תצווה- ללמד את כולם

ששאלו אותו פעם "מדוע הרבי לא יוצא בעולם להציל נפשות ברוחניות, הרי יש הרבה מה לעשות? למה הרבי נשאר בתוך ביתו פנימה?! ותשובתו בדרך של "משל ונמשל לפרשת תצווה"

ללמד את כולם

                        

"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד"

 

המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון זצ"ל הסביר פעם:

הגמרא במסכת ברכות סג: אומרת: "הסכת ושמע ישראל" - כתתו עצמכם על דברי תורה. כדאמר ריש לקיש, מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר (במדבר יט, ד) "וזאת התורה אדם כי ימות באהל".

ומסביר שם רש"י: "הסכת" - מלשון "עשו", עשו עצמכם כתותים להצטער על דברי תורה.

 

מסופר שיהודי שאל פעם את הרבי מקוצק זצ"ל:

"מדוע הרבי לא יוצא בעולם להציל נפשות ברוחניות, הרי יש הרבה מה לעשות? למה הרבי נשאר בתוך ביתו פנימה?! נכון, החסידים באים לבית מדרשתו והרבי מדבר לפניהם דברי תורה עמוקים, (כפי שידוע בעיר קוצק היה הדגש חזק על עמל התורה ונקבע רף גבוה של תלמיד חכם בתורה, כך למשל, מי שלא העלה סברא במשך שלושה ימים הוצא מבית המדרש...) אבל מדוע אינו יוצא על פני העולם?!

 

השיב לו הרבי מקוצק: אמשול לך משל, למה הדבר דומה:

בבית האסורים נחבשו שלושה אנשים עשירים, הושיבו אותם בבור חשוך וקטן. ומי שיודע, בימים ההם, אין לתאר את העינויים שהיו מנת חלקם של אסירי מלכות. שניים מהם היו פקחים, בעלי דעת, השלישי היה 'גולם' - אדם ללא דעת.

 

הסוהרים הורידו להם אוכל לבור. האחד הזה, שהיה 'בטלן' גדול ללא קמצוץ דעת, לא הסתדר עם עצמו - לא מצא את האוכל ואת הכף, ובדרך כלל בעקבות החושך הנורא ששרר בבור לא מצא אפילו את פיו להכניס בו את האוכל, אבדו לו חפצים, נפלו לו המאכלים וכו'...

 

חברו השני, החכם, ריחם עליו וסייע בידו רבות לקח את ידו הכניס בה אוכל, אח"כ סייע לו להעביר את האוכל מהיד לפה וכד', כך פעמים רבות מידי יום - התייגע להדריכו להסתובב לימין ולשמאל, לעמד ולשכב.

 

והשלישי, כאילו עמד מן הצד. לא סייע בידו מאומה. יום אחד פנה השני לשלישי, ושאל אותו בתמיהה: "אנו סובלים יחד כאן בבור, ואתה ודאי מבחין איך אני מתאמץ עם ה'גולם' הזה פעמים רבות ביום - עד שהוא מצליח להתקדם, מדוע אינך מסייע לפעילות שלי כלום?, למה תעמוד מהצד?!"

 

השיב לו השלישי: "בא אגלה לך, אנו נמצאים בחשכה, חשוך בבור. וכאשר החושך שורר ולא רואים מאומה, אתה והוא מתייגעים כמעט לריק, הנך משקיע בו מאמצים ללמד אותו איך לאכול ואיך לזוז וכפי הנראה לא תגמור איתו לעולם, כי כבר כמה שבועות שאתה מתאמץ והוא עדיין לא למד כלום...

 

אך אני, כמו שאתה שומע (בשעות שאתה עוסק איתו ומבזבז את זמנך...), חופר בקיר חור, קודח באצבעותיי חור. כאשר החור יהיה עמוק - יכנס אור לבור, יחדרו פנימה קרני שמש מועטות, מעט מן האור ידחה הרבה מהחושך, ואז ממילא הוא יראה, וכבר לא יצטרך לא לך ולא לי. הוא יידע בעצמו איך לשתות ולאכול...

 

והנמשל ברור מאליו:

כל זמן שיש 'חושך' לא רואים כלום לא למדים כלום, אבל אם נעשה אור, ממילא כל אחד יוכל לראות וללמוד, לשוב בתשובה אל ה'...

 

האור הזה הוא "אור התורה" כדברי חז"ל (מגילה טז): "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" - אורה זו תורה! הדבר הראשון לקדוח ולהכניס אור, אם יש תורה, נכנס אור, ומשם ואילך יש כבר את הכול: שמחה ששון, ויקר. כי חודר באדם פנימה – אור!

 

ואם תשאל:

איך תאיר לך את האור?, כיצד קודחים להכניס אור מהתורה?

 

התשובה היא:

"כתתו עצמכם על דברי תורה" - להתייגע בעמל התורה, לעסוק בתורה, וממילא זה יעשה 'אור גדול' שישפיע עליו ועל כל סביבותיך וכל אחד יוכל לחזות ולראות בנועם ה'...

 

ועל פי זה נבין היטב את דברי הכתוב בפתיחת הפרשה: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". הקב"ה אומר למשה: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך" תורה נמשלה לשמן זית, כדברי חז"ל (דברים רבה ז, ג).

 

אבל התורה צריכה שיהיה "כתית" - כתתו עצמכם על דברי תורה, לעסוק ולעמול בתורה, ואז תזכו "למאור" - לקדוח חור ולהכניס אור בקרבכם ובקרב הסביבה שיהיה "להעלות נר תמיד" - לזכות להאיר תמיד את נשמתכם ואת נשמות ישראל - להביאם גם לחזות ולראות בטוב ה' ובתורתו, כי אם יש את 'אור התורה' אפשר ללמוד וללמד את הכול!...






© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏