאה... ושוב, לא תצטרך להוסיף עבורי ולו אגורה שחוקה...'.

 

שמעון ביקש לגשת לעריכת חוזה הרכישה, אלא שכאן, מודיע המתווך כי התשלום יחולק – את ה-200 אלף תשלם כבר כעת במזומן, ואת השאר בצורת תשלום אחרת... שמעון 'הריח' שדמי המקח אינם עוברים במלואם לידי ראובן המוכר.

ואכן הצליח לגלות שהמתווך עומד לגרוף סכום עתק של 200 אלף ש"ח כדמי תיווך...

 

הדבר מאוד קומם את שמעון, 'כיצד יתכן שתגבה ממני סכום כה רב, לאחר שהכרזת מפורשות שלא תיטול מאומה?!', החליט אפוא שמעון לחזור בו מהעסקה, ולא לרכוש את דירת ראובן.

 

כעבור מספר שבועות, מגלה המתווך שדירת ראובן נמכרה. למי? - לשמעון! התברר ששמעון הגיע אל ראובן, וביקש לרכוש את הדירה במחירה ה'אמיתי' – 2 מיליון, מבלי לשלם את פער התיווך הגבוה.

 

ראובן הסכים (שהרי מבחינתו העיקר הוא לקבל לידיו את ה- 2 מיליון), והשניים סגרו את העסקה מתוך תקווה שהעניין לא יתגלה לאוזניו של המתווך...

 

כעת בא המתווך ותובע את השניים: 'את ה'שידוך' ביניכם, שהביא לרכישה, אני יצרתי, ומשכך, עליכם לשלם לי את ה-200 אלף שקלים, שכן זהו סכום התיווך שהיה אמור להגיע לידי תמורת העסקה'.

 

המוכר טען לעומתו: 'ממני לא תקבל מאומה, שהרי ההסכם בינינו היה, שאתה זוכה רק במה שלמעלה משני מיליון!'. והקונה טען: 'הלא כבר הודעת שאינך גובה ממני דמי תיווך'...

 

עם מי הדין?

 

השיב מו"ר הגאון יצחק זילברשטיין שליט"א:

תביעת המתווך לקבלת 200 אלף שקלים, אינה מתקבלת, שהרי אף אחד לא התחייב ליתן לו סכום כה רב עבור התיווך.

אולם, כידוע, חיוב קונה דירה לשלם למתווך, הוא עבור ההנאה שסיפק לו (כדין 'היורד לשדה חבירו'), ואם כן, צריך הקונה לשלם למתווך דמי תיווך רגילים, כפי המקובל בשוק.

 

ומה שטוען שהמתווך הבטיחוֹ שלא יגבה ממנו דמי תיווך, אין זו טענה, שכן 'מחילתו' של המתווך על השכר מהקונה, הייתה דווקא ביחס לעסקה הקודמת, במחיר 2,200,000 (כש-200 אלף עוברים לידי המתווך), אך ברור-כשמש, שלא נתכוון לעבוד בחינם.

 

ולכן, כעת שהקונה קיבל הנאה (השווה ממון) מהמתווך, עליו לשלם לו, מדין 'נהנה'. אולם, מאחר וגם המתווך נהג בתחבולה וערמה, שהכריז שאינו נוטל כלל דמי תיווך, יקבל כעת את שכרו לפי תעריף תשלום דמי התיווך הנמוך ביותר הנהוג באותו מקום.

 

ובנוגע לחיוב המוכר בדמי התיווך - הדבר תלוי במנהג המקום: אם נהוג שם שאף המוכר משלם - גם הוא ישלם למתווך את המחיר הזול בשוק, כי סוף סוף הוא נהנה מפעולת המתווך. ואם באותו מקום לא נהוג שהמוכר משלם למתווך - פטור מלשלם.







© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏