תרומה- הציפוי מבית ומחוץ

"פרשת תרומה דבר תורה". ביאורים נפלאים של האדמו"ר מקוצק, החידושי הרי"ם והאדמו"ר מסאטמר לביאור הסיפור רבן גמליאל נשיא הכריז ואמר, שכל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש...

הציפוי מבית ומחוץ

 

"ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו"

 

במסכת יומא מובא:

אמר רבא מכאן, מהארון שהיה מצופה מבית ומחוץ בזהב, למדים - שכל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם. דהיינו, כל תלמיד חכם שאין "תוכו" ביראת שמים ומידות טובות "כברו" כמו שהוא מראה בחוץ, אלא מבפנים אינו ירא שמים כל כך, אינו נקרא תלמיד חכם.

 

במסכת ברכות מסופר:

שכאשר היה רבן גמליאל נשיא הכריז ואמר, שכל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. רק כאשר עברה הנשיאות לידי רבי אליעזר בן עזריה, סולק "שומר הפתח" מדלת בית המדרש וניתנה רשות לכל מי שרצה בכך, להיכנס וללמוד תורה.

ואמנם עד מהרה נתווספו ארבע מאות ספסלים בבית המדרש

 

נשאלת השאלה:

ולכאורה קשה להבין, מי היה זה אותו "שומר הפתח", שהיה מסוגל להבחין בכל תלמיד חכם אם תוכו כברו? הרי לשם כך עליו להיות יודע מחשבות?

 

אלא ענה על כך הרבי מקוצק זצ"ל:

האמת היא, שנסגרו דלתות בית המדרש על מנעול ולא ניתן לאיש להיכנס.

אולם, התלמיד שרצה במלוא הרצינות והשאיפה הפנימית להיכנס וללמוד תורה, היה נוקט בכל האמצעים והפעולות, היה פורץ גדרות וחותר חתירות, כדי לחדור פנימה (כמו הלל הזקן שעלה על גג בית המדרש ושמע דברי תורה דרך הארובה)

 

ואם עשה התלמיד הכול כדי שיוכל להיכנס, הרי זו ההוכחה הברורה ביותר כי תוכו כברו...

 

מביאים תירוץ נוסף בשם בעל ה'חידושי הרי"ם':

כי עצם כרוזו וציוויו של רבן גמליאל, היה שומר הפתח.

תלמיד שלא הרגיש עצמו כשר בתכלית וראוי להיכנס, היה מתיירא ולא היה נכנס כלל, אף כי הדלת היתה פתוחה...

 

ואילו הרה"ג רבי יואל מסאטמר זצ"ל שאל:

מדוע מספרת הגמרא כמה 'ספסלים' נוספו ולא אמרה כמה 'תלמידים' נוספו?!

 

 אלא ענה הרב בדרך צחות:

חז"ל ביקשו לרמז, כל זמן שנכנסו רק תלמידים שתוכם - כברם, לא היה צורך בספסלים, והיה אפשר לשבת על הרצפה או לעמוד, אך שהחלו להיכנס גם כאלו שאין תוכם כברם, נאלצו להזמין ספסלים חדשים מ'פורמיקה' ו 'פורניר'...!




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏