קדושים- לאהוב את אלו שכמוך

"פרשת קדושים דרשה קצרה". הציווי "ואהבת לרעך כמוך" תמוהה איך ניתן בכלל להשוות בין אהבת הריע לאהבת עצמו לא פחות ולא יותר?! ביאור נפלא של הספר "ערבי נחל" לאור מחלוקתם של הפילוסופים אפלטון ואריסטו...

לאהוב את אלו שכמוך

 

"ואהבת לרעך כמוך..."

 

ספר "ערבי נחל" שואל:

איך ניתן בכלל להשוות בין אהבת הריע לאהבת עצמו לא פחות ולא יותר.

ועוד שאמרו חז"ל במסכת ברכות סא, ב: "יש בני אדם שממונם חביב עליהם מגופם". ואם כך הוא, היה ראוי להזהיר שתהיה אהבת רעו כאהבת ממונו.

 

והוא מבאר זאת תוך שהוא מקדים מחלוקת פילוסופים קדמונים:

הפילוסוף "אפלטון" אמר שגדר האהבה הוא דווקא בהיות הנאהב הפוך מהאוהב, כמו לדוגמא, שהאדמה שהיא יבשה בטבעה היא משתוקקת למים ומטר המרטיבה, וכן המוכר משתוקק אל הקונה שהוא הפכי לו המשלים ענינו וחפצו.


אבל הדומים אחד לשני ישנאו זה את זה כמו שמצינו (בראשית רבה לב', ב): "כל אומן שונא בני אומנתו".

 

לעומתו, הפילוסוף "אריסטו" לעג לו וטען ההיפך, כי דווקא הדמיון יוליד האהבה, כמו שרואים שבעלי דת אחת אוהבים זה את זה בעבור הדמיון שביניהם ושונאים לזולתם וכדומה לזה הרבה. 


ומה שהביא אפלטון ראיה מאהבת ההפכיים טעה ושגה בביאור ענין אהבה, כמו שיאמר אדם שאוהב הוא מאכל פלוני, הרי, אילו היה אוהבם באמת לא היה אוכלם ומפסידם, אלא וודאי אוהב את עצמו, לא שאוהב את האוכל...


והדוגמאות שהביא מוכיחות זאת -  האדמה אוהבת את עצמה והגשם מספק לה את רצונה, ולא שאוהבת את הגשם. כן הדבר אצל המוכר, שאין לו שום אהבה ללוקח אישית, רק מחמת שהלוקח משלים את רצון המוכר לכן מצפה ללוקח.

                    

בזה יתבאר הפסוק ואהבת לרעך כמוך באופן הבא:

התורה באה לומר, שבזה שמוכר אוהב את הלוקח, אין בזה גדולה כלל, אבל שמוכר אחד יאהב את המוכר השני, בזה יש גדולה...

 

ועל זה אומרת התורה, ואהבת לרעך – לאיזה ריע? – כמוך, שהוא באותו מצב כמוך, שתאהב את אלו שהם כמוך בדיוק. אם אתה מוכר עליך לאהוב את המוכר השני ולוקח אחד את הלוקח השני, שבזה תהיה אהבה אמיתית, לא מחמת שמספק ומשלים את אהבת עצמך...




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏