דקדוק ברש"י לפרשת  בשלח

שמות פרק טו פסוק כד

"וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: מַה נִּשְׁתֶּה?!"

וַיִּלֹּנוֹ, מבאר רש"י:

לְשׁוֹן  נִפְעַל הוּא, וְכֵן הַתַּרְגּוּם לְשׁוֹן נִפְעַל הוּא וְאִתְרַעֲמוּ, וְכֵן דֶּרֶךְ לְשׁוֹן תְּלוּנָה לְהָסֵב הַדִּבּוּר אֶל הָאָדָם, מִתְלוֹנֵן, מִתְרַעֵם, וְלֹא אָמַר לוֹנֵן, רוֹעֵם,  וְכֵן יֹאמַר הַלּוֹעֵז דקומפ"ל ישנ"ק שי"ו, מוּסָב  הַדִּבּוּר אֵלָיו בְּאָמְרוֹ שי"י.

ביאור:

רש"י מַסְבּיר שֶׁהַמִּלָּה וַיִּלֹּנוּ, אֵינָהּ בְּמַשְׁמָעוּת וַיַעֲשׂוּ (בִּנְיַן  פָּעַל), אֶלָּא בְּצוּרָה שֶׁל נַעֲשׂוּ  (בִּנְיַן נִפְעַל) וְהוּא מְצַיֵּן שֶׁלְּשוֹן תְּלֻנָּה נֶאֱמָר בְּצוּרַת הִפָּעֲלוּת, הַחוֹזֵר אֶל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים הִתְלוֹנֵן, הִתְרַעֵם וְלֹא לוֹנֵן אוֹ רוֹעֵם, וּמֵבִיא הוֹכָחָה מִלְּשׁוֹן הַלּוֹעֵז. (בצרפתית  עתיקה).

עיין  בפרק ט"ז בפסוק ז' (למעבר לחץ כאן) הֶסְבֵּר מֻרְחָב בְמַשְׁמָעוּת תְּלֻנָּה.