דקדוק ברש"י לפרשת  תצווה

שמות פרק כח פסוק יא

"מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם"

מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן, מבאר רש"י:

מַעֲשֵׂה אָמָּן שֶׁל אֲבָנִים. חָרַשׁ זֶה דָבוּק הוּא לַתֵּיבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו,וּלְפִיכַךְ הוּא נָקוּד פָּתָח בְּסוֹפוֹ. וְכֵן חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו (ישעיה  מ"ד י"ג), חָרָשׁ שֶׁל עֵצִים. וְכֵן חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד (ישעיה מ"ד י"ב), כָּל אֵלֶּה דְבוּקִים וּפְתוּחִים.

ביאור:

הַנִּקּוּד הָרָגִיל שֶׁל הַמִּלָּה חָרָשׁ, כְּבַעַל מִקְצוֹעַ, הוּא קָמָץ קָמָץ (כְּלוֹמַר הַחֵי"ת וְהָרֵי"שׁ קְמוּצוֹת).

וְלָכֵן רש"י מַסְבִּיר מַדּוּעַ  כָּאן הַמִּלָּה חָרַשׁ מְנֻקֶּדֶת קָמָץ וּפָתָח, כִּי הַמִּלָּה חָרַשׁ מְחֻבֶּרֶת לַמִּלָּה אֶבֶן, כְּלוֹמַר  חָרָשׁ שֶׁל אֲבָנִים וְלָכֵן נִקּוּד הָרֵי"שׁ פָּתָח.