תצווה- עשה זאת בעצמך!

דיה ספורנו: "כבר בפרשת 'תרומה' נצטוו בני-ישראל להביא שמן, אם כן מדוע שוב חזרה התורה על הציווי להביא שמן?" והתשובתו הנפלאה המובאת ע"י "סיפור עם מוסר השכל לפרשת תצווה"...

עשה זאת בעצמך!


"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" 



נפתח בסיפור עם מוסר השכל:

אב עשיר החליט לבדוק את מידת מסירותם של שלושת בניו אליו...

הוא שלח לכל ילד מכתב שבו כתב: "בעוד כמה ימים אגיע לביתך להתארח לתקופת-זמן קצרה.


את מסעו החל בבית-בנו הבכור.

 

בשהותו לקח את בנו לחדר צדדי ואמר: "ראה בני, אינני יודע מתי יגיע יום מותי ואפטר מהעולם. רוצה אני לדעת - מה תעשה לעילוי נשמתי אחרי  שאמות?"

 

הבן נשם עמוקות, ובקול רועד השיב: "אפתח כולל אברכים לעילוי נשמתך, אתרום להם בית-מדרש עם ספרים רבים - כל ההוצאות יהיו עלי, הכול כדי להרבות זכויות עבורך, אבי האהוב".

האב התרשם והמשיך אל ביתו של בנו השני...

 

כשהגיע לבנו השני, שאלו: "בני, מה תעשה לעילוי נשמתי?"

ענה לו בנו: "אקים ישיבה לבחורים סמוך לקברך, קול התורה לא ישבות שם יומם ולילה. אקים מוסדות לקירוב לבבות ולעזרה וחסד. הכול על שמך!".

 

גם ממנו התרשם האב ופסע אל ביתו של בנו השלישי...   

                

כששמע בנו השלישי את שאלתו של אביו הושיט לו תרמיל וכד מים גדול, ביקש ממנו שיביא איתו לפיד גדול ואמר: "בוא איתי אל היער... שם אתן לך תשובה לשאלתך..."

 

האב ראה שגם בנו לקח בעצמו לפיד עבה וצפחת מים וחשב שאין צורך שגם הוא יביא לפיד והשאיר אותו בבית...

 

הם יצאו לעובי היער, נכנסו למערה עמוקה וחשוכה וצעדו בה כשעתיים. לפתע נכבה הלפיד שבידי הבן, הוא פנה לאביו וביקש שידליק את הלפיד שהביא עימו...

 

האב החל לגמגם... "סמכתי עליך, לא לקחתי איתי את הלפיד" אמר לבנו.

"לא חשבתי שגם אני צריך לדאוג לתאורה".

 

הבן שתק, ושלף לפיד חדש מתרמילו, הדליק אותו ופנה לאביו המופתע: "אבא, חוזרים חזרה לבית!..."

 

האב המופתע שאל: "אני לא מבין! אם הבאת איתך עוד לפיד, מדוע ביקשת שאביא עימי גם אחד? ובכלל, למה אנחנו חוזרים?"

 

הבן חייך והשיב: "אבי היקר, רציתי לענות לך  על שאלתך והנה תשובתי - אל תסמוך על אף אחד! אתה עדיין חי, וזה הזמן הטוב ביותר לדאוג לעילוי נשמתך - למד עוד פרק משניות, עוד דף גמרא, הרם תרומה ועשה חסד עם הבריות כמה שרק תוכל. אם תחכה לאחר פטירתך, ייתכן שכל ההצהרות הנרגשות - יתבררו כהבטחות שווא..."

 

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" 

 

שואל הרב עובדיה ספורנו: "כבר בפרשת 'תרומה' נצטוו בני-ישראל להביא שמן, אם כן מדוע שוב חזרה התורה על הצווי להביא שמן?"

 

הוא משיב: "שמן הזית הזך המאיר לעולם היא התורה.

 

התורה אינה יכולה להגיע מפעם לפעם, לפי נדבת ליבם של הבריות - היא כחמצן וסם חיים לעולם כולו, לכן צריכה התורה לכפול ולומר: 'להעלות נר   תמיד!' - להגות בה תמיד..."

 

"ארבעה דברים צריכים חיזוק: תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ..." (ברכות ל':)

 

התורה היא מפת הדרכים שלנו למימוש יעודנו הרוחני והגשמי הפרטי בעולם - היא צריכה חיזוק - אל לנו לסמוך על אנשים אחרים שיעשו זאת בשבילנו.

 

כמו שבכל דבר אדם לעיתים סומך רק על עצמו, כך גם ברוחניות - סמוך על עצמך!

 

חטוף עוד מצוה עוד חסד עוד תורה - אל תסמוך על אחרים שיעשו זאת אולי בעתיד בשבילך... עשה זאת אתה... ועכשיו...

(ר. מהחיזוק היומי)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏