ויקרא- להשתמש בקנאה באופן הראוי

זצ"ל שהסביר איך יכול האדם בכלל לקנא בחברו ואיזו בושה תהיה לו, בדרך של "משל ונמשל לפרשת ויקרא"...

להשתמש בקנאה באופן הראוי

 

"כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'"

 

וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, והנה ידוע שהקנאה, התאווה והכבוד הם ג' דברים גרועים ביותר, והקנאה יותר מכולם אבל יש לה מעלה שהאחרים אין להם והוא קנאת סופרים שתרבה חכמה, וקנאה ביראת ה' כמו שאמר שלמה המלך ע"ה "כל כשרון המעשה הוא קנאת איש מרעהו".

 

מבאר החתם סופר:

ועל כן אמר הכתוב "כל שאור" הרומז לגאווה, "וכל דבש" הרומז לתאווה, "לא תקריבו ממנו" כלל לה', אפילו אפס קצהו, אבל "כל קרבנך במלח תמלח", כי המלח בא מן המים שהייתה קנאה בין מים העליונים לתחתונים, לכן מקריבים בכל קרבן מלח לרמז שצריך ללמוד מן המים לקנאת איש ברעהו במעשה הטוב וביראת ה' כי "כל כשרון המעשה הוא קנאת איש מרעהו" והיא לטובה.

 

ידוע המעשה מהרב הקדוש האדמו"ר מרוז'ין זצ"ל שהסביר איך יכול האדם בכלל לקנא בחברו ואיזו בושה תהיה לו, בדרך של משל למה הדבר דומה:

 

למלך של מדינה גדולה שמינה מושל על עיר אחת מבני מדינתו, וכל בני אותה העיר היו נותנים לו כבוד גדול ומכבדים אותו.

 

יום אחד בא המלך של המדינה לבקר באותה העיר לראות איך מתנהלת העיר בהנהגתו של אותו מושל, המלך התחפש כאדם פשוט והתלווה למושל.

 

רק המושל שהכיר את המלך ידע באמת מי הוא האדם ההלך לצידו כסתם אדם וכאשר עבר המושל ברחובות העיר ביחד עם המלך חלקו כל בני העיר כבוד למושל ולא שמו לב כלל אל המלך שיושב לצידו...

 

אפשר רק לשער כמה בוש ונכלם היה המושל בראותו הכבוד שחולקים לו ולא למלך אשר לו בעצם מגיע כל הכבוד הזה.

 

כן הוא הנמשל:

 

כן היא מעלת הקנאה כאשר אדם מתעל אותה לדברים חיוביים, אך כאשר הוא משתמש בה לקנאה אסורה – משתמש במעלתה בתחפושת ומביאה לידי ביזיון הרי שעליו להיות בוש ונכלם כיוון שמשתמש בה שלא כהוגן...






© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏