דקדוק ברש"י לפרשת  תרומה

שמות פרק כז פסוק ג

"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"

לְדַשְּׁנוֹ, מבאר רש"י:

לְהָסִיר דִּשְנוֹ לְתוֹכָם. וְהוּא שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוּס: לְמִסְפִי קִטְמֵיהּ. לִסְפּוֹת הַדֶּשֶׁן לְתוֹכָם. כִּי יֵשׁ מִלּוֹת בְּלָשׁוֹן עִבְרִית מִלָּה אַחַת מִתְחַלֶּפֶת בַּפִּתָּרוֹן לְשַׁמֵּשׁ בִּנְיָן וּסְתִירָה, כְּמוֹ: וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ (תהלים פ' י'). אֱוִיל מַשְׁרִישׁ (איוב ה' ג). וְחִלּוּפוֹ וּבְכָל-תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב ל"א י"ב).

וְכָמוֹהוּ בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה (ישעיה י"ז ו'). וְחִלּוּפוֹ מְסָעֵף פֻּארָה (ישעיה  י' ל"ג), מְפַשַּׁח סְעִיפֶיהָ. וְכָמוֹהוּ (ירמיה נ' י"ז) וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ, שִׁבֵּר עַצְמוֹתָיו. וְכָמוֹהוֹ (מלכים א' כ"א י"ג) וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים. וְחִלּוּפוֹ (ישעיה ס"ב י') סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָסִירוּ אֲבָנֶיהָ. וכן וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ (ישעיה ה' ב'). אַף כָּאן לְדַשְּׁנוֹ - לְהָסִיר דִּשְנוֹ וּבְלַעַז אישצינדרי"ר [לְפַנּוֹת הָאֵפֶר].

ביאור:

כַּיָּדוּע הַדֶּשֶׁן הוּא הָאֵפֶר שֶׁל הַקָּרְבָּנות, וְהִנֵּה הַפָּסוּק אוֹמֵר לְדַשְּׁנוֹ, הֲיִתָּכֶן שֶׁהַתּוֹרָה תְצַוֶּה לְכַסּוּתוֹ בָּאֵפֶר?

לָכֵן רש"י בָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁבַּלָּשוֹן הָעִבְרִית  יֶשְׁנָן מִלִּים שֶׁמַּשְׁמָעוּתָן הֲפוּכָה בֵּין בִּנְיָן לַחֲבֵרוֹ, וְלָכֵן  לְדַשֵׁן פֵּירוּשוֹ לְהָסִיר הַדֶּשֶׁן, וְלֹא  לְכַסּוֹת בַּדֶּשֶׁן, כְּפִי שֶׁעֲלוּלִים הָיִינוּ לַחְשֹׁב.

וּמֵבִיא דוּגְמָאוֹת שׁוֹנוֹת  מֵהַתַּנָּ"ךְ עַל הֶבְדֵּלֵי מַשְׁמָעוּת בֵּין בִּנְיָן לְבִנְיָן, וַאֲשֶׁר לְעִתִּים הַמַּשְׁמָעוֹת הֲפוּכָה מַמָּשׁ.