בשלח- הפעם זה נגמר!

"משל לפרשת בשלח". לשם מה חיכו בני ישראל לקריעת ים סוף ולא אמרו שירה בזמן שקיבלו המצרים את עשר המכות?!. ביאור נפלא של הבן איש חי בדרך של "משל ונמשל לשבת בשלח"

הפעם זה נגמר!

 

"וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים... אז ישיר משה ובני ישראל"

 

נשאלת השאלה:

מדוע חיכו בני ישראל עד עתה ולא אמרו שירה בזמן שקיבלו המצרים את עשר המכות?!.

 

הבן איש חי מסביר זאת על-פי משל:

לאחד שהיה בבשרו כיב של מוגלה, והרופא קבע שיש לחפור בבשר החי ולהוציאה. מובן, שהדבר כרוך בכאבים עזים, ואי אפשר לעשותו בפעם אחת.

 

בכל יום היה הרופא בא, חותך מעט, ומחליף את התחבושות. בכל יום היה החולה מתחנן לפניו שירפה ממנו ולא יכאיב לו עוד, ובכל פעם היה הרופא מנחמו: "הנה אנו מסיימים, הנה גמרנו", אבל למחרת היה בא וממשיך במלאכתו, עד שהחולה פסק להאמין לו, שיהיה סוף וקץ לעינויו ומכאובו.

 

יום אחד ראה הרופא שהפצע מנוקז כולו, הולך ומחלים, והיום יהיה הטיפול האחרון. ביקש לשמח את לב החולה, ואמר לו: "היום הוא באמת היום האחרון", וכדי שיאמין לדבריו, שבר לעיניו את סכין הניתוחים.

 

והנמשל ברור:

 

בני ישראל היו משועבדים במצרים, וראו את המכות ניחתות על המצרים, ועדיין לא נגאלו.

כאשר כבר יצאו ממצרים, רדפו אחריהם המצרים להחזירם. ועל כן, כשחצו את ים סוף, עדיין היה בליבם חשש: "כשם שאנו יוצאים מצד זה, כן המצרים יוצאים מצד אחר", ויחזרו להשתעבד.

 

רק כאשר ראו את מצרים מת על שפת הים, ידעו שגאולתם הושלמה ושוררו את השירה.



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏