בשלח- אל תדבר, תעשה!

"פרשת בשלח סיפור מליצי". הבעיה העיקרית של רוב העולם שבדיבורים הם 'אלופים'.. אך כשמגיעים למעשה בפועל כאן הם רחוקים מאוד ביחס למה שאמרו... מפרשת השבוע אנו לומדים שעשייה היא החלק העיקרי ולא הדיבור...

 אל תדבר, תעשה!

 

הגמרא במסכת סוטה (דף לו.) אומרת:

תניא, היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מתנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד לים תחילה, וזה אומר אני יורד לים תחילה. קפץ שבטו של בנימים וירד לים תחילה.

אמר לו רבי יהודה, לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד לים תחילה וזה אומר אין אני יורד לים תחילה. קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה.

 

נשאלת השאלה:

איך ייתכנו יחדיו שתי הדעות?

 ועוד, מה יש להם להתנצח, זה אומר אני יורד תחילה?! - שירד, ודי!

 

רעיון נוקב כל כך! מובא בספר "והגדת":

שמעתי, שהיו מתנצחים זה עם זה וכל אחד אמר אני יורד תחילה. ורבי יהודה אומר שלא כך היה מעשה. כלומר, כשבא למעשה, תעשה! אל תדבר!

כי הנה, הוברר שזה אומר למעשה אין אני יורד תחילה, וזה אומר אין אני יורד תחילה...

 

אבל כך דרך העולם: "זה אומר אני יורד תחילה", בדיבורים הם חזקים, עד שזה מגיע למעשה.

 

והוא מביא סיפור מאלף הממחיש זאת בצורה נפלאה:

 זה היה באותם ימים בהם לא היו מים בברזים. בחצר הייתה באר ממנה היו שואבים להרוות את צימאונם.

 

באישון לילה, בעיצומו של החורף, הגשמים היכו על התריסים המוגפים. והרוח הרעידה את האשנבים, הרעמים הרעימו והכל התחפרו בשמיכותיהם, ונשמע קולו של האב: "אני צמא! ילדים, מי יביא לי כוס מים?"

 

כזו מצוה, כבוד אב! "החמורה שבמצוות", עד שהתלמוד הירושלמי (בתחילת מסכת פאה) מדגיש: "השווה כבודו לכבוד המקום" מי יפספס הזדמנות שכזן?!...

 

"שמעו נא אחי", נשמע קולו של הבן הבכור בעלטה, "אבא צמא, ומבקש לשתות. זו מצוה גדולה, נמכרנה במכירה פומבית לכל המרבה במחיר... - עשרה שקלים, כוס מים לאבא!"

 

"שנים עשר", אמר האח השני. "/

 

"ארבעה עשר", התחרה בזכות הגדולה האח השלישי

 

"עשרים", זעק האח הקטן שבחבורה...

 

"מה קורה לכם???", התערב החמישי, "מצוה כה חשובה, עשרים שקלים בלבד?!"

 

"ילדים, אנא, אני צמא!"... נשמעה תחינתו של האב.

 

"אבא, אנחנו מסדרים את העניין!" ענה הבכור. "ובכן, כמה אתה מציע"?

 

"חמישים!". פששש.... נשמעו מלמולי הערכה.

 

הבן הבכור פתח: "חמישים שקלים, פעם ראשונה. חמישים,פעם שניה. מישהו מוסיף?! חמישים, פעם שלישית. זכה! זכית במצווה!" בישר לו...

 

"יישר כוח!" אמר הבן החמישי לאחיו "וכעת, אני מכבד במצווה החשובה הזו את אבא שלנו!"...

 וכך זכה הבן במצווה כפולה!...

 

אם רק נשנה את המשוואה ונעשה יותר ממה שאנו מדברים - דיינו!



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏